new york times

[crazyred]

היי חברים,

אז בגלל שאני ממש ממש לא רוצה ללמוד לטופל (מבחן באנגלית, אל תשאלו), תרגמתי את הכתבה עבור מי שמתקשה באנגלית. לא מבטיחה שהכל מדוייק במאה אחוזים. פלוס יש לא מעט טעויות בכתבה עצמה (כלומר טעויות בעובדות), קחו את זה בחשבון.


עיר מדברית בישראל פורחת בכוח הכדורגל
באר שבע, ישראל – כשהערב החל לרדת והשבת הגיעה לסיומה, האורות של איצטדיון טרנר ניעורו לחיים ובאר שבע התעוררה.
שלא כמו הערים ההומות תל אביב וברמה פחותה ירושלים, העיר הדרומית שמונה 220,000 תושבים בגבול הנגב הופכת לעיר רפאים ביום הקודש היהודי. הרחובות הצרים והחצרות ריקים ושקטים למרות שבאר שבע היא עיר מעורבת, עם אוכלוסיה גדולה של ערבים ובדואים שמתגוררים לצד היהודים.
באר שבע שונה גם באופנים אחרים. באופן מסורתי באר שבע הייתה עיר ענייה ומאפיינת בהשפעה לא מספיקה, מקום חם וישנוני בפריפריה הישראלית. אבל בשנים האחרונות זה השתנה, במיוחד כשהאורות באיצטדיון טרנר נדלקים והעיר חוזרת לחיים.
היום, לפני משחקי בית של הפועל באר שבע עשרות אוטובוסים מהפרברים של העיר ומן הערים והכפרים הסמוכים בנגב, מסיעים אלפי אוהדים. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים לבושים באדום ומזמרים שירים כשהם מגיעים לצפות במשחק היחיד בעיר: אלופת ישראל הנוכחית.
"אין קבוצה דומה בישראל" אומר עדו אלנבוגן, בעל פאב, בן 26 כשהוא מתקדם לכיוון האיצטדיון עם אביו בכדי לצפות במשחק האחרון נגד בני יהודה תל אביב. "מצב הרוח בעיר מושפע מהקבוצה. אם היא מנצחת, העיר מאושרת. אם היא מפסידה, ביום ראשון כולם מדוכאים. הקבוצה היא חלק מהשורשים של העיר".
השורשים מגיעים עמוק בבאר שבע, עיר תנ"כית שרבים מאמינים שקיימת זמן רב יותר מירושלים. המועדון הוקם ב-1949, שנה אחת אחרי שישראל הכריזה על עצמאותה. רב ההיסטוריה של המועדון מוצף בכישלונות, לצד שתי אליפויות רצופות ב-1975 וב-1976, כשהכדורגל היה חובבני והשחקנים, אומר אלנבוגן "היו עובדי בניין ועישנו".
אבל בשנה שעברה הפועל באר שבע (ישנם מספר דרכים לאיית את השם העברי של המועדון והעיר באנגלית*) נהנה הפועל באר שבע מעונה שהייתה בדרכה שלה מפתיעה כמו הזכייה בתואר של לסטר בפריימרליג. אחרי 40 שנים במדבר, וללא המשאבים של היריבות שלה, הפועל באר שבע עברה את כל המכשולים והאתגרים וזכתה בתואר הישראלי במחזור האחרון של העונה. ההצלחה הזו הביאה פרס נוסף: השתתפות במוקדמות ליגת האלופות.
"רבים מהאנשים לא הבינו מה הקבוצה עשתה עד השריקה האחרוה" אומר ענר חיים, עיתונאי בעיתון המקומי, ידיעות הנגב. "אנשים בכו כמו ילדים קטנים. זה היה משוגע, משוגע משוגע".
עם זאת, אף אחד לא מתבלבל לגבי האחראי לעדנה המחודשת של הקבוצה ובאופן חלקי, גם העיר. המועדון עבר שינוי אחרי שנקנה לפני 10 שנים על ידי אלונה ברקת, אשתו של יזם הייטק עשיר. ברקת היא האישה היחידה שחזיקה בקבוצת כדורגל בישראל והיא מכונה, תלוי את מי שואלים, "המלכה", "המשיח" או "נסיכת המדבר".
"זה סיפור אהבה" אומר חיים, "כולם אוהבים את אלונה".

התרוממות של קבוצה ועיר
המשרדים של ברקת לא נמצאים בבאר שבע אלא במרכז תל אביב, 60 מייל צפונה. ברקת, 47, גדלה בעיר החוף אשקלון לפני שעברה לסיליקון וואלי בקליפורניה עם בעלה. לאחר מכן שניהם חזרו לישראל ותרו אחר פרויקט חברתי להשקיע בו.
"הייתי רק פעם אחת בבאר שבע, למרות שגדלתי בדרום" היא אומרת, מסבירה איך אפילו היא בעבר דילגה על העיר המבודדת בין עזה ממערב והגדה המערבית. ידיד הכיר לברקת את קבוצת הכדורגל שהיא עתידה לרכוש, והסביר לה כמה להשקעה בקבוצה תהיה השפעה על הרבה מעבר למשחק.
בהרבה מובנים העיר והקבוצה התרוממו יחד. חברות הייטק עברו לעיר. האוניברסיטה התרחבה, מביאה עמה יותר ויותר צעירים. הכלכלה משגשגת בשקט. מכל הסיבות הללו, באר שבע היום היא העיר המתפתחת ביותר בישראל.
חצי מאוכלוסיית העיר - 100,000 אנשים – חגגו ברחובות אחרי שהפועל באר שבע קטפה את התואר בעונה הקודמת. "יש לי צמרמורת עכשיו רק מלהיזכר בזה" אומר אלנבוגן.
הזכיה הובילה לערבים נהדרים נוספים כולל ניצחן נגד אולימפיקאוס ואלופת סקטולנד, סלטיק במוקדמות ליגת האלופות. אמנם, הפועל באר שבע פספסה את מקומה בליגת האלופות בשער אחד בודד, אך הקבוצה שגשגה אחרי שנפלה לליגה המשנה, הליגה האירופית, כשניצחה את אינטר בבית ובחוץ ואף השיגה תיקו כנגד סאות'המפטון מהפריימרליג.
ביום חמישי הפועל באר שבע תארח את בשיקטש מטורקיה במשחק הראשון בסיבוב 32 האחרונות של הליגה האירופית. הגומלין באיסטנבול הוא משחק בסיכון גבוהה וצפוי להיות כרוך בבעיות ביטחוניות. עם זאת, נכון להיום האנשים כאן מתענגים בהישג הגדול בהיסטוריה של קבוצת כדורגל מהעיר המדברית.
אך ההישג הזה לא הגיע ללא קשיים. למרות שהיא תמיד אהבה כדורגל, ברקת מצאה שלהיות הבעלים של קבוצת כדורגל יכול להיות קשה. המיקום המרוחק של הקבוצה והמוניטין הבעייתי שלה הפכו את האפשרות לפתות שחקנים לקבוצה לקשה. ברקת הייתה צריכה להכפיל את המשכורת אפילו לשחקן ממוצע, היא אומרת. אבל היא התאהבה בעיר.
"זו החברה הישראלית" אומרת ברקת. "יש כאן מוסלמים, יהודים, חילונים, דתיים, אז זה ערבוב. מה שמיוחד זה שאנשים מקבלים את זה"
המסע לתואר לא היה ישיר, בנקודה מסויימת הקבוצה חוותה תקופה פחות טובה והאוהדים הפכו לחסרי מנוח. כך, ב-2010 אחד מהמאמנים של הקבוצה דיווח שהוא חווה איומים כשנהג במכונית שלו אחרי משחק. כועסת על התקרית, ברקת כינסה מסיבת עיתונאים בה היא איימה לעזוב.
"הוא הרגיש מאוים" היא אומר כעת. "זו הייתה חצייה של קו אדום ולא יכולתי לקבל זאת".
האפשרות של עזיבה של הנדבנית הייתה מספיק בכדי להרגיע את הכעס של האוהדים, ואלו חזרו במהרה לעודד את הקבוצה בקול גדול, היא אומרת.
נקודת המפנה על המגרש הייתה כשהמועדון שכנע את שחקן הנבחרת הלאומי אליניב ברדה לחזור את הקבוצה. ברדה, 35, נולד בבאר שבע והתחיל את הקריירה שלו שם לפני שהפך לשחקן הרכב של המועדון הבלגי גנק. הגעתו של ברדה ומינויו של המאמן בן ה-37 ברק בכר ב-2015, היו החלקים החסרים בפאזל. במשחק האחרון של העונה הראשונה של בכר, הוא הביא לקבוצה את התואר הראשון שלה בארבע עשורים.
"ידענו שיש אחריות כבדה על הכתפיים שלנו" ברקת נזכרת במתח המייסר בצפייה למשחק המכריע של העונה. "רצינו מאוד לתת את המתנה הזו להם. אנחנו חלק מכל מה שקורה פה".

המרדף אחרי התואר השני
כמו בכל משחק, איצטדיון טרנר היה מלא עד אפס מקום בשריקת הפתיחה נגד בני יהודה ב-14 לינואר. הקבוצה המקומית מהר מאוד ספגה שער. אך היציע הדרומי, היכן שיושב האולטראס הרועש של הקבוצה, פשוט שרו חזק יותר. הקבוצה חזרה בשאגה, הבקיעה פעמיים וניצחה 2-1.
ברקת עמדה לפני המושב שלה עד השריקה האחרונה, לפני שהאולטראס ראה אותה והחל לשיר את השם שלה. הניצחון העלה את הפועל באר שבע ליתרון של 11 נקודות בראשון הטבלה, ואמנם המירוץ הצטמצם מאז, אך רבים בעיר מרגישים שהקבוצה בדרך לתואר שני ברציפות.
"הייתי כאן לפני בערך 8 שנים – הקבוצה הייתה בליגה השנייה, שיחקנו באצטדיון רע מאוד" אומר הקשר מאור מליקסון, שהבקיע את שער השוויון. "אבל השנים האחרונות? לא ייאומן".
כעת הקבוצה מרוכזת במרוץ אחד תואר שני והמשך הקמפיין באירופה. המשחקים הבאים הם שני המשחקנים נגד בשיקטש.
אחרי שנסע עם הנבחרת הלאומית של ישראל, מליקסון רגיל לשחק באווירה עוינת. הוא היה חלק ממכבי חיפה ב-2006 בפלייאוף ליגת האלופות נגד ליברפול בקייב, אוקראינה, אחרי שרקטה פגעה באיצטדיון הביתי של חיפה במהלך מלחמת לבנון השניה. לאחר שעבר להפועל באר שבע, ישראל החל מבצע בעזה בסמוכה, מה שכפה על העתקת המשחק של הקבוצה לקפריסין כיוון שבאר שבע הייתה תחת מתקפה.
"אנחנו רגילים לסיטואציה" הוא אומר ביובש.
המועדון דוחק באוהדים לשמוע להמלצות משרד החוץ הישראלי לפני נסיעה למשחק הגומלין באיסטנבול. בשנה שעברה מחבל מתאבד באיסטנבול שם לו למטרה קבוצה של תיירים יהודים והמועצה לבטחון לאומי קראה לכל הישראלים לעזוב את טורקיה מיד. בדצמבר, עשרות אנשים נהרגות כשפצצה התפוצצה מחוץ לאיצטדיון של קבוצת בשיקטש אחרי משחק ליגה.
משרד החוץ הישראלי סירב להגיב על המצב הביטחוני, אבל ברקת אומרת שהקבוצה נוקטת באמצעי הזהירות משל עצמה. נכון לעכשיו, המשחק הבייתי הוא זה שמעסיק את הקבוצה.
אחרי הניצחון על בני יהודה, הקהל הלך והתפזר. אלנבוגן התכונן לחזור לבר שלו. הצלחה בליגה האירופית נותר חלום עבור אוהדי הפועל באר שבע ותואר שני ברציפות אפשרות אמיתית, אבל היום אף אחד לא לוקח שום דבר כמובן מאליו.
"אבא שלי היה אוהד במשך 50 שנים" הוא אומר. "הוא תמיד אמר לי: 'בוא נהיה מאושרים כל עוד זה קורה. בוא נעריך את מה שמתרחש עכשיו' ".


** הם לעיתים כותבים Beer Sheva ולעיתים Beer Sheba

[ns75]

כל עוד אין פריים של הזקנה המרוקאית משכונה ד' עם הסלים על רקע בניינים חומים משנות החמישים ושל כרסתנים בגיל העמידה דופקים בירה מהחבית בשבע בבוקר זה סביל חחח

וכעת ברצינות - האומנם כן?

הנה קיבלת אחלה תרגום שבעולם

[שמעון א]

תודה על התרגום crazyred

[MikiRed]

עידו אלנבוגן הוא הבן שלי, שותף בפאב (עשן הזמן), ראיין אותו בפאב שלו "בראש טוב"...
בסך הכל כתבה יפה, במבט של עיתונאי אמריקאי מעולם אחר, שכותב בעיתון החשוב בעולם.

[dardasmiley]

עידו אלנבוגן הוא הבן שלי, שותף בפאב (עשן הזמן), ראיין אותו בפאב שלו "בראש טוב"...
בסך הכל כתבה יפה, במבט של עיתונאי אמריקאי מעולם אחר, שכותב בעיתון החשוב בעולם.

יפה, תהיה גאה, לא הרבה אבות קוראים על הבן שלהם בניו יורק טיימס. איך הכתב הגיע דווקא אליו?

[Totti]

עידו אלנבוגן הוא הבן שלי, שותף בפאב (עשן הזמן), ראיין אותו בפאב שלו "בראש טוב"...
בסך הכל כתבה יפה, במבט של עיתונאי אמריקאי מעולם אחר, שכותב בעיתון החשוב בעולם.

מה אתה מדבר מיקי...כל הכבוד

[The red one]

פייר? סתם כתבה