ULTRASOUTH

כל מה שקשור להפועל באר-שבע - "גאוות הנגב"
סמל אישי של משתמש
הראל
הודעות: 7244
הצטרף: 29 ספטמבר 2008, 15:31
Title: אין

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי הראל »

ציפור קטנה לחשה לי שהכל היה מתוכנן בעקבות מחירי הכרטיסים לזאגרב ניקוסיהוהגביע הטוטו הדבילי הזה, האבוקות לא נדלקו ונשארו ביציע במכוון ונזרקו למגרש כדי להפסיק את המשחק ושהקנס יהיה גדול יותר.

ממש נהיינו מיני לה פמיליה.
תמונה

סמל אישי של משתמש
RedHell
הודעות: 3279
הצטרף: 26 דצמבר 2013, 15:45
Title: קרייזי-רד

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי RedHell »

הראל כתב:ציפור קטנה לחשה לי שהכל היה מתוכנן בעקבות מחירי הכרטיסים לזאגרב ניקוסיהוהגביע הטוטו הדבילי הזה, האבוקות לא נדלקו ונשארו ביציע במכוון ונזרקו למגרש כדי להפסיק את המשחק ושהקנס יהיה גדול יותר.

ממש נהיינו מיני לה פמיליה.
תגיד לציפור שלך שתפסיק לנסות לשיר, שתמשיך לצייץ בזה היא הכי טובה.

סמל אישי של משתמש
אלדר
הודעות: 6247
הצטרף: 01 אוקטובר 2008, 03:38

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי אלדר »

תאכלס?
במצב שהקבוצה היתה, זה מהלך שאני עוד יכול לקבל בהבנה.

הוריד את העוקץ מהקפריסאים ו״הרג״ את ההתלהבות שלהם.

מכוער, לא מתאים להפועל בש אבל חושב שיש קשר ישיר לתוצאה במחית הראשונה.

לעשות דבר כזה פעם ב.. זה מתקבל.

סמל אישי של משתמש
הראל
הודעות: 7244
הצטרף: 29 ספטמבר 2008, 15:31
Title: אין

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי הראל »

הציפור שרה ומצייצת אמת, כי זה כבר כמה ציפורים שמצייצות אותו דבר( וחלק מהציפורים נמצאים בקפריסין )

שהאירגון יחזור לדחוף את הקבוצה ולא להלחם בה.
תמונה

סמל אישי של משתמש
RedHell
הודעות: 3279
הצטרף: 26 דצמבר 2013, 15:45
Title: קרייזי-רד

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי RedHell »

הראל כתב:הציפור שרה ומצייצת אמת, כי זה כבר כמה ציפורים שמצייצות אותו דבר( וחלק מהציפורים נמצאים בקפריסין )

שהאירגון יחזור לדחוף את הקבוצה ולא להלחם בה.
אתה רוצה להתווכח על משהו שאין לך מושג בו? באמת?
אין קשר בין הדברים, סיים תויכוח אח.

סמל אישי של משתמש
a-t
הודעות: 703
הצטרף: 17 דצמבר 2014, 13:05
Title: קרייזי-רד

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי a-t »

מוגולבסקי מפרסם שהמועדון מתכננן לתבוע את האוהדים שנעצרו בקפרסין בסכום של הקנס שנקבל.

סמל אישי של משתמש
CrazyRed7
הודעות: 24645
הצטרף: 29 ספטמבר 2008, 10:19
Title: קרייזי-רד7

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי CrazyRed7 »

a-t כתב:מוגולבסקי מפרסם שהמועדון מתכננן לתבוע את האוהדים שנעצרו בקפרסין בסכום של הקנס שנקבל.
מקובל.
מי שהולך על זה צריך לדעת שיכולות להיות השלכות.

סמל אישי של משתמש
גדי
הודעות: 4921
הצטרף: 03 נובמבר 2008, 16:06

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי גדי »

רק ככה יגדעו את המגמה הנוראית הזו. זה לא פחות חמור מסטו. הארגון שלנו היה שחקן הרכב שלוש שנים. אם הוא מתחיל לשים את עצמו מעל הקבוצה אז אנחנו נאבד המון.
היה מביש בקפריסין ורבים התבאסו מהארגון יותר מההפסד. רבים נגעלו ולא עודדו בכלל. כמות הקללות הגיזעניות ונהמות השתלטו על היציע.
אל תשאל מה הפועל באר שבע יכולה לעשות למענך אלא שאל את עצמך מה אתה יכול לעשות למענה

סמל אישי של משתמש
YallaHapoel
הודעות: 2677
הצטרף: 11 פברואר 2015, 18:32
Title: קרייזי-רד

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי YallaHapoel »

גדי כתב:רק ככה יגדעו את המגמה הנוראית הזו. זה לא פחות חמור מסטו. הארגון שלנו היה שחקן הרכב שלוש שנים. אם הוא מתחיל לשים את עצמו מעל הקבוצה אז אנחנו נאבד המון.
היה מביש בקפריסין ורבים התבאסו מהארגון יותר מההפסד. רבים נגעלו ולא עודדו בכלל. כמות הקללות הגיזעניות ונהמות השתלטו על היציע.
+1
הכוח של הארגון הזה בשלוש שנים האחרונות להכתיב הלך רוח, לאסוף תרומות ולהרים תפאורות הכל נבע מזה שהוא היה קונצנזוס בקהל, אם הקונצנזוס יפגע הארגון גם יפגע כלכלית.
ראה ערך ארגונים אחרים בארץ שמרימים תפאורות שלוש פעמים בעונה כי אין כסף.

סמל אישי של משתמש
אלדר
הודעות: 6247
הצטרף: 01 אוקטובר 2008, 03:38

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי אלדר »

תגידו, הוציאו שירי שחקנים לשחקנים החדשים?
כי אני לא מוצא בשום מקום

סמל אישי של משתמש
אוהד הצלחות
הודעות: 1426
הצטרף: 02 נובמבר 2015, 11:55
Title: אלופת המדינה 16,17,18!

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי אוהד הצלחות »

אלדר כתב:תגידו, הוציאו שירי שחקנים לשחקנים החדשים?
כי אני לא מוצא בשום מקום
שיר לאנסטיס:
https://youtu.be/6qAmdWC5dbs" onclick="window.open(this.href);return false;

שיר לסטו:
https://youtu.be/2jnZ0IDc6Ks" onclick="window.open(this.href);return false;
הפועל באר שבע אלופת 2016, 2017, 2018

סמל אישי של משתמש
RedBend
הודעות: 1921
הצטרף: 19 יוני 2017, 23:14
Title: קרייזי-רד

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי RedBend »

מתוך פרויקט פתיחת עונה של מוסף הארץ (טפו יא נבלות).
ארוך אבל אחלה דרך לפתוח את היום במשרד. ובסוף אפילו כותבים קצת עלינו מה אתם יודעים.

"
מהשואה למוחמד מת: איך התפתחו שירי האוהדים ששולטים במגרשים בישראל?
מאז ה"אל אל הפועל" עברו המילים והלחנים המושרים ביציעים אבולוציה ממשית, ששאבה מקורות מיוון מארגנטינה וממרוקו, מונחים מהז'רגון הנרקוטי, ההיסטורי-יהודי ואף הגזעני. זהו סיפורם של הלהיטים הכי גדולים שאף אחד לא מקבל עליהם תמלוגים מאקו"ם.

"הוא מספר בכל מקום על בית"ר הטהורה כשהגיעו הצ'צ'נים הוא שרף ת'מנורה אף פעם לא היה מוצלח, ת'בית ספר לא סיים הוא שונא ת'ערבים וערבי יותר מהם והוא בבון, אנאלפבתי, את כל המשפחה שלו הביא בחצי"

(אוהדי מכבי חיפה שרים על אוהדי בית"ר ירושלים, 2016)

הכדורגל המקומי לא ממש התקדם ב-25 השנים האחרונות, אולי אפילו הלך אחורה. אבל יש דבר אחד שאין ספק לגבי ההתפתחות הדרמטית שלו - תרבות העידוד והשירים ביציעים. את מה שלא הצליחו לעשות השחקנים, הקבוצות והנבחרת, עשו האוהדים - הביאו את הכדורגל הישראלי לאירופה.
הקהלים הישראלים הלכו מרחק רב מאז הימים בהם התבסס העידוד על קריאות ספורדיות ומיושנות או שירים קצרצרים. אלעד מלמד (43), האיש שנתן את הקצב לעידוד של אוהדי הפועל תל אביב החל מתחילת שנות ה-90 באמצעות הדרבוקה שלו, נזכר כיצד הפך לאגדת יציע. "מכיר את הפתגם 'במקום שבו אין אנשים, השתדל להיות איש'? היה צריך משהו כזה. בשנות ה-80 אנשים היו נעמדים רק בהתקפות והשירים היו מאוד טריוויאליים: 'אל אל הפועל', 'או לה לה או לה או לה, הפועל אלופה', 'מ-שה סי-ני' או השיר הפיוטי 'בן זונה יוצא ובן זונה נכנס'. נקודת הציון היתה השיר של חיים רביבו שהגיע להפועל ב-1993. השיר שלו 'אני מאמין' היה שיר השחקן הראשון שהיה לו בית. מאותו רגע הדרבוקה התחילה בטבעיות להיות מאוד אקטיבית בהובלת העידוד".

מפעל חייו של מלמד היה שירי השחקנים והובלתם בכל טרום משחק בעונה. "בהתחלה היה רק לאחד, אחר כך לחמישה ובסוף הגענו למצב שלכל שחקן בסגל, עד לאחרון הילדים שעלו מהנוער יש שיר משלו ששרים לפני המשחק. זה היה חלק מהערך של אהבה ללא תנאי והיינו הראשונים בארץ לעשות זאת. קצת עצוב לי שדווקא בהפועל המסורת הזו נקטעה בשלוש השנים האחרונות, אבל אני יכול גם להבין עם כל תחלופת השחקנים".
אחד האירועים שהשפיעו יותר מכל על הרוח החדשה ביציעים בישראל היה הפיינל-פור של גביע אירופה לאלופות בכדורסל שנערך באפריל 1994 ביד אליהו, בהשתתפות מועדוני הפאר היוונים פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, עם הקהל המרשים שלהם. "היו שם מלא אוהדי מכבי", נזכר אורי משיח (47), אחד האוהדים הצהובים המוכרים, "הם היו בהלם מהקהלים היוונים, במיוחד מפאו. במונחי קהל זה היה כאילו ה-NBA הגיע לארץ. ההשפעה היתה מיידית, כמה ימים אחרי זה בהצגה הכפולה המפורסמת בבלומפילד - מכבי תל אביב נגד מכבי נתניה, הפועל תל אביב נגד מכבי חיפה - האוהדים שלנו התחילו את השיר שבו אדם אחד צועק שורה וכל הקהל עונה ב'אולה אולה אולה', שיר שהגיע בהמשך כמעט לכל הקהלים במדינה".
גם אחד מאוהדי הפועל ציין את הפיינל-פור ההוא כ"אירוע הסקאוטינג הכי חשוב שלנו", אשר תרם להיוולדו של ז'אנר שירי ה"אדום עולה". מלמד משחזר: ה"אדום עולה" הראשון העלה את חשיבותה של הדרבוקה, שם הייתי צריך להפגין יכולות פיזיות, לדרבק בלי הפסקה לזמן ממושך. השיא היה משחק נגד מכבי יפו באיצטדיון גאון ב-1999. שרנו את זה מהדקה הראשונה עד הדקה ה-90, עם הפסקה חלקית רק במחצית. היתה מעין תחושה של 'בואו נראה כמה אנחנו יכולים להמשיך', כמו בן אדם שרץ ורץ והאדרנלין נותן לו כוח".

השלב הבא בהתפתחות המוזיקלית של הקהלים המקומיים הגיע עם הופעתם של התופים. החלוצים ביצירת אימפקט בנושא היו אוהדי מכבי בעונת הדאבל 1995-96. "כמה אנשים תלו אותם מיוזמתם על המעקה בשער 11 והתחילו לתופף", משחזר משיח. "הקהל אהב את זה אבל זה תפס בעיקר בגמר הגביע באותה עונה, כשהקהל נסחף למקצב ברזילאי של מחיאות כפיים וקריאות 'היי'. אבל לא היה אז תחליף לדרבוקות. בשנות ה-90 היו לנו כמה מתופפי דרבוקה אדירים, אחד מהם היה דורון טל, שהיום הוא המתופף של חיים משה, ודירבק אצלנו בשער 4 באיצטדיון רמת גן כבר בגיל 8. מאז שהתופים השתלטו אין יותר שירים במזרחית ביציע וזה חבל. האוהדים בארץ מושפעים מאוד מטורקיה, יוון וסרביה, אבל אין מה להשוות בעוצמות וברמת התיאום".

מלמד זוכר היטב את היום בו שבו האוהדים שנסעו למשחק בטורקיה מול גזיאנטפספור במסע האירופי המופלא של 2001-2002 חזרו עם סט תופים חדשים. "ראיתי את זה כמשהו לא טוב. הלו, מה קורה פה? לא שומעים את הדרבוקה. מה זו התרבות הזרה הזו? זה לא המקצב. זו היתה סוג של נקודת שבר, חילופי דורות, את התופים שומעים טוב יותר גם ביציעים אחרים וזה מאפשר לשירים לצאת מהמעגל של הקומץ. יחד עם התופים גם הגיעו לחנים מחו"ל. התייחסתי לזה בחשדנות ובבוז, אבל זה התגלה כהצלחה. רק שבעיני זה היה תהליך שדמה למה שקרה לכדורגל - פעם היינו בלי זרים, בלי רמה, בלי כסף, בלי אירופה, בלי אוהדי הצלחות, יותר עממי ומהלב. כך גם דרבוקה זו הרומנטיקה של העידוד".
אינטרנט ומוצ'ילרים חרוצים, וב-2005 הכל החל להיעשות פשוט יותר עם תחילת עידן היוטיוב. השירים החדשים דרשו מהאוהדים לשנן הרבה יותר מ-3-2 שורות, והפכו סיפוריים, לעתים סיפורי אהבה ולעתים כאלה שמאדירים דווקא את האוהדים ואת שיגעונם, ולא עוסקים בקבוצה או בשחקנים. מלים בסגנון "אמות למענך", "בגללך אני כבר לא נורמלי", "השתגעתי" ו"לא יכול בלעדייך" הפכו נפוצים יותר.

הטרנד הגיע גם לקהל הירוק של מכבי חיפה, שעד ל-2002, עם הקמת ארגון "הקופים הירוקים", נחשב למיושן וחסר יצירתיות. אפילו את השם שאבו המקימים משיר הגנאי של אוהדי מכבי תל אביב: "הקופים הירוקים, מעתיקים שירים", שרו הצהובים לפי "Rivers of Babylon". "זה על אותו משקל שאוהדי אייאקס אימצו את כינוי הגנאי 'יהודים' והפכו אותו לחלק מהזהות שלהם, או השחורים באמריקה שאימצו את ה'niggers'", אומר ארז שמידע (35), הגיטריסט של להקת הפאנק "הפוסי של לוסי" וממקימי להקת האוהדים "חוות מזור".

הקופים לקחו את היצירתיות הלירית שלב אחד קדימה, וגם היו הראשונים בארץ לשלב לחנים מקוריים משלהם. הראשון שבהם היה השיר שסיפר את מוצאו של הארגון, או שמא של המין האנושי: "מכבי תל אביב קראו לנו קופים, אז בואו לא נשכח מי כאן האלופים. אני אזכיר לכם, מה שיודעים כולם, שקודם בא הקוף, אחר כך האדם".

עם השנים, נוספו כבר מוטיבים אחרים לשירים באיצטדיוני ישראל, ואחד הבולטים שבהם היו סמים. גם כאן היה הקהל הירוק לחוד החנית. "הפעם הראשונה שראיתי מזרק היה בתור ילד ביציע ג'", נזכר שמידע, "השיר הראשון שהתקשר לסמים היה ב-2002, 'עלה עלה עלה ירוק עולה'. זו היתה הפעם הראשונה שמפלגת עלה ירוק רצה לכנסת, וזו היתה מחווה ברורה לנושא. היה לנו גם את שיר השחקן 'קלמי סבן שחקן סטלן, כל היום הוא יושב עם הבאנג'. הוא אשכרה התקשר אלינו וביקש להחליף, שלא נהרוס לו את הקריירה".
המוטיב הנרקוטי כיכב בשורות רבות בשירי הירוקים; "וגם אם ישרפו אותך, אשאף חזק אל הריאות, דבר בינינו לא יפריד, אזריק אותך עמוק לווריד" אמר שיר אחד, ובהמשך שולבו מושגים כמו "עוד מנה", "שיכור, מסומם", "מסתובב כמו נרקומן". אוהדי מכבי, בהתאם, הפכו ל"גרמנים סחים". אולי זה הסמים, אבל כנראה בעיקר שבע השנים הרעות, אשר הביאו לטרנספורמציה משירים על "האלופה" למלים מדממות כמו "לאהוב אותה כשרע, מי כמוני יודע?" או "בגיהנום אם היא תקפוץ לאש, אקפוץ אחריה".

לאנוס ולשרוף

ההתפתחות של מילות השירים, יחד עם האיבה שהלכה והתעצמה בין הקהלים השונים, והאלימות במגרשים, הביאה גם לז'אנר שלם וחדש של שירי נאצה בוטים במיוחד, מתוחכמים ומרושעים בהרבה מהקללות המסורתיות. בצד האדום של תל אביב שחטו פרות קדושות כמו השואה - במגוון צורות והיבטים - מכבי הפכו ל"נאצים" במקביל לאיחול שואה, אך גם יתר הקהלים הגדולים לא בחלו בהשוואות לחיזבאללה ולחמאס, באיחולי שריפה ומוות, וגם איומי רצח כעניין שבשגרה. הקהלים נהגו להגיב זה לזה, וביציעי מכבי ת"א גם הופיע בשנים האחרונות, גם אם בשוליים, שיר שמיד אחרי שהוא מבקר את השימוש בשואה - עובר לתחומים מכוערים לא פחות. "אתם משחקים אותה קיצוניים, שרים שירים על השואה, וגם חושבים שזה מצחיק להתכחש למדינה. אתם זונות של ערבים, אנחנו מתביישים בכם... אנחנו נזיין אתכם, ואז נשתה לכם ת'דם ובכיכר העיר נתלה כל קומוניסט שבא לכאן. ניקח לכם את הבנות, שאוהבות להשתולל, כשנאנוס אותן נצעק, היום המוות הפועל".
עבר אשר התאבד).

הפרובוקציה והנאצה, ראוי לומר, לא לבשה מדים אלימים בלבד, וחיפשה את נקודות התורפה הכואבות של הקהל היריב. כך למשל, אוהדי מכבי תל אביב חיזקו את הזהות העירונית שלהם עם מלים שמעצימות את הקשר לתל אביב ובלומפילד, לרבות המילים "כל נקודה בעיר שייכת לי, עשיתי יד אחת עם חולדאי", זכר להריסת אולם אוסישקין בהובלת ראש העירייה בזמנו, ובעונה שעברה גם הוסיפו שורות לשירים הלועגות לירידת האדומים ליגה. בשער 5 של אוהדי הפועל לא נותרו חייבים, והם מצדם מקפידים להזכיר את התאבדותו של מנהל קבוצת הכדורסל הצהובה מוני פנאן ואת פרשת הכספים שלו שהטילה צל על המועדון כולו. ומה מפנים הצהובים ליריביהם הירוקים? "תל אביב בתכלס זאת העיר הכי טובה", שרים בשער 11, "כל אוהד של חיפה מקנא בנו נורא, מה זה חיפה? אין שם פאבים, זה בית קברות". הירוקים ענו בקונטרה אופיינית לרוח התקופה: "תל אביב בתכלס זאת העיר הכי טובה, להתחבא מאחורי סוסים של משטרה. הו מה זה חיפה? יש שם פירו, בהפתעה".

ה"פירו" הוא קיצור לפירוטכניקה - אבוקות ורימוני עשן בעיקר - המשמשים מוטיב בולט בשירי הנאצה המודרניים. אלה מתמקדים בין היתר באירועים אלימים שהתרחשו בין האוהדים השרופים משני הצדדים, ומפארים את ההישגים בשדה הקרב. אוהדי באר שבע, למשל, שרים לאוהדי מכבי על אירוע שכזה במלים: "כל הרייכסטאג נחנק, שכח איך נושמים... ראו איך באנר (שלט של האוהדים, ע.צ.) נגנב ישר בפנים".

עם הפיכתה לאימפריה בכדורגל המקומי, גם הקהל הבאר שבעי התחיל לקחת חלק במבצעים פירוטכניים מורכבים שיש בהם כדי להתפאר, וגם התאים את שיריו למעמדו החדש. מלים שבעבר הציפו סבל וכאב, פינו מקום למסרים עוצמתיים יותר, כמו בלהיט המרוקאי "300 קמ"ש" שדורש "שלא תעזו להרפות, הגענו עד כאן בשבילכם, אז תדרסו ת'בני זונות, האולטראס מאחוריכם". שיר בולט נוסף הוא הגרסה המקומית ללהיט הלטיני המוכר "Despacito", עם המילים "עוד לא נולד הבן זונה שיכול אותנו לעצור". הלהיט הזה השתרש בגרסאות שונות בכל האיצטדיונים בארץ, עדות לתופעה שמבליטה את מחיקת נושא זכויות היוצרים, נושא שבעבר הצית להבות ביציע.

קובי עמר (40) הוא הכותב הראשי של שירי אוהדי מכבי נתניה, מכונה ביציע "יוסי גיספן" ואחראי לכמה להיטים גדולים בשנים האחרונות, עם לחנים שאומצו בהמשך על ידי מכבי ובית"ר. "פעם היה יותר כבוד בין הקהלים המובילים", הוא אומר, "היית שומע לחן של קבוצה אחרת ובדרך כלל לא היית נוגע בו. היום כל אחד לוקח את מה שטוב לו. לא סופרים אותך אז אתה לא סופר אחרים".
עמר, אשר כתב מעל 70 שירי יציע ונמצא בעסק כבר 15 שנים, יכול להעיד גם על הטרנד הלוהט של הקהלים הישראלים בשנים האחרונות - ייבוא לחנים ממרוקו. "היה מדהים לגלות את תרבות העידוד שלהם, מי היה מעלה בדעתו שקיימת סצנה מפותחת, איכותית ויוקרתית כזו ביציעים שם? הם בעשר רמות מעל ישראל. הקטע המבאס הוא שכולם כבר מביאים משם את אותם לחנים. לכן אין כמו למצוא בעצמך לחן מקורי ולא מיובא".

הראשונים לייבא לחן מרוקאי היו אוהדי מכבי תל אביב עם הלהיט "אנ'לא מבין איך זה קרה", ובהמשך שילבו גם שירים נוספים עם לחן ממרוקו. מי שחדרו חזק לשוק המרוקאי הם אוהדי באר שבע, שמודים כי קיבלו החלטה עקרונית שלא להתעניין יותר בשאלת ה"מי התחיל" ומחדירים לשוק כמות סיטונאית של שירים חדשים. "היו גם הרבה לחנים שלנו שמצאו את דרכם לקהלים יריבים", אומר אוהד באר שבעי, "אצלנו יש אדם אחד שמרכז את כל הלחנים הכי טובים, ומנהיגי היציע נותנים אור ירוק אם הם חושבים שזה יכול להרים את טרנר. השאלה אם נעשה בו כבר שימוש על ידי קבוצה אחרת פחות מעניינת, גם ככה כמעט כל הלחנים הם העתקות משירי אוהדים בחו"ל".

הקהל היחיד בליגה שעדיין דבק באובססיביות במדיניות "אי העתקה" הוא זה של אוהדי הפועל תל אביב, ואולי גם בשל כך כמעט ולא משתתף בחגיגה המרוקאית. "הקהל של הפועל תמיד נתפס כאיכותי ויצירתי", אומר עמר, "יש גם משהו עוצמתי בשם 'הפועל' באופן כללי, שסוחף ויושב טוב יותר בשירים". עמיתו הבאר שבעי מסייג: "הפועל תל אביב היוו במשך שנים השראה בתחום העידוד והתפאורה, אבל הם נותרו שמרנים בשירים שלהם ובמלים שחוזרות על עצמן".
בשנים האחרונות החליטו האוהדים לקחת את השירים שהתחילו באולפן, יצאו אל היציע והושרו על ידי אלפים בחזרה אל האולפן, באבולוציה האחרונה של שירי האוהדים בישראל. אולטראס הפועל פרצו את הדרך עם "לאה קטמין", להקת אוהדים שהוציאה כבר שלושה אלבומים עם ביצועים ועיבודים לשירים מהיציע, כולל מספר הופעות חיות. הקופים הירוקים יצרו אלבום משלהם עם להקת "חוות מזור". קובי "גיספן" עמר, שאחראי ל"פרויקט של נתניה", סדרת דיסקים של שירי אוהדים שהוקלטו באולפן בפלייבק, מסביר את הצורך להפוך את השירים לביצועי אולפן, ובעצם את הסיפוק של הכותבים, שמביא אותם לעסק הזה מלכתחילה. "חלק גדול מהשירים שאנו מקליטים בכלל לא מגיעים ליציע, פשוט שמים אותם על המדף ומשייכים אותם אלינו. אחרי זה עושים ניסיונות ביציע לראות מה מתאים ומה פחות. בסופו של דבר, מי שמעורב בכתיבה גם נהנה מהסיפוק לשמוע אלפי אנשים שרים מילים ולחן ולדעת שהוא אחראי לזה".

25 שנה או פחות (תלוי את מי שואלים) לתחילת המהפכה, האם השינויים בהרגלי השירה היו לטובה? אם שואלים את השחקנים, אלה יעידו שהם נהנים ומתמלאים מוטיבציה מהדחיפה הקולנית של אלפי האוהדים תוך כדי משחק. אם שואלים את בני הדור הקודם ביציע, אלה כמו תמיד יתמלאו נוסטלגיה, ויספרו שהעידוד המודרני הרס את הרומנטיקה, ואפילו את המעורבות האקטיבית במשחק. "לפעמים נדמה שגושי העידוד מגיעים למשחקים כדי להציג את הפלייליסט שלהם ולא כדי לראות מה קורה על הדשא ולהגיב לזה", אומר משיח, "זה אולי נשמע נהדר במשחקים הגדולים, אבל רוב הזמן זה בעיני די משעמם ומונוטוני".

סמל אישי של משתמש
גדי
הודעות: 4921
הצטרף: 03 נובמבר 2008, 16:06

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי גדי »

RedBend כתב:מתוך פרויקט פתיחת עונה של מוסף הארץ (טפו יא נבלות).
ארוך אבל אחלה דרך לפתוח את היום במשרד. ובסוף אפילו כותבים קצת עלינו מה אתם יודעים.

"
מהשואה למוחמד מת: איך התפתחו שירי האוהדים ששולטים במגרשים בישראל?
מאז ה"אל אל הפועל" עברו המילים והלחנים המושרים ביציעים אבולוציה ממשית, ששאבה מקורות מיוון מארגנטינה וממרוקו, מונחים מהז'רגון הנרקוטי, ההיסטורי-יהודי ואף הגזעני. זהו סיפורם של הלהיטים הכי גדולים שאף אחד לא מקבל עליהם תמלוגים מאקו"ם.

"הוא מספר בכל מקום על בית"ר הטהורה כשהגיעו הצ'צ'נים הוא שרף ת'מנורה אף פעם לא היה מוצלח, ת'בית ספר לא סיים הוא שונא ת'ערבים וערבי יותר מהם והוא בבון, אנאלפבתי, את כל המשפחה שלו הביא בחצי"

(אוהדי מכבי חיפה שרים על אוהדי בית"ר ירושלים, 2016)

הכדורגל המקומי לא ממש התקדם ב-25 השנים האחרונות, אולי אפילו הלך אחורה. אבל יש דבר אחד שאין ספק לגבי ההתפתחות הדרמטית שלו - תרבות העידוד והשירים ביציעים. את מה שלא הצליחו לעשות השחקנים, הקבוצות והנבחרת, עשו האוהדים - הביאו את הכדורגל הישראלי לאירופה.
הקהלים הישראלים הלכו מרחק רב מאז הימים בהם התבסס העידוד על קריאות ספורדיות ומיושנות או שירים קצרצרים. אלעד מלמד (43), האיש שנתן את הקצב לעידוד של אוהדי הפועל תל אביב החל מתחילת שנות ה-90 באמצעות הדרבוקה שלו, נזכר כיצד הפך לאגדת יציע. "מכיר את הפתגם 'במקום שבו אין אנשים, השתדל להיות איש'? היה צריך משהו כזה. בשנות ה-80 אנשים היו נעמדים רק בהתקפות והשירים היו מאוד טריוויאליים: 'אל אל הפועל', 'או לה לה או לה או לה, הפועל אלופה', 'מ-שה סי-ני' או השיר הפיוטי 'בן זונה יוצא ובן זונה נכנס'. נקודת הציון היתה השיר של חיים רביבו שהגיע להפועל ב-1993. השיר שלו 'אני מאמין' היה שיר השחקן הראשון שהיה לו בית. מאותו רגע הדרבוקה התחילה בטבעיות להיות מאוד אקטיבית בהובלת העידוד".

מפעל חייו של מלמד היה שירי השחקנים והובלתם בכל טרום משחק בעונה. "בהתחלה היה רק לאחד, אחר כך לחמישה ובסוף הגענו למצב שלכל שחקן בסגל, עד לאחרון הילדים שעלו מהנוער יש שיר משלו ששרים לפני המשחק. זה היה חלק מהערך של אהבה ללא תנאי והיינו הראשונים בארץ לעשות זאת. קצת עצוב לי שדווקא בהפועל המסורת הזו נקטעה בשלוש השנים האחרונות, אבל אני יכול גם להבין עם כל תחלופת השחקנים".
אחד האירועים שהשפיעו יותר מכל על הרוח החדשה ביציעים בישראל היה הפיינל-פור של גביע אירופה לאלופות בכדורסל שנערך באפריל 1994 ביד אליהו, בהשתתפות מועדוני הפאר היוונים פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, עם הקהל המרשים שלהם. "היו שם מלא אוהדי מכבי", נזכר אורי משיח (47), אחד האוהדים הצהובים המוכרים, "הם היו בהלם מהקהלים היוונים, במיוחד מפאו. במונחי קהל זה היה כאילו ה-NBA הגיע לארץ. ההשפעה היתה מיידית, כמה ימים אחרי זה בהצגה הכפולה המפורסמת בבלומפילד - מכבי תל אביב נגד מכבי נתניה, הפועל תל אביב נגד מכבי חיפה - האוהדים שלנו התחילו את השיר שבו אדם אחד צועק שורה וכל הקהל עונה ב'אולה אולה אולה', שיר שהגיע בהמשך כמעט לכל הקהלים במדינה".
גם אחד מאוהדי הפועל ציין את הפיינל-פור ההוא כ"אירוע הסקאוטינג הכי חשוב שלנו", אשר תרם להיוולדו של ז'אנר שירי ה"אדום עולה". מלמד משחזר: ה"אדום עולה" הראשון העלה את חשיבותה של הדרבוקה, שם הייתי צריך להפגין יכולות פיזיות, לדרבק בלי הפסקה לזמן ממושך. השיא היה משחק נגד מכבי יפו באיצטדיון גאון ב-1999. שרנו את זה מהדקה הראשונה עד הדקה ה-90, עם הפסקה חלקית רק במחצית. היתה מעין תחושה של 'בואו נראה כמה אנחנו יכולים להמשיך', כמו בן אדם שרץ ורץ והאדרנלין נותן לו כוח".

השלב הבא בהתפתחות המוזיקלית של הקהלים המקומיים הגיע עם הופעתם של התופים. החלוצים ביצירת אימפקט בנושא היו אוהדי מכבי בעונת הדאבל 1995-96. "כמה אנשים תלו אותם מיוזמתם על המעקה בשער 11 והתחילו לתופף", משחזר משיח. "הקהל אהב את זה אבל זה תפס בעיקר בגמר הגביע באותה עונה, כשהקהל נסחף למקצב ברזילאי של מחיאות כפיים וקריאות 'היי'. אבל לא היה אז תחליף לדרבוקות. בשנות ה-90 היו לנו כמה מתופפי דרבוקה אדירים, אחד מהם היה דורון טל, שהיום הוא המתופף של חיים משה, ודירבק אצלנו בשער 4 באיצטדיון רמת גן כבר בגיל 8. מאז שהתופים השתלטו אין יותר שירים במזרחית ביציע וזה חבל. האוהדים בארץ מושפעים מאוד מטורקיה, יוון וסרביה, אבל אין מה להשוות בעוצמות וברמת התיאום".

מלמד זוכר היטב את היום בו שבו האוהדים שנסעו למשחק בטורקיה מול גזיאנטפספור במסע האירופי המופלא של 2001-2002 חזרו עם סט תופים חדשים. "ראיתי את זה כמשהו לא טוב. הלו, מה קורה פה? לא שומעים את הדרבוקה. מה זו התרבות הזרה הזו? זה לא המקצב. זו היתה סוג של נקודת שבר, חילופי דורות, את התופים שומעים טוב יותר גם ביציעים אחרים וזה מאפשר לשירים לצאת מהמעגל של הקומץ. יחד עם התופים גם הגיעו לחנים מחו"ל. התייחסתי לזה בחשדנות ובבוז, אבל זה התגלה כהצלחה. רק שבעיני זה היה תהליך שדמה למה שקרה לכדורגל - פעם היינו בלי זרים, בלי רמה, בלי כסף, בלי אירופה, בלי אוהדי הצלחות, יותר עממי ומהלב. כך גם דרבוקה זו הרומנטיקה של העידוד".
אינטרנט ומוצ'ילרים חרוצים, וב-2005 הכל החל להיעשות פשוט יותר עם תחילת עידן היוטיוב. השירים החדשים דרשו מהאוהדים לשנן הרבה יותר מ-3-2 שורות, והפכו סיפוריים, לעתים סיפורי אהבה ולעתים כאלה שמאדירים דווקא את האוהדים ואת שיגעונם, ולא עוסקים בקבוצה או בשחקנים. מלים בסגנון "אמות למענך", "בגללך אני כבר לא נורמלי", "השתגעתי" ו"לא יכול בלעדייך" הפכו נפוצים יותר.

הטרנד הגיע גם לקהל הירוק של מכבי חיפה, שעד ל-2002, עם הקמת ארגון "הקופים הירוקים", נחשב למיושן וחסר יצירתיות. אפילו את השם שאבו המקימים משיר הגנאי של אוהדי מכבי תל אביב: "הקופים הירוקים, מעתיקים שירים", שרו הצהובים לפי "Rivers of Babylon". "זה על אותו משקל שאוהדי אייאקס אימצו את כינוי הגנאי 'יהודים' והפכו אותו לחלק מהזהות שלהם, או השחורים באמריקה שאימצו את ה'niggers'", אומר ארז שמידע (35), הגיטריסט של להקת הפאנק "הפוסי של לוסי" וממקימי להקת האוהדים "חוות מזור".

הקופים לקחו את היצירתיות הלירית שלב אחד קדימה, וגם היו הראשונים בארץ לשלב לחנים מקוריים משלהם. הראשון שבהם היה השיר שסיפר את מוצאו של הארגון, או שמא של המין האנושי: "מכבי תל אביב קראו לנו קופים, אז בואו לא נשכח מי כאן האלופים. אני אזכיר לכם, מה שיודעים כולם, שקודם בא הקוף, אחר כך האדם".

עם השנים, נוספו כבר מוטיבים אחרים לשירים באיצטדיוני ישראל, ואחד הבולטים שבהם היו סמים. גם כאן היה הקהל הירוק לחוד החנית. "הפעם הראשונה שראיתי מזרק היה בתור ילד ביציע ג'", נזכר שמידע, "השיר הראשון שהתקשר לסמים היה ב-2002, 'עלה עלה עלה ירוק עולה'. זו היתה הפעם הראשונה שמפלגת עלה ירוק רצה לכנסת, וזו היתה מחווה ברורה לנושא. היה לנו גם את שיר השחקן 'קלמי סבן שחקן סטלן, כל היום הוא יושב עם הבאנג'. הוא אשכרה התקשר אלינו וביקש להחליף, שלא נהרוס לו את הקריירה".
המוטיב הנרקוטי כיכב בשורות רבות בשירי הירוקים; "וגם אם ישרפו אותך, אשאף חזק אל הריאות, דבר בינינו לא יפריד, אזריק אותך עמוק לווריד" אמר שיר אחד, ובהמשך שולבו מושגים כמו "עוד מנה", "שיכור, מסומם", "מסתובב כמו נרקומן". אוהדי מכבי, בהתאם, הפכו ל"גרמנים סחים". אולי זה הסמים, אבל כנראה בעיקר שבע השנים הרעות, אשר הביאו לטרנספורמציה משירים על "האלופה" למלים מדממות כמו "לאהוב אותה כשרע, מי כמוני יודע?" או "בגיהנום אם היא תקפוץ לאש, אקפוץ אחריה".

לאנוס ולשרוף

ההתפתחות של מילות השירים, יחד עם האיבה שהלכה והתעצמה בין הקהלים השונים, והאלימות במגרשים, הביאה גם לז'אנר שלם וחדש של שירי נאצה בוטים במיוחד, מתוחכמים ומרושעים בהרבה מהקללות המסורתיות. בצד האדום של תל אביב שחטו פרות קדושות כמו השואה - במגוון צורות והיבטים - מכבי הפכו ל"נאצים" במקביל לאיחול שואה, אך גם יתר הקהלים הגדולים לא בחלו בהשוואות לחיזבאללה ולחמאס, באיחולי שריפה ומוות, וגם איומי רצח כעניין שבשגרה. הקהלים נהגו להגיב זה לזה, וביציעי מכבי ת"א גם הופיע בשנים האחרונות, גם אם בשוליים, שיר שמיד אחרי שהוא מבקר את השימוש בשואה - עובר לתחומים מכוערים לא פחות. "אתם משחקים אותה קיצוניים, שרים שירים על השואה, וגם חושבים שזה מצחיק להתכחש למדינה. אתם זונות של ערבים, אנחנו מתביישים בכם... אנחנו נזיין אתכם, ואז נשתה לכם ת'דם ובכיכר העיר נתלה כל קומוניסט שבא לכאן. ניקח לכם את הבנות, שאוהבות להשתולל, כשנאנוס אותן נצעק, היום המוות הפועל".
עבר אשר התאבד).

הפרובוקציה והנאצה, ראוי לומר, לא לבשה מדים אלימים בלבד, וחיפשה את נקודות התורפה הכואבות של הקהל היריב. כך למשל, אוהדי מכבי תל אביב חיזקו את הזהות העירונית שלהם עם מלים שמעצימות את הקשר לתל אביב ובלומפילד, לרבות המילים "כל נקודה בעיר שייכת לי, עשיתי יד אחת עם חולדאי", זכר להריסת אולם אוסישקין בהובלת ראש העירייה בזמנו, ובעונה שעברה גם הוסיפו שורות לשירים הלועגות לירידת האדומים ליגה. בשער 5 של אוהדי הפועל לא נותרו חייבים, והם מצדם מקפידים להזכיר את התאבדותו של מנהל קבוצת הכדורסל הצהובה מוני פנאן ואת פרשת הכספים שלו שהטילה צל על המועדון כולו. ומה מפנים הצהובים ליריביהם הירוקים? "תל אביב בתכלס זאת העיר הכי טובה", שרים בשער 11, "כל אוהד של חיפה מקנא בנו נורא, מה זה חיפה? אין שם פאבים, זה בית קברות". הירוקים ענו בקונטרה אופיינית לרוח התקופה: "תל אביב בתכלס זאת העיר הכי טובה, להתחבא מאחורי סוסים של משטרה. הו מה זה חיפה? יש שם פירו, בהפתעה".

ה"פירו" הוא קיצור לפירוטכניקה - אבוקות ורימוני עשן בעיקר - המשמשים מוטיב בולט בשירי הנאצה המודרניים. אלה מתמקדים בין היתר באירועים אלימים שהתרחשו בין האוהדים השרופים משני הצדדים, ומפארים את ההישגים בשדה הקרב. אוהדי באר שבע, למשל, שרים לאוהדי מכבי על אירוע שכזה במלים: "כל הרייכסטאג נחנק, שכח איך נושמים... ראו איך באנר (שלט של האוהדים, ע.צ.) נגנב ישר בפנים".

עם הפיכתה לאימפריה בכדורגל המקומי, גם הקהל הבאר שבעי התחיל לקחת חלק במבצעים פירוטכניים מורכבים שיש בהם כדי להתפאר, וגם התאים את שיריו למעמדו החדש. מלים שבעבר הציפו סבל וכאב, פינו מקום למסרים עוצמתיים יותר, כמו בלהיט המרוקאי "300 קמ"ש" שדורש "שלא תעזו להרפות, הגענו עד כאן בשבילכם, אז תדרסו ת'בני זונות, האולטראס מאחוריכם". שיר בולט נוסף הוא הגרסה המקומית ללהיט הלטיני המוכר "Despacito", עם המילים "עוד לא נולד הבן זונה שיכול אותנו לעצור". הלהיט הזה השתרש בגרסאות שונות בכל האיצטדיונים בארץ, עדות לתופעה שמבליטה את מחיקת נושא זכויות היוצרים, נושא שבעבר הצית להבות ביציע.

קובי עמר (40) הוא הכותב הראשי של שירי אוהדי מכבי נתניה, מכונה ביציע "יוסי גיספן" ואחראי לכמה להיטים גדולים בשנים האחרונות, עם לחנים שאומצו בהמשך על ידי מכבי ובית"ר. "פעם היה יותר כבוד בין הקהלים המובילים", הוא אומר, "היית שומע לחן של קבוצה אחרת ובדרך כלל לא היית נוגע בו. היום כל אחד לוקח את מה שטוב לו. לא סופרים אותך אז אתה לא סופר אחרים".
עמר, אשר כתב מעל 70 שירי יציע ונמצא בעסק כבר 15 שנים, יכול להעיד גם על הטרנד הלוהט של הקהלים הישראלים בשנים האחרונות - ייבוא לחנים ממרוקו. "היה מדהים לגלות את תרבות העידוד שלהם, מי היה מעלה בדעתו שקיימת סצנה מפותחת, איכותית ויוקרתית כזו ביציעים שם? הם בעשר רמות מעל ישראל. הקטע המבאס הוא שכולם כבר מביאים משם את אותם לחנים. לכן אין כמו למצוא בעצמך לחן מקורי ולא מיובא".

הראשונים לייבא לחן מרוקאי היו אוהדי מכבי תל אביב עם הלהיט "אנ'לא מבין איך זה קרה", ובהמשך שילבו גם שירים נוספים עם לחן ממרוקו. מי שחדרו חזק לשוק המרוקאי הם אוהדי באר שבע, שמודים כי קיבלו החלטה עקרונית שלא להתעניין יותר בשאלת ה"מי התחיל" ומחדירים לשוק כמות סיטונאית של שירים חדשים. "היו גם הרבה לחנים שלנו שמצאו את דרכם לקהלים יריבים", אומר אוהד באר שבעי, "אצלנו יש אדם אחד שמרכז את כל הלחנים הכי טובים, ומנהיגי היציע נותנים אור ירוק אם הם חושבים שזה יכול להרים את טרנר. השאלה אם נעשה בו כבר שימוש על ידי קבוצה אחרת פחות מעניינת, גם ככה כמעט כל הלחנים הם העתקות משירי אוהדים בחו"ל".

הקהל היחיד בליגה שעדיין דבק באובססיביות במדיניות "אי העתקה" הוא זה של אוהדי הפועל תל אביב, ואולי גם בשל כך כמעט ולא משתתף בחגיגה המרוקאית. "הקהל של הפועל תמיד נתפס כאיכותי ויצירתי", אומר עמר, "יש גם משהו עוצמתי בשם 'הפועל' באופן כללי, שסוחף ויושב טוב יותר בשירים". עמיתו הבאר שבעי מסייג: "הפועל תל אביב היוו במשך שנים השראה בתחום העידוד והתפאורה, אבל הם נותרו שמרנים בשירים שלהם ובמלים שחוזרות על עצמן".
בשנים האחרונות החליטו האוהדים לקחת את השירים שהתחילו באולפן, יצאו אל היציע והושרו על ידי אלפים בחזרה אל האולפן, באבולוציה האחרונה של שירי האוהדים בישראל. אולטראס הפועל פרצו את הדרך עם "לאה קטמין", להקת אוהדים שהוציאה כבר שלושה אלבומים עם ביצועים ועיבודים לשירים מהיציע, כולל מספר הופעות חיות. הקופים הירוקים יצרו אלבום משלהם עם להקת "חוות מזור". קובי "גיספן" עמר, שאחראי ל"פרויקט של נתניה", סדרת דיסקים של שירי אוהדים שהוקלטו באולפן בפלייבק, מסביר את הצורך להפוך את השירים לביצועי אולפן, ובעצם את הסיפוק של הכותבים, שמביא אותם לעסק הזה מלכתחילה. "חלק גדול מהשירים שאנו מקליטים בכלל לא מגיעים ליציע, פשוט שמים אותם על המדף ומשייכים אותם אלינו. אחרי זה עושים ניסיונות ביציע לראות מה מתאים ומה פחות. בסופו של דבר, מי שמעורב בכתיבה גם נהנה מהסיפוק לשמוע אלפי אנשים שרים מילים ולחן ולדעת שהוא אחראי לזה".

25 שנה או פחות (תלוי את מי שואלים) לתחילת המהפכה, האם השינויים בהרגלי השירה היו לטובה? אם שואלים את השחקנים, אלה יעידו שהם נהנים ומתמלאים מוטיבציה מהדחיפה הקולנית של אלפי האוהדים תוך כדי משחק. אם שואלים את בני הדור הקודם ביציע, אלה כמו תמיד יתמלאו נוסטלגיה, ויספרו שהעידוד המודרני הרס את הרומנטיקה, ואפילו את המעורבות האקטיבית במשחק. "לפעמים נדמה שגושי העידוד מגיעים למשחקים כדי להציג את הפלייליסט שלהם ולא כדי לראות מה קורה על הדשא ולהגיב לזה", אומר משיח, "זה אולי נשמע נהדר במשחקים הגדולים, אבל רוב הזמן זה בעיני די משעמם ומונוטוני".
אין ספק שבעיתון הזה יש כותבים מתועבים אבל לצערי הם כמעט היחידים שעדיין מעלים דברים עם ערך נוסף כמו כתבה כזו. בשאר העיתונים אין כלום. חלול לחלוטין.
אל תשאל מה הפועל באר שבע יכולה לעשות למענך אלא שאל את עצמך מה אתה יכול לעשות למענה

סמל אישי של משתמש
Totti
הודעות: 22011
הצטרף: 17 ספטמבר 2013, 14:41

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי Totti »

יש גם לא מתועבים (תלוי את מי שואלים)

https://www.haaretz.co.il/sport/opinion ... aign=Share" onclick="window.open(this.href);return false;
21.5.16- התיקון[highlight=#FF4040][/highlight]

סמל אישי של משתמש
אלדר
הודעות: 6247
הצטרף: 01 אוקטובר 2008, 03:38

Re: ULTRASOUTH

שליחה על ידי אלדר »

Totti כתב:יש גם לא מתועבים (תלוי את מי שואלים)

https://www.haaretz.co.il/sport/opinion ... aign=Share" onclick="window.open(this.href);return false;
לפחות תן לנו ספתח של כתבה ללא תשלום,

שלח תגובה