אז אחרי אשדוד הגעתי גם לראשל"צ (הדילוג על בני יהודה נבע מאילוצים אישיים)
וכן, לקחתי גם את בני בן ה- 7 כדי לנסות בפעם המי יודע כמה לחבר אותו לקבוצה.
מעשה די אמיץ יש לומר בטח לנוכח המשחק האחרון שאותו הוא ראה באשדוד...
"אבא" הוא אמר בנימה בטוחה ורצינית שלא לומר מחנכת " אמרתי לך לאהוד את אשדוד...באר שבע לא קבוצה".
"מה לעשות " עניתי בחיוך מר, "לעולם אני לא אחליף את באר שבע בקבוצה אחרת....אתה עוד תראה שבאר שבע קבוצה טובה..."
אתמול בכניסה לאצטדיון בראשל"צ ולנוכח הטמפרטורה הנמוכה שאלתי אותו אם הוא רוצה שאקנה לו כובע צמר של הפועל באר שבע..
הוא סרב בטענה שהוא לא תמיד אוהד של הקבוצה אלא רק להיום כי אני בקשתי...
אז למה אני אופטימי אתם שואלים ?
הבטתי לעברו מידי פעם במהלך המשחק.....הקהל חברים, הקהל היה הדבר הראשון שגרם לניצוץ ראשון בעיניו...העידוד...השירה
בשער הוא כבר קפץ יחד איתי.....ובסיום אני מוכן להשבע שהוא שר לפחות משפט אחד עם הקהל ביחד עם קבוצת השחקנים העולזת.
אז כן, אני מאמין שהוא עוד ירצה את הכובע יום אחד.....יותר מיזה,אני בטוח.
שבוע דבש.
