אני רוצה לציין שזו הייתה תגובה מהלב ולא מהראש, ובכל מקרה - לא מכירה הרבה שחקנים שהיו חוזרים לקבוצה כי הם אוהבים אותה כשיש להם אופציה אמיתית להתקדם באירופה.delta7 כתב: שותף להערכה האדירה למליקסון אבל נראה לי ששכחת כמה חברה בדרך...
1+crazyred כתב: אני רוצה לציין שזו הייתה תגובה מהלב ולא מהראש, ובכל מקרה - לא מכירה הרבה שחקנים שהיו חוזרים לקבוצה כי הם אוהבים אותה כשיש להם אופציה אמיתית להתקדם באירופה.
פשוט כבר נמאס לי שסופרים שחקני בית כאילו אנחנו עדיין בקונספציה הזו מ-2004 ששחקני בית ישקיעו יותר משחקנים אחרים.
סתיו אלימלך, אסי רחמים, מאיר ברד, אלון בן דור... - ככה בשליפה של שניה.The red one כתב: כגון?
כעת אנחנו מסכימים, חן.crazyred כתב: אני רוצה לציין שזו הייתה תגובה מהלב ולא מהראש, ובכל מקרה - לא מכירה הרבה שחקנים שהיו חוזרים לקבוצה כי הם אוהבים אותה כשיש להם אופציה אמיתית להתקדם באירופה.
פשוט כבר נמאס לי שסופרים שחקני בית כאילו אנחנו עדיין בקונספציה הזו מ-2004 ששחקני בית ישקיעו יותר משחקנים אחרים.
אוהב במליקסון כמו שהייתי מאוהב באופיר חיים, שני שחקני רכש, וגם התרגשתי ברמה של צמרמורות כשהובאן בכה והבנתי שכניראה נפרד ממנו, וכשסמיוני הגיע לישראל והיה באיצטדיון, אבל האהבה לאליניב ברדה, שחקן בית, היא משהו אחר לגמרי. משהו שאי אפשר להסביר במילים, וזה נובע בין היתר מתחושת השייכות, מהעובדה שהוא עשה את כל הצעדים במחלקת הנוער שלנו, וכשהיה פצוע בבוגרים בזמנו הוא אפילו נסע עם ההסעה של האוהדים למשחק חוץ, אליה הוא חלק בלתי נפרד מהעיר לנו וזה מעצים את הרגשות אליו.crazyred כתב: אני רוצה לציין שזו הייתה תגובה מהלב ולא מהראש, ובכל מקרה - לא מכירה הרבה שחקנים שהיו חוזרים לקבוצה כי הם אוהבים אותה כשיש להם אופציה אמיתית להתקדם באירופה.
פשוט כבר נמאס לי שסופרים שחקני בית כאילו אנחנו עדיין בקונספציה הזו מ-2004 ששחקני בית ישקיעו יותר משחקנים אחרים.
ההשוואה לאופיר חיים ולמליקסון לדעתי לא נכונה.Sir Alex Ferguson כתב: אוהב במליקסון כמו שהייתי מאוהב באופיר חיים, שני שחקני רכש, וגם התרגשתי ברמה של צמרמורות כשהובאן בכה והבנתי שכניראה נפרד ממנו, וכשסמיוני הגיע לישראל והיה באיצטדיון, אבל האהבה לאליניב ברדה, שחקן בית, היא משהו אחר לגמרי. משהו שאי אפשר להסביר במילים, וזה נובע בין היתר מתחושת השייכות, מהעובדה שהוא עשה את כל הצעדים במחלקת הנוער שלנו, וכשהיה פצוע בבוגרים בזמנו הוא אפילו נסע עם ההסעה של האוהדים למשחק חוץ, אליה הוא חלק בלתי נפרד מהעיר לנו וזה מעצים את הרגשות אליו.
אפשר היה לראות במשחק מול סכנין איך הקהל מתלהב מכל גליץ של אחד הילדים, מכל פריצה באגף או מהלך טוב, תומכים, מעודדים, זה ילדים שלמדו איתך באותו בית ספר, גדלו איתך באותה שכונה, חלקם הגדול גם נסע איתך למשחקים, הם חלק מהקהילה שלנו, חלק בלתי נפרד מאיתנו, ולכן יש לנו אליהם רגשות עזים. מצאתי את עצמי השנה רואה מלבד משחקים של קבוצת הנוער גם משחקים של לוד בשביל לראות את אלקרינאוי ומשחקים של הפועל תל אביב בשביל לראות את ביטון.
אבל עם כל האהבה והרגשות לשחקני הבית, אי אפשר להעדיף אותם על פני הצלחת הקבוצה או טובת הקבוצה. הם זוכים אצלי לעדיפות מול שחקן רכש שנמצא באותו רמה כמוהם, ואפילו שחקן רכש שטוב מהם במעט, אבל כשיש פערים גדולים בין שחקני הבית לשחקני הרכש, אז עם כל האהבה גם אני מעדיף את שחקן הרכש, כי טובת המועדון היא מעל לכל דבר אחר.
ועדין, הקשר לאליניב ברדה וסתיו אלימלך למשל היה משהו אחר, קשה להסביר אותו, אבל כל הגורמים שציינתי למעלה חיזקו אותו וגרמו לו להיות משהו מיוחד...
זה אולי נוח כשאנחנו מצליחים עכשיו, אבל הייתי שמח מאוד לראות על הדשא קצת יותר זהות מקומית. אל תפסלו עץ שלם בגלל תפוח רקוב אחד.הפועלעולה כתב:אין לי רגש מיוחד לשחקני בית. אוחנה וזריהן מרגשים אותי הרבה יותר מדוידזאדה בשיאו. לרוב האף שלהם עולה למעלה והם מנצלים את מעמדם כשחקני בית לרעה.
