ט' באב - 1948 שנה לחורבן בית המקדש

[אורי אדום בנשמה]

"ותשעה באב - חמישה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ (בעקבות חטא המרגלים); וחרב הבית בראשונה, ובשנייה (חרב בית המקדש השני); ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, (ביתר בזמן מרד בר כוכבא) והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש; ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו,יח; מיכה ג,יב)."

– משנה תורה לרמב"ם, הלכות תענית פרק ה', הלכה ג'.

שיהיה צום קל ומועיל לכולנו (מי שצם..).
חוץ מחמשת הדברים לעיל, ארעו ביום הזה לא מעט אסונות נוספים לעמנו מדי תקופה - יום המסמל את תמצית הכאב והסבל היהודי לאורך הדורות.

[yossi]

בס"ד
כתבה יפה בנושא
https://www.pinto.org.il/?CategoryID=160&ArticleID=292" onclick="window.open(this.href);return false;

[אורי אדום בנשמה]

סיפור מרגש עם מוסר השכל ולקח היסטורי:

מספרים על שליט צרפת נפוליאון בונפרטה, שיצא בערב ט' באב לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע, הופתע לראות שפנסי הרחוב אינם דולקים והבתים חשוכים ונעולים. דממה שררה ברובע, אין איש יוצא ואין בא. הדבר עורר את סקרנותו של נפוליאון, ולצדה החשש שמא פרעו שוב ביהודים. נפוליאון פקד על הרכָּב להמשיך בדרכו עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקרבה אל מקור האור, שנתגלה כבניין גדול ומרכזי ברובע. נפוליאון ירד ממרכבתו, ניגש אל המבנה ופתח את דלתו. מחזה משונה נגלה לעיניו: כל יהודי הרובע היו מכונסים במקום, ישבו על הרצפה בבגדים בלויים ושירת נכאים בקעה מגרונם. הפנסים סביב היו כבויים, ורק נרות מעטים הפיצו אור קלוש. קרא נפוליאון אליו את מנהיג היהודים ושאלו לפשר הדבר. "הפסדנו בקרב," אמר היהודי, "והתוצאות היו הרות אסון: העיר נכבשה, ביתנו עלה באש." "ומתי נערך קרב זה עליו אתם מתאבלים," שאל נפוליאון בפליאה. "אדוני הקיסר," ענה האיש, "הדבר קרה לפני אלף וחמש מאות שנה." נפוליאון התמלא תמיהה. הוא קרא בקול לפני הקהל שמילא את בית הכנסת: "עַם השומר על זיכרון חורבנו הלאומי אלפיים שנה ולכאוב אותו כאילו קרה לו עצמו, עַם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוּכל לו."

[8red]

עצוב מאוד לראות איך במדינת היהודים, כמעט כל כלי התקשורת מתעלמים מיום ציון החורבן ההוא, כולל הערוץ הממלכתי שהמשיך לשדר את האולימפיאדה.
לא מבין למה לא מחשיכים מסכים כמו בימי זכרון אחרים?
איפה הנציגים הדתיים שיושבים בממשלה ובכנסת? למה הם לא פועלים בנושא?
אם אנשים היו יודעים אילו זוועות וקטל נעשו ביהודים בזמן החורבן, הם היו מזדעזעים לא פחות ממה ששומעים מפי ניצולי שואה.
אבל לאט לאט העם הזה מתפרק מנכסיו ומתנער מההיסטוריה שלו וחבל, כי כמו בסיפור שהביא אורי - עם שלא זוכר את ההיסטוריה שלו , גם העתיד שלו לוט בערפל.

[RedRock]

איפה הנציגים הדתיים שיושבים בממשלה ובכנסת?

עסוקים בלהשתמט ובלגנוב לציבור העובד כסף.

[Amit M]

עצוב מאוד לראות איך במדינת היהודים, כמעט כל כלי התקשורת מתעלמים מיום ציון החורבן ההוא, כולל הערוץ הממלכתי שהמשיך לשדר את האולימפיאדה.
לא מבין למה לא מחשיכים מסכים כמו בימי זכרון אחרים?
איפה הנציגים הדתיים שיושבים בממשלה ובכנסת? למה הם לא פועלים בנושא?
אם אנשים היו יודעים אילו זוועות וקטל נעשו ביהודים בזמן החורבן, הם היו מזדעזעים לא פחות ממה ששומעים מפי ניצולי שואה.
אבל לאט לאט העם הזה מתפרק מנכסיו ומתנער מההיסטוריה שלו וחבל, כי כמו בסיפור שהביא אורי - עם שלא זוכר את ההיסטוריה שלו , גם העתיד שלו לוט בערפל.

אני חושב שאתה מעט נסחף...

את ערוצי הבידור כן החשיכו, ערוץ המוסיקה שידר שירים שקטים כמו בימי זכרון אחרים, הערוצים המסחריים שידרו תכניות בנושא במקום כל הריאליטי שיש בדר"כ בפריים טיים. והשאר המשיכו בשידורים פחות חגיגיים..

לא שאני ממעיט חלילה בערך היום הזה, אבל לדעתי אין מקום להשוואה בין ט' באב לימי הזיכרון האחרים במדינה.

[אורי אדום בנשמה]

לא שאני ממעיט חלילה בערך היום הזה, אבל לדעתי אין מקום להשוואה בין ט' באב לימי הזיכרון האחרים במדינה.

ברור שאין מקום, הוא עולה על כולם יחד בהרבה.

[שמעון א]

אני חושב שאתה מעט נסחף...

את ערוצי הבידור כן החשיכו, ערוץ המוסיקה שידר שירים שקטים כמו בימי זכרון אחרים, הערוצים המסחריים שידרו תכניות בנושא במקום כל הריאליטי שיש בדר"כ בפריים טיים. והשאר המשיכו בשידורים פחות חגיגיים..

לא שאני ממעיט חלילה בערך היום הזה, אבל לדעתי אין מקום להשוואה בין ט' באב לימי הזיכרון האחרים במדינה.

"תשעה באב הוא הבסיס לכל הסבל היהודי רווי הדם, תשעה באב מאפיין את נקודת השבירה הלאומית, את נקודת ההסתר פנים האלוקית. זה היום שבו כרת בורא עולם את עמוד בטחונם של ישראל, ביום זה חרב הבית הלאומי – מקום המפלט ליהודי החוטא ומקום העוצמה של העם שהובטח לו כי יישאר לנצח.
ביום תשעה באב, היום שנועד לאבל על חורבן המקדש, אותו חורבן שהוביל לאסונות רבים בעם היהודי, זהו היום שעלינו להתייחד עם קרבנות האינקוויזיציה והשואה הארורה, זהו גם היום שבו אנו מבכים את נפגעי פעולות האיבה הישנים והחדשים כאחד."

[Amit M]

ברור שאין מקום, הוא עולה על כולם יחד בהרבה.

זו לא תחרות

[אורי אדום בנשמה]

באבוה תחרות.
לא שלי ולא שלך כמובן, אלא של מנסחי הנרטיב אשר מקום המדינה עשו ועושים הכל ע"מ להקים פה עם חדש השונא את עברו ומציאותו. וזילות יום ט' באב היא רק דוגמא אחת מני רבות. הם מטפחים את ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולשואה ולגבורה כמשקל נגד ליום ט' באב, ובמקביל ממעיטים מערכו של היום הזה ומנסים להפכו בשל מרחק השנים ללא רלוונטי ומיותר. רק בשביל לסבר את האוזן - מס' ההרוגים בחורבן שני בתי המקדש היה גבוה יותר ממס' הנספים בשואה. מתחיל לקבל פורפורציות?

[אורי אדום בנשמה]

סיפור מרגש עם מוסר השכל ולקח היסטורי:

מספרים על שליט צרפת נפוליאון בונפרטה, שיצא בערב ט' באב לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע, הופתע לראות שפנסי הרחוב אינם דולקים והבתים חשוכים ונעולים. דממה שררה ברובע, אין איש יוצא ואין בא. הדבר עורר את סקרנותו של נפוליאון, ולצדה החשש שמא פרעו שוב ביהודים. נפוליאון פקד על הרכָּב להמשיך בדרכו עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקרבה אל מקור האור, שנתגלה כבניין גדול ומרכזי ברובע. נפוליאון ירד ממרכבתו, ניגש אל המבנה ופתח את דלתו. מחזה משונה נגלה לעיניו: כל יהודי הרובע היו מכונסים במקום, ישבו על הרצפה בבגדים בלויים ושירת נכאים בקעה מגרונם. הפנסים סביב היו כבויים, ורק נרות מעטים הפיצו אור קלוש. קרא נפוליאון אליו את מנהיג היהודים ושאלו לפשר הדבר. "הפסדנו בקרב," אמר היהודי, "והתוצאות היו הרות אסון: העיר נכבשה, ביתנו עלה באש." "ומתי נערך קרב זה עליו אתם מתאבלים," שאל נפוליאון בפליאה. "אדוני הקיסר," ענה האיש, "הדבר קרה לפני אלף וחמש מאות שנה." נפוליאון התמלא תמיהה. הוא קרא בקול לפני הקהל שמילא את בית הכנסת: "עַם השומר על זיכרון חורבנו הלאומי אלפיים שנה ולכאוב אותו כאילו קרה לו עצמו, עַם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוּכל לו."

[clark kent]

באבוה תחרות.
לא שלי ולא שלך כמובן, אלא של מנסחי הנרטיב אשר מקום המדינה עשו ועושים הכל ע"מ להקים פה עם חדש השונא את עברו ומציאותו. וזילות יום ט' באב היא רק דוגמא אחת מני רבות. הם מטפחים את ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולשואה ולגבורה כמשקל נגד ליום ט' באב, ובמקביל ממעיטים מערכו של היום הזה ומנסים להפכו בשל מרחק השנים ללא רלוונטי ומיותר. רק בשביל לסבר את האוזן - מס' ההרוגים בחורבן שני בתי המקדש היה גבוה יותר ממס' הנספים בשואה. מתחיל לקבל פורפורציות?

לגבי המשפט האחרון: לא ידעתי שנהרגו כל כך הרבה אנשים, אפילו יותר מהשואה.
מאיפה אתה מביא את המידע הזה? כי אני לא זוכר ששמעתי על משהו כזה.. וגם לא נשמע לי הגיוני שלפני 2000 שנה חיו מעל ל 6 מיליון יהודים

[niv1]

לגבי המשפט האחרון: לא ידעתי שנהרגו כל כך הרבה אנשים, אפילו יותר מהשואה.
מאיפה אתה מביא את המידע הזה? כי אני לא זוכר ששמעתי על משהו כזה.. וגם לא נשמע לי הגיוני שלפני 2000 שנה חיו מעל ל 6 מיליון יהודים

בטח שלא ידעת כי זה פשוט לא נכון.. בחורבן הבית הראשון נהרגו כ180 אלף ובחורבן השני מאות אלפים.
זה לא סותר בכלל את זה שזה אחד הימים העצובים בהיסטוריה היהודית אבל זה לא מתקרב למה שקרה בשואה.

[אורי אדום בנשמה]

בטח שלא ידעת כי זה פשוט לא נכון.. בחורבן הבית הראשון נהרגו כ180 אלף ובחורבן השני מאות אלפים.
זה לא סותר בכלל את זה שזה אחד הימים העצובים בהיסטוריה היהודית אבל זה לא מתקרב למה שקרה בשואה.

לא יודע מה המקור שלך (ויקיפדיה??..), ולא אכנס איתך כעת לחישובים ומספרים, אבל קח משהו בקטנה - בתלמוד הבבלי ישנו תיעוד מדוייק של אירוע ספציפי בחורבן בית ראשון, בו נשחטו 300,000 טף (תינוקות) על דם הנביא זכריה שהיה מבעבע ברחבת בית המקדש. תבין לבד כמה נהרגו רק בחורבן בית ראשון, אם רק באירוע כ"כ נקודתי וזניח יחסית נהרגו כ"כ הרבה, וכל אלה רק תינוקות...

[niv1]

המקור שלי זה בגרות שעשיתי רק לפני שנתיים, חיפוש באינטרנט(שם גם מצאתי את מה שאמרת שזה איזה תיקון של רב..) וחברים דתיים..

שוב, אני לא מפחית או משהו מהחשיבות של היום אבל אני חושב שאין מקום להשוואה מול השואה שם כמעט כל יהודי אירופה ניספו ועדיין יש סיפורים והוכחות למה שקרה ויודעים מה קרה בניגוד לחורבן בתי המקדש שם זה בעיקר הסיפורים שעברו ולא יודעים בדיוק מה היה ולראיה אפילו לא יודעים בוודאות כמה נהרגו..(מה גם שהמדיניות העיקרית של הבבלים הייתה להגלות, המדיניות העיקרית של הנאצים היה לרצוח)