CrazyRed | מועדון האוהדים הפועל באר-שבע | קרייזי רד

https://www.haaretz.co.il/sport/opinion ... -1.2105309" onclick="window.open(this.href);return false;

נייס.

אפשר להעתיק לכאן את הכתבה המלאה?

CrazyRed7 כתב:אפשר להעתיק לכאן את הכתבה המלאה?

אני רואה שהם הגבילו את המשך הכתבה רק למי שמנוי.
אני יודע שדרך הפלאפון אפשר לראות חופשי אז תיכנסו דרך הדפדפן של הפלאפון לטור ותוכלו לראות אותו במלואו.

החדשות הטובות ביותר הן שבקרוב לא יהוו הבעות הפנים של צביקה הדר את האטרקציה הגדולה ביותר במשחקיה של קבוצתו האהודה. בקרוב יהיו לבמאי התורן דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם. ראינו אתמול סטייטמנט־גיים של הפועל באר שבע באיצטדיון רמת גן. בעצם קרוב יותר לחצי־סטייטמנט־גיים.

בסוף הצהרת פתיחת העונה הרועמת שלה נמשכה רק מחצית אחת, ועוד השמטה אומללה של אריאל הרוש בתוספת הזמן. אפשר לסמוך על אלישע לוי שלא יסתחרר מהסחרחורת של הרוש. במחצית השנייה הקבוצה שלו כבר נפלה מהרגליים, ונחלשה עד כדי כך שיריבתה המוגבלת הייתה ראויה לשוויון (ואף החמיצה אותו רק באשמת איחוד כוחות פלאי בין הראש של אוסטין אג’ידה למשקוף השער הצפוני).

הסיבה להיחלשות במחצית השנייה היתה היכולת שהפגינה באר שבע במחצית הראשונה. אין ספק שעוד לפני שריקת הפתיחה היא נהנתה גם ממזל, בדמות קיומו של המשחק באיצטדיון רמת גן. בית”ר למודת הרדיוסים נשלחה לשם הפעם בעוון רדיוס ביזארי במיוחד - הדשא בטדי לא הספיק עדיין להתאושש מהמפגש עם סוליותיהם של אלפי היהודים השמנמנים שצעדו עליו בטקס הסיום של משחקי המכביה המצחיקים. רק בישראל.

באיצטדיון הלאומי, לעיני מסת אוהדים נרגשים באדום, נראתה באר שבע כמו קבוצת צמרת חדשה בישראל. זיכרו את השמות: ברדה, בוזגלו, דוידזדה, דג’אני, גבאי, אראל, נסאר, אילוז. להערכתי תצטרכו לשנן אותם היטב בעתיד הקרוב. הקבוצה הזו תכוון גבוה.

זה לא רק הסגל המרשים והמלוכד, שנבנה בחוכמה וכמובן בהשקעה כספית. זה גם סגנון המשחק, שכבר במחזור הראשון של העונה נראה מפתיע באיכותו - לחץ בחלק הקדמי, משחק מעבר נמרץ, שחרור כדור מהיר, הצטרפות מאסיבית, הנעת כדור אינטליגנטית. אפילו הרמות נאות ותכליתיות מהאגפים, אולי הרעה החולה של הכדורגל הישראלי לדורותיו. אלא שסגנון המשחק הזה גבה כאמור מחיר פיסי. זה נגמר עם תחבושות קרח על השרירים המכווצים של בוזגלו ובעיטות דרדל’ה של אליניב ברדה שלא היו עוברות את הסקאוטים של גנק.

אותו ברדה אגב השלים סופית את הנחיתה במולדת בדקה ה־37, כשכוסח באכזריות סתמית במרכז המגרש על ידי שי חדד. אלי חכמון, אף פעם לא אמיץ באמת, הסתפק בצהוב. המהומונת שהתפתחה העירה דווקא את שחקני בית”ר, שהעזו לנסות להשתלט על המשחק, ולהפתעתם די הצליחו בכך.

לבית”ר שראינו אתמול יש עדיין רוח לחימה קבוצתית, ולא מעט כישרון פוטנציאלי ברגליים הצעירות של שחקניה האלמונים. אבל זה טוב ברמת הצוות המסייע. ללא חיזוק משמעותי מצטיירת בית”ר ירושלים כמועמדת בטוחה למאבקי תחתית. זה יהיה די מוזר אם יתברר שבשביל זה עשה אלי טביב את כל המאמץ.

אני שונא את העיתון/אתר הארץ
אבל אין ספק שבמדורי הספורט הם רמה גבוהה מאוד

yossi כתב:החדשות הטובות ביותר הן שבקרוב לא יהוו הבעות הפנים של צביקה הדר את האטרקציה הגדולה ביותר במשחקיה של קבוצתו האהודה. בקרוב יהיו לבמאי התורן דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם. ראינו אתמול סטייטמנט־גיים של הפועל באר שבע באיצטדיון רמת גן. בעצם קרוב יותר לחצי־סטייטמנט־גיים.

בסוף הצהרת פתיחת העונה הרועמת שלה נמשכה רק מחצית אחת, ועוד השמטה אומללה של אריאל הרוש בתוספת הזמן. אפשר לסמוך על אלישע לוי שלא יסתחרר מהסחרחורת של הרוש. במחצית השנייה הקבוצה שלו כבר נפלה מהרגליים, ונחלשה עד כדי כך שיריבתה המוגבלת הייתה ראויה לשוויון (ואף החמיצה אותו רק באשמת איחוד כוחות פלאי בין הראש של אוסטין אג’ידה למשקוף השער הצפוני).

הסיבה להיחלשות במחצית השנייה היתה היכולת שהפגינה באר שבע במחצית הראשונה. אין ספק שעוד לפני שריקת הפתיחה היא נהנתה גם ממזל, בדמות קיומו של המשחק באיצטדיון רמת גן. בית”ר למודת הרדיוסים נשלחה לשם הפעם בעוון רדיוס ביזארי במיוחד - הדשא בטדי לא הספיק עדיין להתאושש מהמפגש עם סוליותיהם של אלפי היהודים השמנמנים שצעדו עליו בטקס הסיום של משחקי המכביה המצחיקים. רק בישראל.

באיצטדיון הלאומי, לעיני מסת אוהדים נרגשים באדום, נראתה באר שבע כמו קבוצת צמרת חדשה בישראל. זיכרו את השמות: ברדה, בוזגלו, דוידזדה, דג’אני, גבאי, אראל, נסאר, אילוז. להערכתי תצטרכו לשנן אותם היטב בעתיד הקרוב. הקבוצה הזו תכוון גבוה.

זה לא רק הסגל המרשים והמלוכד, שנבנה בחוכמה וכמובן בהשקעה כספית. זה גם סגנון המשחק, שכבר במחזור הראשון של העונה נראה מפתיע באיכותו - לחץ בחלק הקדמי, משחק מעבר נמרץ, שחרור כדור מהיר, הצטרפות מאסיבית, הנעת כדור אינטליגנטית. אפילו הרמות נאות ותכליתיות מהאגפים, אולי הרעה החולה של הכדורגל הישראלי לדורותיו. אלא שסגנון המשחק הזה גבה כאמור מחיר פיסי. זה נגמר עם תחבושות קרח על השרירים המכווצים של בוזגלו ובעיטות דרדל’ה של אליניב ברדה שלא היו עוברות את הסקאוטים של גנק.

אותו ברדה אגב השלים סופית את הנחיתה במולדת בדקה ה־37, כשכוסח באכזריות סתמית במרכז המגרש על ידי שי חדד. אלי חכמון, אף פעם לא אמיץ באמת, הסתפק בצהוב. המהומונת שהתפתחה העירה דווקא את שחקני בית”ר, שהעזו לנסות להשתלט על המשחק, ולהפתעתם די הצליחו בכך.

לבית”ר שראינו אתמול יש עדיין רוח לחימה קבוצתית, ולא מעט כישרון פוטנציאלי ברגליים הצעירות של שחקניה האלמונים. אבל זה טוב ברמת הצוות המסייע. ללא חיזוק משמעותי מצטיירת בית”ר ירושלים כמועמדת בטוחה למאבקי תחתית. זה יהיה די מוזר אם יתברר שבשביל זה עשה אלי טביב את כל המאמץ.

תודה

כתבה מאוד מפרגנת... היו היום הרבה כתבות מפרגנות על הקבוצה . רק חשוב שבאמת יהיה לזה המשכיות

yossi כתב:החדשות הטובות ביותר הן שבקרוב לא יהוו הבעות הפנים של צביקה הדר את האטרקציה הגדולה ביותר במשחקיה של קבוצתו האהודה. בקרוב יהיו לבמאי התורן דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם. ראינו אתמול סטייטמנט־גיים של הפועל באר שבע באיצטדיון רמת גן. בעצם קרוב יותר לחצי־סטייטמנט־גיים.

בסוף הצהרת פתיחת העונה הרועמת שלה נמשכה רק מחצית אחת, ועוד השמטה אומללה של אריאל הרוש בתוספת הזמן. אפשר לסמוך על אלישע לוי שלא יסתחרר מהסחרחורת של הרוש. במחצית השנייה הקבוצה שלו כבר נפלה מהרגליים, ונחלשה עד כדי כך שיריבתה המוגבלת הייתה ראויה לשוויון (ואף החמיצה אותו רק באשמת איחוד כוחות פלאי בין הראש של אוסטין אג’ידה למשקוף השער הצפוני).

הסיבה להיחלשות במחצית השנייה היתה היכולת שהפגינה באר שבע במחצית הראשונה. אין ספק שעוד לפני שריקת הפתיחה היא נהנתה גם ממזל, בדמות קיומו של המשחק באיצטדיון רמת גן. בית”ר למודת הרדיוסים נשלחה לשם הפעם בעוון רדיוס ביזארי במיוחד - הדשא בטדי לא הספיק עדיין להתאושש מהמפגש עם סוליותיהם של אלפי היהודים השמנמנים שצעדו עליו בטקס הסיום של משחקי המכביה המצחיקים. רק בישראל.

באיצטדיון הלאומי, לעיני מסת אוהדים נרגשים באדום, נראתה באר שבע כמו קבוצת צמרת חדשה בישראל. זיכרו את השמות: ברדה, בוזגלו, דוידזדה, דג’אני, גבאי, אראל, נסאר, אילוז. להערכתי תצטרכו לשנן אותם היטב בעתיד הקרוב. הקבוצה הזו תכוון גבוה.

זה לא רק הסגל המרשים והמלוכד, שנבנה בחוכמה וכמובן בהשקעה כספית. זה גם סגנון המשחק, שכבר במחזור הראשון של העונה נראה מפתיע באיכותו - לחץ בחלק הקדמי, משחק מעבר נמרץ, שחרור כדור מהיר, הצטרפות מאסיבית, הנעת כדור אינטליגנטית. אפילו הרמות נאות ותכליתיות מהאגפים, אולי הרעה החולה של הכדורגל הישראלי לדורותיו. אלא שסגנון המשחק הזה גבה כאמור מחיר פיסי. זה נגמר עם תחבושות קרח על השרירים המכווצים של בוזגלו ובעיטות דרדל’ה של אליניב ברדה שלא היו עוברות את הסקאוטים של גנק.

אותו ברדה אגב השלים סופית את הנחיתה במולדת בדקה ה־37, כשכוסח באכזריות סתמית במרכז המגרש על ידי שי חדד. אלי חכמון, אף פעם לא אמיץ באמת, הסתפק בצהוב. המהומונת שהתפתחה העירה דווקא את שחקני בית”ר, שהעזו לנסות להשתלט על המשחק, ולהפתעתם די הצליחו בכך.

לבית”ר שראינו אתמול יש עדיין רוח לחימה קבוצתית, ולא מעט כישרון פוטנציאלי ברגליים הצעירות של שחקניה האלמונים. אבל זה טוב ברמת הצוות המסייע. ללא חיזוק משמעותי מצטיירת בית”ר ירושלים כמועמדת בטוחה למאבקי תחתית. זה יהיה די מוזר אם יתברר שבשביל זה עשה אלי טביב את כל המאמץ.

מצד אחד תודה.
מצד שני, עשית מנוי להארץ?

yedidel כתב:
מצד אחד תודה.
מצד שני, עשית מנוי להארץ?

בס״ד
לא.
כמו שציינו פה, כשנכנסים דרך הסמארטפון אין את ההגבלה למנויים בלבד.

yossi כתב: בס״ד
לא.
כמו שציינו פה, כשנכנסים דרך הסמארטפון אין את ההגבלה למנויים בלבד.

סבבה, הרגעת אותי

אפשר לראות את הכתבה אם רק נרשמים לאתר לא חייב ממש לעשות מנוי...