זה קצת ארוך ככה שמי שאין לו כוח זה גם בסדר
מי שמכביר אותי יודע כמה קשה אני לוקח את הקבוצה הזו לטוב ולרע, הבת זוג שלי הגיעה למצב שהיא אומרת לי תעשה טובה תפסיק ללכת ולראות אותם אתה מזיק לעצמך ולבריאות שלך אבל לך תסביר לה שדווקא הכאב זה מה שגרם לקשר העמוק שלך איתה.
אתמול כשקיבלנו את הגול בפעם הראשונה נשברתי באמת העונה, הדמעות כבר היו בעיניים ואיכשהו אפילו החזקתי את הראש בין הרגליים (שוב מי שמכיר אותי יודע שגם בפיגור 3-0 אני מאמין שהחבר'ה האלה יחזרו ויעשו אותי שמח ולכן מדרבן את מי שליידי), אתמול פשוט לא יכולתי.
שוב ראיתי איך הכל מתפרק, שוב ראיתי איך אלפים שהאמינו, קיוו ואפילו כבר התחילו לקרר את השמפניות(תחסכו ממני את עמה) רואים איך מגדל הקלפים קורס מול עיניהם.
שנים היינו שם, בגמרים ששברו לנו את הלב, בירידות ליגה שלא ידעת מה יהיה ביום שלמחרת, בשנים המדכאות באצטדיונים שאפילו הוויז אומר לך "מצטער גבר לא מכיר", בהתמודדות כדי להישאר וכמובן בהשפלה של שנה שעברה.
איכשהו תמיד מצאנו את הכח לקום, איכשהו למרות כל האכזבה עדיין המשכנו להאמין בה מחדש ולחשוב שהינה הפעם זה שלנו ושוב שברו לנו את הלב.
למען האמת? לאחר המשחק נגד מכבי כאן כבר דיי איבדתי את האמונה שניקח אליפות אך המשחק נגד ביתר שוב החזיר את התקווה הקטנה.
ייתכן מאוד וכנראה שגם השנה לא ניקח את התואר ש40 שנה לא חשבנו עליו בכלל, אפשרי שגם את התואר של רוסו לא נראה פה השנה ועדיין איכשהו עדיין נמשיך להאמין בה, נמשיך להיות מאחוריה.
אם לפניי 4 שנים מישהו היה אומר לי שהפועל באר שבע תיהיה לב משחקי העונה, קבוצה ששחקנים מעדיפים אותה על פני מכבי חיפה שכולנו זוכרים מה עשתה במשך 20 שנה, שיהיה לנו אצטדיון שגורם לי צמרמורת כל פעם מחדש, האלטרנטיבה היחידה לקבוצה הכי ווינרית שראיתי הייתי נותן לו הסבר איך להגיע לאברבנאל.
אז כמו שאמרתי ייתכן ולא ניקח כלום, זה ייכאב כמו תמיד, זה ימתג אותנו כלוזרים הנצחיים(ליברפול באנגליה ב"ש בישראל לא?!) ועדיין זה רק יחזק את הקשר המוזר והלא בריא אליה, הרי רק ככה למדנו לאהוב אותה, דרך הכאב והאכזבות.
נשארו 6 משחקים בהם כל משחק אודה לשחקנים ולהנהלה על מה שהם נתנו לי לחוות השנה לא משנה מה ייקרה ולא משנה כמה ייכאב.
מצטער שזה ארוך הייתי צריך להוציא את זה החוצה.
"גם אם זה כואב אותך אוהב..."
