כמובן שהייתי מעט חרד לנוכח המשחק הגורלי שלפנינו שהרי היינו עלולים שלא לעלות אם חלילה היינו מפסידים.
מכיוון שהשחקן עימו שוחחתי היה מנוסה מאוד (לא אכתוב את שמו רק אומר שהיה בגיל 29 זכה בגביע ושיחק בקבוצה שעלתה לליגת העל בעברו....)
השאלה הראשונה שעלתה בראשי הייתה - אם אתה שחקן בהפועל רמת גן (שלה המשחק לא היה חשוב) איך אתה משחק מול באר שבע, האם תיתן את הכל ?
תילחם ? תשחק עם נחישות והקרבה ?....
התשובה שקיבלתי הייתה בערך כזו : " שחקני כדורגל תמיד רוצים לנצח בכל משחק, רק שבמשחק שכזה בו לשחקני היריבה יש מוטיבצית ייתר כלומר המשחק מאוד מאוד חשוב להם
אם הם לא יעשו שטויות סביר להניח שהם ינצחו, רוצה לומר ששחקני הפועל רמת גן לעולם לא יוכלו להשוות את רמת הנחישות ההקרבה והמוטיבציה לאלו של שחקני באר שבע בטח לנוכח הקהל התומך.....אני יודע (כך אמר) שלצופה מבחוץ זה ניראה לפעמים כאילו הקבוצה שמינגד נותת את המשחק או חלילה המשחק מכור אבל זו רק אשליה "
כידוע ניצחנו ובגדול.
אתמול צפיתי במשחק של בית"ר מול בני יהודה יחד עם חבר, ראיתי את הנחישות של בית"ר מול האפטיות משהו של בני יהודה, הזכרתי לחברי את השיחה ונשבע לכם שגם כאשר בני יהודה הובילו
אמרתי שבית"ר בטוח משווים ואפילו מנצחים וכך אמנם היה....
מה שחורה לי הוא ההפקרות המוזרה משהו בה השאירו את בן שושן מול איינוגבה בשער הניצחון של בית"ר כאילו אמרו לו "תכבוש ונגמור עם זה".
שהרי לא מדובר בגיחה מאחור בפריצה מהירה.....בן שושן נעמד לו מול השוער לבדו כאשר שני שחקני הגנה עושים ככול יכולתם להתרחק מימנו ולאפשר לו
לכבוש......מוזר משהו הייתי אומר אבל זה מה יש.
הבבונים סביר להניח ישארו כך גם חיפה לנוכח היכולת שלה במחזורים האחרונים, היורדת השלישית אחרי הפועל פ"ת וראשל"צ תהיה מכבי פ"ת רמת השרון או חס וחלילה באר שבע.
נקווה לטוב.
