תקשורת ספורט

[The red one]

לחובבי התקשורת המקומית (מי לא, בעצם?) יש היום שני משדרים מיוחדים:

19:00 עד 20:00 ברדיו דרום 'קול היציע' לפתיחת העונה
מ-20:30 בעמוד הפייסבוק של ידיעות הנגב (מיינט באר שבע) שידור חי שלהם לפתיחת העונה גם כן

[סניור]

לחובבי התקשורת המקומית (מי לא, בעצם?) יש היום שני משדרים מיוחדים:

19:00 עד 20:00 ברדיו דרום 'קול היציע' לפתיחת העונה
מ-20:30 בעמוד הפייסבוק של ידיעות הנגב (מיינט באר שבע) שידור חי שלהם לפתיחת העונה גם כן

על חשבון אופירה???

[The red one]

על חשבון אופירה???

תודה להם אחר כך

[Noam98]

ליברפול

לליברפול יש הכי הרבה אליפויות באנגליה ביחד עם מנצ׳סטר, אולי אחת או שתיים פחות

מבחינת גודל מועדון מכבי לא רואה פה אף אחת

[RedBend]

זה ניר צדוק (למי שלא מכיר הגיע הזמן) וזאת כתבה שפורסמה לפני חודש בדיוק אחרי הגומלין מול הקרואטים. רק שהמלל כל כך קולח ומדוייק שהייתי חייב לשתף גם במחיר של חודש אחורה. תיהנו זה קלאסיקה
"
מחוץ לקווים
הפועל באר שבע שיחקה בעיקר כדי לשכוח, והיה ממה
התבוסה הצורבת בקרואטיה זימנה את המשחק הנואש הראשון של האלופה בטרנר, אותו שיחקה לפני הכל מול עצמה. אנסטיס אמנם הפסיד את הראשון בזכות עצמו, אך האשמה בהדחה ממוקדמות הצ'מפיונס שמורה לבאר שבע שהגיעה לאוגוסט בעיקר עם אילוצים.

1. זה היה המשחק הנואש הראשון של הפועל באר שבע באיצטדיון טרנר. בשלוש השנים האחרונות הורגלה לכך שבביתה הכל הוא לפחות בגדר האפשר. לפני שנתיים מול סלטיק, אחרי הפסד 5-2 בגלזגו, התקוות של באר שבע עדיין התקיימו בתוך הגבולות הרחבים של נסים ספורטיביים. מי שעצם עיניים ממש חזק יכול היה להאמין שאולי יהיה בסדר. ואמנם - באר שבע ניצחה 0-2 והודחה על קו הסיום, עם הלשון בחוץ.

הערב (שלישי), מול דינמו זאגרב ועוד חמישה שערים, היו באוויר 40% לחות ו-0% סיכוי. עד כדי כך חסר סיכוי, שבאר שבע בכלל לא שיחקה מול יריבה. ארמין הודז'יץ', איזט האירוביץ' וחבריהם - פחות מעניין. היא שיחקה מול עצמה, מול התבוסה בשבוע שעבר, בניסיון להציל את כל מה שהוא לא כרטיס לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות. היא שיחקה כדי לשכוח, והיה ממה.

אבל זה היה נואש רק עד שבאר שבע יכולה היתה להוכיח אחרת. תמימה וחולמת בגדול, לא שיחקה בשביל רווחים אלטרנטיביים של שאר רוח. היא שיחקה כאילו היא לא ראתה כדורגל בחיים, ואין לה מושג שמ-5-0 לא חוזרים, שאין דבר כזה. עם חנן ממן וטוני וואקמה בהרכב, החזירה לעצמה באר שבע משהו מהצורה המוכרת שאבדה בקרואטיה, משהו ממה שהופך אותה לקבוצה באמת טובה. אם דניאל זגורץ, שוער זאגרב, היה משחק מחוץ לגבולות ההיגיון - כמו יאניס אנסטיס בשבוע שעבר - באר שבע היתה מוחקת פער בלתי ניתן למחיקה במחצית אחת.
אבל זגורץ הוא לא אנסטיס, ובדקה ה-49 מריו בודימיר הכניע את דודו גורש, צימק ל-2-1 ופוצץ את הבועה הדקה בעולם, בועת הקאמבק של באר שבע. הקהל מחא כפיים נוכח סוף רע, אבל מתבקש. הבלתי אפשרי אולי לא קרה, אבל משהו בכל זאת קרה - המחצית הראשונה.

2. אם לומר זאת בעדינות, לאנסטיס היה חלק בכל השערים שספגה באר שבע בקרואטיה. אם להיות פחות עדינים - הוא כמעט כבש אותם. זה היה מעבר ל"לא עצר", זה היה ממש "יצר". אנסטיס לקח משחק רע, כזה שעשוי מחומרים של 2-0, והפך לתבוסה מרסקת. מאמנים תמיד אומרים שזו קבוצה שמפסידה ולא שחקן בודד, אבל אם אי פעם היה שחקן שהפסיד משחק בכוחות עצמו, הרי זה אנסטיס.

רק לפני שבועיים ערך את הופעת הבכורה שלו. החשיפה הראשונה היא השלב האידיאלי לכל שחקן חדש. אוהדים רוצים להאמין בטוב, ובחסות היעדר ההיכרות כל ראיה חיובית מזערית מתפרשת כאישור. בתקווה להשתכנע שמדובר בחיזוק טוב, אפילו יציאה לכדור גובה בחימום מול פלורה טאלין יכולה להיחשב למלאכת שוערות מתוחכמת. 14 ימים מאוחר יותר ואנסטיס כבר ירד לספסל, חוצה את גבולות הביקורת. רק לפני רגע לא ידעו עליו דבר, ועכשיו כבר יודעים יותר מדי. היווני שבר שיא עולם במעבר מסקרנות אופטימית לפסקנות פסימית.

אולי עוד יהיה בסדר, ואולי יש התחלות כל כך רעות, שהן מגיעות בבת אחת עם הסוף. כל מה שעומד לזכותו של אנסטיס כעת היא הופעת הבכורה החלשה של אלכסנדר אובארוב. המשחק ההוא מול בית"ר תל אביב ב-1991 הוא חלק מהפולקלור של הכדורגל הישראלי, ומשמש כתמרור עצור בפני הנוטים לשיפוט מהיר. מוסר ההשכל הוא שלכולם יכול להיות יום רע, אפילו לאחד מטובי השוערים שהיו כאן, ושאחרי רושם ראשוני יש מקום לרשמים נוספים. אלא שקשה לאפשר לאנסטיס ליהנות מחמת הספק. גם כי הופעת הבכורה של אובארוב לא היתה מה שעשו ממנה, ובעיקר כי המחנה המשותף לשערים שספג אנסטיס - ירידה אטית לכדור, "יד חלשה" עם המגע בו - יוצר דפוס ומעלה חשד לבעיה טכנית שאמורה להיות מתחת לכבודו של שוער ברמה הזו.
3. אולי באר שבע חששה ללכת עם דודו גורש, ה"מוכן יותר" אפילו לדבריה, שאם כן מדוע החליפה את גיא חיימוב במישהו שאפילו לא פותח במשחק כל כך משמעותי. היא כל כך רצתה להרגיש שעשתה נכון, שרק העצימה את הטעות. זו חוכמה קטנה לבקר עכשיו את ההחלטה להחליף את חיימוב, היות ואנחנו כבר יודעים מה קרה. ובכל זאת, ייתכן וההחלפה עצמה תתברר כחוכמה קטנה עוד יותר.

באר שבע רצתה במקור את ארנסטס שטקוס מהפועל חיפה, ולמענו חתכה מחיימוב במחנה האימונים. משהעסקה לא נסגרה בסופו של דבר, כבר לא רצתה - אם בכלל היתה יכולה - לבצע פניית פרסה ולחזור לחיימוב הפגוע. כך הגיע הנעלם אנסטיס (שלא שיחק מאז נובמבר) במקום שטקוס המוכר בניסיון לפתור בעיה שספק אם היתה קיימת. חיימוב היה טוב בעונה שעברה, ויותר מכך - חלק ממערכת מנצחת שעבדה טוב ביחד. התפישה כי לחיימוב נעשה עוול מעצבת שיח לפיו מופע האימים של אנסטיס הוא תוצר של קארמה - מונח ערטילאי שתפקידו להסביר את מה שאי אפשר בעזרת ההיגיון. זה בסדר, כאן ההיגיון יסתדר לבד.

חיימוב שילם את מחיר ההצלחה היחסית של הקמפיינים הקודמים. אחרי שנעצרה פעמיים ממש בסמוך לליגת האלופות, באר שבע האמינה שהיא אי שם פה בסביבה, שהמפעל היוקרתי נמצא במרחק של כוונון עדין - נאמר שוער חדש, ויהי מה. אלא שמלכתחילה מדובר במשימה קשה ותלוית משתנים רבים - כאלה שבשליטתה של הקבוצה וכאלה שלא, כמו היריבות אותן היא מגרילה. זה אף פעם לא עניין של החלפת שחקן אחד באחר, אבל נחמד להאמין שכן. לפעמים בחיפוש אחר החלק החסר לפאזל, מיטשטשת התמונה כולה.

4. בעיה נוספת היא ניהול הסגל של באר שבע. יולי התחלף באוגוסט, ועל יותר מדי שאלות היא עדיין לא הספיקה לענות. היא נושאת גיבנת של שלושה זרים - מתומאש פקהארט ומיחאי קורהוט עדיין לא הצליחה להשתחרר ומיגל ויטור המוקפא יחזור, במקרה הטוב, בינואר. כשחצי מהתקנים מבוזבזים על לבטים, ביורוקרטיה והתאוששות, אין חופש פעולה אמיתי. כשמצרפים לכך את הזמן הדוחק למציאת פיתרונות, מתקבלים אילוצים.

לבאר שבע יש שמיכת זרים קצרה, כזו שחייבה אותה לבחור בקפדנות על מה היא מכסה והיכן היא מתפשרת. ברגע שהחליטה לצרף אחד דווקא על חשבון חיימוב, היא בעצם הכריזה ששיר צדק, שלא שיחק קרוב לשנה, הוא בגבולות ההרכב, שלא לומר באנקר. אפשר להבין את השאיפה הכמוסה של באר שבע "לנרמל" את צדק - אם תצליח לגרום לו להמשיך בדיוק מהמקום בו הפסיק עם פרשת האוקטופמין, אז כל הבלגן שהיה כאילו לא היה. אולי זה עוד יקרה, אבל בינתיים קרה משהו אחר.
צדק מייצג את החלק שמעבר לאנסטיס בתבוסה, והיה כזה. השוער לא עצר את מה שצריך היה לעצור, אבל הוא לא יצר את כל הבעיות. ההגנה, מג'ון אוגו ומטה, היתה מתחת לכל ביקורת. פעם אחר פעם נוצר מסדרון ממרכז המגרש לשער, כשצדק, לואי טהא וז'וליאן סטו משמשים כמשמר כבוד עבור אלופת סגנית אלופת העולם. כמו מול מאריבור בעונה שעברה, גם בשבוע שעבר פתח ברק בכר עם שלושה בלמים שלא שיחקו מעולם יחד, וחוסר התיאום זעק לשמיים. הם היו חלשים לחוד, ובעיקר ביחד.

צדק, שבשיאו לא היה קל תנועה, נראה כבד כמו שמונה חודשים בלי אימונים במסגרת קבוצתית. סטו, שהצטרף רק אחרי מחנה האימונים, אמור היה להלחים את כל העסק. תפקידו - למלא את הפונקציה של אובידיו חובאן, שחקן רב-גוני ששוחרר מוקדם מדי ובשעתו הציע לבכר את האפשרות לשנות שיטה תוך כדי תנועה. בזהירות המתבקשת ממרווח הדגימה הקצרצר - הנעליים של חובאן מאוד גדולות, והשינוי היחיד שסטו מאפשר כרגע הוא הורדתו לספסל, כמו שקרה אמש. מספרים שהוא יכול לשחק כבלם, מגן ימני וקשר אחורי. הוא קצת מהכל, אבל באר שבע עדיין צריכה הרבה בעמדות נקודתיות.

5. וישנו עניין וואקמה, שאולי מייתר את ההתעכבות על כל החלקים האחרים בפאזל. בעונה שעברה באר שבע הגיע מרחק שערי חוץ מליגת האלופות בעיקר הודות להתעלות אישית של שחקן בחודש הטוב בחייו. אם וואקמה התחפש לסופרמן וזה עדיין לא הספיק - אז מה שייכים אנסטיס, צדק וסטו למפעל היוקרתי? איך באר שבע תתקרב לשם בלעדיו?

אחרי שלוש שנים דומיננטיות, ובצל הרעשים הבלתי פוסקים סביב חוזהו, באר שבע ו-וואקמה הגיעו לצומת שחייב החלטה - לשלם את המחיר הכלכלי (ואולי גם המנטלי) ולהאריך את הקשר, או לשלם את זה המקצועי ולהתחיל מחדש. הניסיון המר עם איסאק קוואנקה בעונה שעברה, ובעקבותיו ההבנה שקשה יהיה למצוא מחליף הולם אפילו בשכר של חצי מיליון יורו, הוביל את באר שבע להחלטה שאולי לא היתה מקבלת בזמנים אחרים - להמשיך. אלא שהיא לא באמת החליטה. הפיוס עם וואקמה הושג מאוחר מדי, ולא לפני מה שהריח כמו שביתה איטלקית.

ואחרי הכל, אוגוסט רק החל. לוח הזמנים של אופ"א מציב בפני קבוצות מבחנים הרי גורל שנושאים עמם השלכות שלא תמיד תואמות את רמת המוכנות האפשרית. באר שבע לא נערכה בהתאם וחטפה סטירה מצלצלת, אבל עד לתחילת הליגה יש עוד יותר משלושה שבועות - מספיק זמן כדי להתאפס, לתקן את מה שאפשר וללמוד לחיות עם מה שלא. באר שבע לא הגיעה לאן שהגיעה בגלל שהיא לא עושה טעויות, אלא בזכות היכולת להתעלות מעליהן. וכן, גם אומרים שיש משחק מול אפוא"ל ניקוסיה במוקדמות הליגה האירופית."

[yedidel]

זה ניר צדוק (למי שלא מכיר הגיע הזמן) וזאת כתבה שפורסמה לפני חודש בדיוק אחרי הגומלין מול הקרואטים. רק שהמלל כל כך קולח ומדוייק שהייתי חייב לשתף גם במחיר של חודש אחורה. תיהנו זה קלאסיקה
"
מחוץ לקווים
הפועל באר שבע שיחקה בעיקר כדי לשכוח, והיה ממה
התבוסה הצורבת בקרואטיה זימנה את המשחק הנואש הראשון של האלופה בטרנר, אותו שיחקה לפני הכל מול עצמה. אנסטיס אמנם הפסיד את הראשון בזכות עצמו, אך האשמה בהדחה ממוקדמות הצ'מפיונס שמורה לבאר שבע שהגיעה לאוגוסט בעיקר עם אילוצים.

1. זה היה המשחק הנואש הראשון של הפועל באר שבע באיצטדיון טרנר. בשלוש השנים האחרונות הורגלה לכך שבביתה הכל הוא לפחות בגדר האפשר. לפני שנתיים מול סלטיק, אחרי הפסד 5-2 בגלזגו, התקוות של באר שבע עדיין התקיימו בתוך הגבולות הרחבים של נסים ספורטיביים. מי שעצם עיניים ממש חזק יכול היה להאמין שאולי יהיה בסדר. ואמנם - באר שבע ניצחה 0-2 והודחה על קו הסיום, עם הלשון בחוץ.

הערב (שלישי), מול דינמו זאגרב ועוד חמישה שערים, היו באוויר 40% לחות ו-0% סיכוי. עד כדי כך חסר סיכוי, שבאר שבע בכלל לא שיחקה מול יריבה. ארמין הודז'יץ', איזט האירוביץ' וחבריהם - פחות מעניין. היא שיחקה מול עצמה, מול התבוסה בשבוע שעבר, בניסיון להציל את כל מה שהוא לא כרטיס לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות. היא שיחקה כדי לשכוח, והיה ממה.

אבל זה היה נואש רק עד שבאר שבע יכולה היתה להוכיח אחרת. תמימה וחולמת בגדול, לא שיחקה בשביל רווחים אלטרנטיביים של שאר רוח. היא שיחקה כאילו היא לא ראתה כדורגל בחיים, ואין לה מושג שמ-5-0 לא חוזרים, שאין דבר כזה. עם חנן ממן וטוני וואקמה בהרכב, החזירה לעצמה באר שבע משהו מהצורה המוכרת שאבדה בקרואטיה, משהו ממה שהופך אותה לקבוצה באמת טובה. אם דניאל זגורץ, שוער זאגרב, היה משחק מחוץ לגבולות ההיגיון - כמו יאניס אנסטיס בשבוע שעבר - באר שבע היתה מוחקת פער בלתי ניתן למחיקה במחצית אחת.
אבל זגורץ הוא לא אנסטיס, ובדקה ה-49 מריו בודימיר הכניע את דודו גורש, צימק ל-2-1 ופוצץ את הבועה הדקה בעולם, בועת הקאמבק של באר שבע. הקהל מחא כפיים נוכח סוף רע, אבל מתבקש. הבלתי אפשרי אולי לא קרה, אבל משהו בכל זאת קרה - המחצית הראשונה.

2. אם לומר זאת בעדינות, לאנסטיס היה חלק בכל השערים שספגה באר שבע בקרואטיה. אם להיות פחות עדינים - הוא כמעט כבש אותם. זה היה מעבר ל"לא עצר", זה היה ממש "יצר". אנסטיס לקח משחק רע, כזה שעשוי מחומרים של 2-0, והפך לתבוסה מרסקת. מאמנים תמיד אומרים שזו קבוצה שמפסידה ולא שחקן בודד, אבל אם אי פעם היה שחקן שהפסיד משחק בכוחות עצמו, הרי זה אנסטיס.

רק לפני שבועיים ערך את הופעת הבכורה שלו. החשיפה הראשונה היא השלב האידיאלי לכל שחקן חדש. אוהדים רוצים להאמין בטוב, ובחסות היעדר ההיכרות כל ראיה חיובית מזערית מתפרשת כאישור. בתקווה להשתכנע שמדובר בחיזוק טוב, אפילו יציאה לכדור גובה בחימום מול פלורה טאלין יכולה להיחשב למלאכת שוערות מתוחכמת. 14 ימים מאוחר יותר ואנסטיס כבר ירד לספסל, חוצה את גבולות הביקורת. רק לפני רגע לא ידעו עליו דבר, ועכשיו כבר יודעים יותר מדי. היווני שבר שיא עולם במעבר מסקרנות אופטימית לפסקנות פסימית.

אולי עוד יהיה בסדר, ואולי יש התחלות כל כך רעות, שהן מגיעות בבת אחת עם הסוף. כל מה שעומד לזכותו של אנסטיס כעת היא הופעת הבכורה החלשה של אלכסנדר אובארוב. המשחק ההוא מול בית"ר תל אביב ב-1991 הוא חלק מהפולקלור של הכדורגל הישראלי, ומשמש כתמרור עצור בפני הנוטים לשיפוט מהיר. מוסר ההשכל הוא שלכולם יכול להיות יום רע, אפילו לאחד מטובי השוערים שהיו כאן, ושאחרי רושם ראשוני יש מקום לרשמים נוספים. אלא שקשה לאפשר לאנסטיס ליהנות מחמת הספק. גם כי הופעת הבכורה של אובארוב לא היתה מה שעשו ממנה, ובעיקר כי המחנה המשותף לשערים שספג אנסטיס - ירידה אטית לכדור, "יד חלשה" עם המגע בו - יוצר דפוס ומעלה חשד לבעיה טכנית שאמורה להיות מתחת לכבודו של שוער ברמה הזו.
3. אולי באר שבע חששה ללכת עם דודו גורש, ה"מוכן יותר" אפילו לדבריה, שאם כן מדוע החליפה את גיא חיימוב במישהו שאפילו לא פותח במשחק כל כך משמעותי. היא כל כך רצתה להרגיש שעשתה נכון, שרק העצימה את הטעות. זו חוכמה קטנה לבקר עכשיו את ההחלטה להחליף את חיימוב, היות ואנחנו כבר יודעים מה קרה. ובכל זאת, ייתכן וההחלפה עצמה תתברר כחוכמה קטנה עוד יותר.

באר שבע רצתה במקור את ארנסטס שטקוס מהפועל חיפה, ולמענו חתכה מחיימוב במחנה האימונים. משהעסקה לא נסגרה בסופו של דבר, כבר לא רצתה - אם בכלל היתה יכולה - לבצע פניית פרסה ולחזור לחיימוב הפגוע. כך הגיע הנעלם אנסטיס (שלא שיחק מאז נובמבר) במקום שטקוס המוכר בניסיון לפתור בעיה שספק אם היתה קיימת. חיימוב היה טוב בעונה שעברה, ויותר מכך - חלק ממערכת מנצחת שעבדה טוב ביחד. התפישה כי לחיימוב נעשה עוול מעצבת שיח לפיו מופע האימים של אנסטיס הוא תוצר של קארמה - מונח ערטילאי שתפקידו להסביר את מה שאי אפשר בעזרת ההיגיון. זה בסדר, כאן ההיגיון יסתדר לבד.

חיימוב שילם את מחיר ההצלחה היחסית של הקמפיינים הקודמים. אחרי שנעצרה פעמיים ממש בסמוך לליגת האלופות, באר שבע האמינה שהיא אי שם פה בסביבה, שהמפעל היוקרתי נמצא במרחק של כוונון עדין - נאמר שוער חדש, ויהי מה. אלא שמלכתחילה מדובר במשימה קשה ותלוית משתנים רבים - כאלה שבשליטתה של הקבוצה וכאלה שלא, כמו היריבות אותן היא מגרילה. זה אף פעם לא עניין של החלפת שחקן אחד באחר, אבל נחמד להאמין שכן. לפעמים בחיפוש אחר החלק החסר לפאזל, מיטשטשת התמונה כולה.

4. בעיה נוספת היא ניהול הסגל של באר שבע. יולי התחלף באוגוסט, ועל יותר מדי שאלות היא עדיין לא הספיקה לענות. היא נושאת גיבנת של שלושה זרים - מתומאש פקהארט ומיחאי קורהוט עדיין לא הצליחה להשתחרר ומיגל ויטור המוקפא יחזור, במקרה הטוב, בינואר. כשחצי מהתקנים מבוזבזים על לבטים, ביורוקרטיה והתאוששות, אין חופש פעולה אמיתי. כשמצרפים לכך את הזמן הדוחק למציאת פיתרונות, מתקבלים אילוצים.

לבאר שבע יש שמיכת זרים קצרה, כזו שחייבה אותה לבחור בקפדנות על מה היא מכסה והיכן היא מתפשרת. ברגע שהחליטה לצרף אחד דווקא על חשבון חיימוב, היא בעצם הכריזה ששיר צדק, שלא שיחק קרוב לשנה, הוא בגבולות ההרכב, שלא לומר באנקר. אפשר להבין את השאיפה הכמוסה של באר שבע "לנרמל" את צדק - אם תצליח לגרום לו להמשיך בדיוק מהמקום בו הפסיק עם פרשת האוקטופמין, אז כל הבלגן שהיה כאילו לא היה. אולי זה עוד יקרה, אבל בינתיים קרה משהו אחר.
צדק מייצג את החלק שמעבר לאנסטיס בתבוסה, והיה כזה. השוער לא עצר את מה שצריך היה לעצור, אבל הוא לא יצר את כל הבעיות. ההגנה, מג'ון אוגו ומטה, היתה מתחת לכל ביקורת. פעם אחר פעם נוצר מסדרון ממרכז המגרש לשער, כשצדק, לואי טהא וז'וליאן סטו משמשים כמשמר כבוד עבור אלופת סגנית אלופת העולם. כמו מול מאריבור בעונה שעברה, גם בשבוע שעבר פתח ברק בכר עם שלושה בלמים שלא שיחקו מעולם יחד, וחוסר התיאום זעק לשמיים. הם היו חלשים לחוד, ובעיקר ביחד.

צדק, שבשיאו לא היה קל תנועה, נראה כבד כמו שמונה חודשים בלי אימונים במסגרת קבוצתית. סטו, שהצטרף רק אחרי מחנה האימונים, אמור היה להלחים את כל העסק. תפקידו - למלא את הפונקציה של אובידיו חובאן, שחקן רב-גוני ששוחרר מוקדם מדי ובשעתו הציע לבכר את האפשרות לשנות שיטה תוך כדי תנועה. בזהירות המתבקשת ממרווח הדגימה הקצרצר - הנעליים של חובאן מאוד גדולות, והשינוי היחיד שסטו מאפשר כרגע הוא הורדתו לספסל, כמו שקרה אמש. מספרים שהוא יכול לשחק כבלם, מגן ימני וקשר אחורי. הוא קצת מהכל, אבל באר שבע עדיין צריכה הרבה בעמדות נקודתיות.

5. וישנו עניין וואקמה, שאולי מייתר את ההתעכבות על כל החלקים האחרים בפאזל. בעונה שעברה באר שבע הגיע מרחק שערי חוץ מליגת האלופות בעיקר הודות להתעלות אישית של שחקן בחודש הטוב בחייו. אם וואקמה התחפש לסופרמן וזה עדיין לא הספיק - אז מה שייכים אנסטיס, צדק וסטו למפעל היוקרתי? איך באר שבע תתקרב לשם בלעדיו?

אחרי שלוש שנים דומיננטיות, ובצל הרעשים הבלתי פוסקים סביב חוזהו, באר שבע ו-וואקמה הגיעו לצומת שחייב החלטה - לשלם את המחיר הכלכלי (ואולי גם המנטלי) ולהאריך את הקשר, או לשלם את זה המקצועי ולהתחיל מחדש. הניסיון המר עם איסאק קוואנקה בעונה שעברה, ובעקבותיו ההבנה שקשה יהיה למצוא מחליף הולם אפילו בשכר של חצי מיליון יורו, הוביל את באר שבע להחלטה שאולי לא היתה מקבלת בזמנים אחרים - להמשיך. אלא שהיא לא באמת החליטה. הפיוס עם וואקמה הושג מאוחר מדי, ולא לפני מה שהריח כמו שביתה איטלקית.

ואחרי הכל, אוגוסט רק החל. לוח הזמנים של אופ"א מציב בפני קבוצות מבחנים הרי גורל שנושאים עמם השלכות שלא תמיד תואמות את רמת המוכנות האפשרית. באר שבע לא נערכה בהתאם וחטפה סטירה מצלצלת, אבל עד לתחילת הליגה יש עוד יותר משלושה שבועות - מספיק זמן כדי להתאפס, לתקן את מה שאפשר וללמוד לחיות עם מה שלא. באר שבע לא הגיעה לאן שהגיעה בגלל שהיא לא עושה טעויות, אלא בזכות היכולת להתעלות מעליהן. וכן, גם אומרים שיש משחק מול אפוא"ל ניקוסיה במוקדמות הליגה האירופית."

עבר חודש ואנחנו באותו מצב פחות נוואקמה...

[eitam]

עבר חודש ואנחנו באותו מצב פחות נוואקמה...

פלוס הרוש

[yedidel]

כתבה ספורט1: "במסיבת העיתונאים שאחרי התיקו בכר לא חיפש תירוצים וענה כמו גבר על כל השאלות"
מי העורך שמאשר דבר כזה?

[The red one]

חחחח לול

[אדום זקן]

בוא נתייחס קצת לזה שאלי טביב נהיה פרשן.
בחיי שאני כבר לא יודע מה יותר גרוע כאן.
התקשורת או הכדורגל?

[The red one]

זה תלוי.

בכללי רוב התקשורת יותר טובה מהכדורגל. אבל יש חלקים ספציפיים בה שאפשר להשוות אותם לרמה של ליגה ג' דרום

[CrazyRed7]

בוא נתייחס קצת לזה שאלי טביב נהיה פרשן.
בחיי שאני כבר לא יודע מה יותר גרוע כאן.
התקשורת או הכדורגל?

התקשורת קל

[bs war]

בוא נתייחס קצת לזה שאלי טביב נהיה פרשן.
בחיי שאני כבר לא יודע מה יותר גרוע כאן.
התקשורת או הכדורגל?

יש קורלציה ברורה לדעתי

[אסי, דגים]

זה תלוי.

בכללי רוב התקשורת יותר טובה מהכדורגל. אבל יש חלקים ספציפיים בה שאפשר להשוות אותם לרמה של ליגה ג' דרום

חחח. תקשורת עלק. דברים כמו הצלבת עובדות, גילוי נאות ואתיקה לא קיימים פה אצלנו, ואלה דברים בסיסיים בעיתונאות, אתה צריך לדעת. משקרים בלי בושה, מנפחים ידיעות בשביל קליקבייט ואשכרה הופכים ציוצים מטוויטר לכתבה לגיטימית.
קליקבייט מהזן הנמוך ביותר. שלא לדבר על תוכניות הרדיו, אינטרסנטים שאפילו לא מתאמצים להסתיר את זה שהם אינטרסנטים. מותר שיהיה אג׳נדה לעיתונאים אבל זה לא אג׳נדה, זו נקמנות אישית.

[The red one]

חחח. תקשורת עלק. דברים כמו הצלבת עובדות, גילוי נאות ואתיקה לא קיימים פה אצלנו, ואלה דברים בסיסיים בעיתונאות, אתה צריך לדעת. משקרים בלי בושה, מנפחים ידיעות בשביל קליקבייט ואשכרה הופכים ציוצים מטוויטר לכתבה לגיטימית.
קליקבייט מהזן הנמוך ביותר. שלא לדבר על תוכניות הרדיו, אינטרסנטים שאפילו לא מתאמצים להסתיר את זה שהם אינטרסנטים. מותר שיהיה אג׳נדה לעיתונאים אבל זה לא אג׳נדה, זו נקמנות אישית.

כל מה שאתה אומר נכון אבל בהשוואה לרמת הכדורגל