ברוח השיעמום

[red ultras]

עד שתתחיל העונה יש הרבה זמן.. אז ברוח השעמום,
מה הזכרון שלכם מרגע שהתחלתם לאהוד את הקבוצה?

אני אתחיל :

אחד הזכרונות החזקים שלי מהקבוצה, זה כשהייתי ילד ואבא שלי היה לוקח אותי למשחקים בשנות התשעים,
ביום שבת בצהריים ולפני המשחק היו משמיעים ברמקולים שהיו תלויים על הזרקורים את השירים של אייל גולן
״לב של גבר״ , ״צאי אל החלון״ , ״בלעדייך״.
מאז, בכל פעם שאשמע את השירים האלו אזכר בהפועל!

יאללה תפציצו..

[ForeverRed]

לי זכור "הכל פתוח" של עופר לוי לפני כל משחק.

[דר אדום בנשמה]

אז זה לא זיכרון של משחק אלא יום שבת חתן לבן דודה שלי והיה משחק באותו היום של באר שבע מול אחי נצרת, אני לא אשכח את היום הזה, את התוצאה שכחתי לצערי כי עבר הרבה זמן מאז, אבל את היום, את התחושה שחוויתי בשביל לעשות הכל כדיי לשמוע את המשחק למרות שזה בזמן שיש שבת חתן, על זה אני לא אותר לעולם, על הרצון לשמוע לדעת ולחוות מה עובר על הקבוצה שבחרתי בה עד סוף חיי, זאת הייתה תחושה הכי מזכירה לי את היותי אוהד הפועל באר שבע.

עריכה: אגב המשחק היה בעונת העלייה ב2000-2001.

[אלדר]

היתי בהרבה משחקים לפני
אבל הכי זכור לי זה המשחק נגד זלגיריס בעונת 97/98
בגלל שישבו לידי משפחה ארגנטינאית עם קולות כל כך מצחיקים שעד היום אני זוכר איך מחקים אותם חחח

[אורי אדום בנשמה]

שלהי האייטיז, דוחק, צפיפות וריח שתן בכניסה לשער 2

[זה שי !]

גם אני בדומה לדר אדום בנשמה העונה 1997 1998 [ שנת הירידה ] המשחק המדובר מול ראשון לציון בבית משהו כמו 7 8 מחזורים לסיום העונה
את אותו המשחק פיספסתי כמעט במלואו ההיתי בשבת חתן בנס ציונה וכל הדרך חזרה הביתה האוזן היתה על הרדיו באוטו בדקה ה60 נשמע איתות מוסרמיל ברקע קול של האוהדים 1-0 לבאר שבע מודיע השדר כובש השער הילד המחונן יוסי בניון קופצים 30 דקות קדימה אני ואחי כמעט כבר בוסרמיל לראות את שריקת הסיום בערך שהגענו לאזור שכונה ב נשמע איתות מוסרמיל אני מסתכל על אחי ואחי מסתכל עליי באותו הרגע הבנו שראשון השוו לא שמענו צהלות וקולות שאנחנו כמה מטרים מהמגרש וכן השדר אמר ראשון השוו השערים נפתחו ואני ואחי נכנסו לראות מה מתרחש ואז לא ישכח בחיים נכנסנו למגרש יוסי בניון עבר כמה שחקנים ופשוט שם את הכדור ברשת של ראשון צעקות והשאגות של אותו רגע אני לא ישכח לעולם הקהל פרץ למגרש מרוב התרגשות
היה שווה להיכנס למשחק אפילו עם זה לדקה אחרונה אחת
וכולם ביחד צעקנו יוסי יוסי יוסי יוסי יוסי בניון בשירה אדירה
זה שי !

[red ultras]

גם אני בדומה לדר אדום בנשמה העונה 1997 1998 [ שנת הירידה ] המשחק המדובר מול ראשון לציון בבית משהו כמו 7 8 מחזורים לסיום העונה
את אותו המשחק פיספסתי כמעט במלואו ההיתי בשבת חתן בנס ציונה וכל הדרך חזרה הביתה האוזן היתה על הרדיו באוטו בדקה ה60 נשמע איתות מוסרמיל ברקע קול של האוהדים 1-0 לבאר שבע מודיע השדר כובש השער הילד המחונן יוסי בניון קופצים 30 דקות קדימה אני ואחי כמעט כבר בוסרמיל לראות את שריקת הסיום בערך שהגענו לאזור שכונה ב נשמע איתות מוסרמיל אני מסתכל על אחי ואחי מסתכל עליי באותו הרגע הבנו שראשון השוו לא שמענו צהלות וקולות שאנחנו כמה מטרים מהמגרש וכן השדר אמר ראשון השוו השערים נפתחו ואני ואחי נכנסו לראות מה מתרחש ואז לא ישכח בחיים נכנסנו למגרש יוסי בניון עבר כמה שחקנים ופשוט שם את הכדור ברשת של ראשון צעקות והשאגות של אותו רגע אני לא ישכח לעולם הקהל פרץ למגרש מרוב התרגשות
היה שווה להיכנס למשחק אפילו עם זה לדקה אחרונה אחת
וכולם ביחד צעקנו יוסי יוסי יוסי יוסי יוסי בניון בשירה אדירה
זה שי !

אני לא אשכח שאהוד כחילה עלה לעמדת השידור של הרדיו להתראיין בסיום המשחק.. וכל הקהל פרץ לדשא כאילו זכינו באליפות

[messiah]

28.02.1998 , וסרמיל, שער 6.
משחק כדורגל ראשון שלי אי פעם, ניסיון עיקש של האחים שלי להכניס לי את הג'וק הזה שנקרא הפועל ב"ש.
מארחים את בית"ר ירושלים האימתנית של דרור קשטן,סטפן שאלוי,ניר סביליה וכו'.
20 שניות מהפתיחה, מרקו דיקוסטנזו מהמם את וסרמיל עם 1-0 הזוי. איציק קורנפיין נפצע וגיא ריף מחליף אותו.
דקה 44 כמדומני, 2-0 סנסציונלי, דודו חפר, הדיבורים בין האנשים סביבי היו שמצאו את הקמע החדש של המועדון שהיה על סף ירידת ליגה.
מחצית שניה מתחילה בהסתערות של בית"ר ירושלים וכל מה שאני זוכר זה את השאגות של אוהדי בית"ר מכל גול וגול.
התוצאה כבר הייתה 4-2 לבית"ר ירושלים אחרי רמונטדה חולנית והרגע שהכי מהדהד לי זה ההליכה כילד קטן מאוכזב מהאיצטדיון עוד
לפני שהמשחק נגמר ולשמוע את השאגת "ישששששששששש" העצומה של אוהדי בית"ר על השער החמישי שלהם. 5-2.
מאז התמכרתי.

תקציר (אני לא ראיתי אותו מאז אותו יום, מעדיף לתת לזכרון הפרוע להמשיך לעבוד):
https://www.youtube.com/watch?v=DLl2ywxlhmY" onclick="window.open(this.href);return false;

[yossi]

בס״ד
הדבר שהכי זכור לי הוא האכזבות (כמה סמלי).
בכל פעם שאבא שלי היה לוקח אותי לוסרמיל זה אף פעם לא נגמר בניצחון, הרוב הפסדים וכמה תוצאות תיקו.
זה הגיע למצב שהייתי הולך רק למשחקים שבהם אנחנו ״בטוח״ ננצח מול הקבוצות החלשות בליגה וגם שם זה נגמר בתיקו/הפסד, או שלא הייתי הולך כלל כדי לא ״להרוס״ לקבוצה.
המנחוס נשבר בדרבי נגד מכבי ב״ש כשניצחנו 3-0 (לפני בערך 7-8 שנים).

[זה שי !]

28.02.1998 , וסרמיל, שער 6.
משחק כדורגל ראשון שלי אי פעם, ניסיון עיקש של האחים שלי להכניס לי את הג'וק הזה שנקרא הפועל ב"ש.
מארחים את בית"ר ירושלים האימתנית של דרור קשטן,סטפן שאלוי,ניר סביליה וכו'.
20 שניות מהפתיחה, מרקו דיקוסטנזו מהמם את וסרמיל עם 1-0 הזוי. איציק קורנפיין נפצע וגיא ריף מחליף אותו.
דקה 44 כמדומני, 2-0 סנסציונלי, דודו חפר, הדיבורים בין האנשים סביבי היו שמצאו את הקמע החדש של המועדון שהיה על סף ירידת ליגה.
מחצית שניה מתחילה בהסתערות של בית"ר ירושלים וכל מה שאני זוכר זה את השאגות של אוהדי בית"ר מכל גול וגול.
התוצאה כבר הייתה 4-2 לבית"ר ירושלים אחרי רמונטדה חולנית והרגע שהכי מהדהד לי זה ההליכה כילד קטן מאוכזב מהאיצטדיון עוד
לפני שהמשחק נגמר ולשמוע את השאגת "ישששששששששש" העצומה של אוהדי בית"ר על השער החמישי שלהם. 5-2.
מאז התמכרתי.

תקציר (אני לא ראיתי אותו מאז אותו יום, מעדיף לתת לזכרון הפרוע להמשיך לעבוד):
https://www.youtube.com/watch?v=DLl2ywxlhmY" onclick="window.open(this.href);return false;

תוסיף שיוסי אבוקסיס קיבל אדום במחצית הראשונה חחח
זה שי !

[שלומי12]

אני זוכר את התקופה של זינו שעוד שיחקו פה יניב אברג׳יל ואלון מזרחי ב 2003-2004
ביצעים היו גדרות גבוהות והיית אוירה ולפני כל משחק יש עומס בכניסה לשער 5 ובקופות/ משהו היסטרי
ולפני המשחק היו את התחפושות בובות שהיו על הדשא והמתקן של המצלמה המגדל מאחורי השער ..

[oriel kamer]

אני זוכר את המשחק נגד בית"ר בגביע שניצחנו בהארכה עם גול של באלאיץ בנגיחה.
בדיוק באנו לצאת מהמשחק בדקה ה-89 לפני הפקקים עם דוד שלי ז"ל .. פתאום שומעים יש!
הכשילו את ברדה ברחבה אופיר חיים שם את הגול, והמשחק הלך להארכה. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול מרגש!!!

וגם את המשחק מול בית שאן בעונת העליה (הייתי עם אבא שלי בשער 6) שכבר הכל היה מוכן לחגיגות, אבל הפסדנו. והעליה נדחתה למחזור הסיום עם 5-0 על ר"ג
ולא חגגו בסופו של דבר בגלל אסון ורסאי