https://debuzzer.sport5.co.il/nivdal/20 ... %a0%d7%a0/" onclick="window.open(this.href);return false;
ב"ש-רעננה
מאת יר"פ
רעננה הגיעה לב"ש כדי לא לספוג ועם תכנית משחק פשוטה למדי, בהשראת היארד הרביעי במשחק הפוטבול – בכל פעם שהכדור נפל לשחקן משחקניה (בעיקר גל ניר), הוא הושב מיד אל בעליו בכדור ארוך אל איזור רחבת ב"ש, וכפה על הבחורים של אלישע לוי להתחיל התקפה מסודרת מול 11 שחקנים שניצבו מאחורי הכדור. קורצקי ביקש מב"שׁ ליזום, להתחיל התקפות מסודרות, אולי בנסיון לנצל את אחד מנק' התורפה הגדולות של ב"ש – יציאה איטית מאוד להתקפה במשחק פוזשן. עד שב"ש הגיעה לאיזורים המסוכנים, זמן רב עבר והגנת רעננה היתה מאורגנת היטב. סגנון המשחק הזה, כמו התגובה של ב"ש, היה לא קל לצפייה, אבל הוא כן נתן הזדמנות לחשוב על הבעיות במערך של ב"ש מול קבוצות מסתגרות מהסוג הזה מתחילת העונה.
לוי עלה במערך ובהרכב הרגיל (דג'אני על הספסל, זינו במקומו) ובדיעבד, אפשר לומר שזו כבר נקודה למחשבה. ב"שׁ התקשתה עד היום בעיקר מול קבוצות מסודרות שבאו להסתגר מולה ולא איפשרו לה את השטחים בהתקפות המעבר (ק"ש, בני יהודה וחיפה בעשרה שחקנים בחצי השני בקריית אליעזר) ולעומת זאת חגגה מול קבוצות שניסו ללחוץ אותה גבוה (מכבי, הפועל, חיפה במחצית הראשונה, סכנין) בעזרת התקפות מעבר קטלניות שמביאות, דרך אגב, לאדומים הרבים יחסית שנשלפים נגד ב"ש ולמצבים הרבים בכדורים חופשיים מסוכנים. לנוכח הקושי של ב"ש לייצר מצבים מסוכנים מול הגנה נמוכה וצפופה, אולי יש מקום לחשוב על מערכים שונים בהתמודדויות השונות. בכלל, כשרואים מדי שבוע את הגמישות והמשחקים של סוזה בבחירת המערך (לא רק ההרכב) מביטים בעין אחרת על ה"דבקות במערך" של רוב המאמנים המובילים בארץ (רב"ש, בנאדו, אלישע) לא משנה מול איזו קבוצה הם מתמודדים.
השאלה הראשונה שאפשר לתהות לגביה היא האם במשחקים כאלה ב"ש צריכה שני קשרים אחוריים כמו הראל וזינו? מהצצות בפורום האוהדים של ב"ש בתקופה האחרונה אני מבין שזו אחת השאלות שהכי מעסיקה אותם – מי צריך לשחק בקישור האחורי, זינו/אראל או דג'אני?
במערך הנוכחי זינו ממוקם כקשר הדפנסיבי יותר, וכבונוס מנצל מדי פעם את המהירות והתנועה הטובה שלו עם כדור כדי להוציא התקפות מעבר ולהצטרף לרחבה. אראל, לעומתו, אמור להוות חוליה מחברת להתקפה, לאיים על השער ולייצר מצבים מסוכנים. את המשחק מול רעננה סיים עם נתונים רעים מאוד – שתי בעיטות לשער מחוץ לרחבה (שתיהן נחסמו עוד לפני שהגיעו לאיזור תיבת החמש, מה שמעיד על קבלת החלטות לא טובה בשני המקרים) ו-18 נסיונות מסירה לשליש המכריע, כשלא פחות מ-11 מהן הופכות לאיבוד כדור (39 אחוזי הצלחה). מבט על הנתונים של אראל לאורך העונה כולה מעלה תמונה דומה – באחד עשר משחקים עד היום בעט אראל רק 3 פעמים למסגרת מתוך 20 נסיונות – 16 אחוז הצלחה (ושער אחד) והעביר 136 מסירות לשליש המכריע ב-67 אחוזי הצלחה. (12.3 מסירות למשחק, הכי הרבה בקבוצה עד כה). גם דג'אני, ששיחק השנה לצד אראל עד שהוחלף בידי זינו, לא מהווה איום התקפי עם אפס בעיטות למסגרת מתוך ארבעה נסיונות מתחילת העונה. העדר התמיכה ההתקפית ההכרחית ממרכז המגרש הוא אחת הסיבות לקושי של ב"ש לכבוש שערים במשחקים מול קבוצות מסתגרות. לדעתי, ב"ש תהיה מוכרחה להתחזק בעמדה הזו בקרוב, ולהביא שחקן שמחזיק גם באיכויות של דג'אני כמנהל משחק (כדורים ארוכים, שינויי צד) וגם באיכות ששחקן בתפקידו של אראל צריך למלא – איומים על השער ויצירת מצבים טובים לרביעייה ההתקפית. בתחילת העונה דיברו על מושיקו לוגסי, ונדמה שהוא יכול להיות אופציה טובה. בכלל, ב"ש ממעטת מאוד לבעוט לשער ממשחק שוטף – ברדה, ראש הבועטים, עם 23 נסיונות ו-2 בעיטות בממוצע למשחק ב-11 משחקים, כשגבאי, החלוץ המרכזי, בועט בסך הכל 17 פעמים (בעיטה וחצי למשחק). בוזגלו (16, 1.3 בעיטות למשחק) ונסאר 12 (0.91 בעיטות למשחק) משלימים חולייה התקפית יעילה מאוד שלא בועטת הרבה לשער אבל נמצאת במקום השני בטבלת הכובשות עם 23 שערים (11 מתוכם מול 4 קבוצות שניסו לשחק גבוה – מכבי, בית"ר, הפועל וסכנין)..
את העדרו של מרכז מגרש אסרטיבי בהתקפה אפשר היה להרגיש טוב מאוד במשחק מול רעננה, שהסתיים עם 30 נסיונות קרוס מהצדדים, כש-23 מהם לא מגיעים לשחקן ב"שׁ (24 אחוזי הצלחה ורק פעמיים שהכדור פוגש שחקן ב"ש והופך לאיום). מרבית הקרוסים האלו הגיעו ממרחק של 20-25 מטר אלכסונית מחוץ לרחבה, במהלך פוזשן מאורגן כשכל הגנת רעננה מאורגנת ועם הפנים לכדור, מה שהקל עליה מאוד את המלאכה, כשרק שניים שהגיעו בסוף התקפות מעבר מהירות הסתיימו באיום למסגרת. הנה מפת הקרוסים הכושלים של ב"ש -
מעניין לבדוק כיצד ב"ש בכל זאת הגיעה למצבים במשחק הזה. ב"ש מצאה את המסגרת בסך הכל 6 פעמים. 3 מתוכן הגיעו בעקבות מצב נייח, נסיון אחד הגיע כתוצאה מפעולה אישית טובה של בוזגלו על מגן על סף הרחבה ועוד שניים בקרוסים בסוף התקפת מעבר מהירה. כלומר, אף אחד מהמצבים לא הגיע מקרוס בתום התקפה ארוכה. בכלל, במשחק מול הגנה נמוכה כזו משחק הדריבל של שחקני האגף קריטי ליצירת מצבים, אך ב"ש כמעט ולא השתמש בדריבל המעולה של נסאר ובוזגלו, לא בודדה אותם מול המגן והתעקשה על קרוסים סתמיים. כשכן ניסתה (שלוש פעמים בסך הכל במהלך כל המשחק) בוזגלו הגיע לשני מצבי בעיטה טובים.
לסיום, אחזור שוב לעניין הגמישות הטקטית. בצוק העיתים, לוי זרק פנימה את כל שחקני ההתקפה שהיו לו על הספסל (סוויסה נכנס במקום נסאר, פלט במקום אראל ופלצ'וק במקום גבאי), אך מלבד חילופי מקומות – ברדה במקום אראל, פלצ'וק במקום ברדה – לא ראינו שינוי טקטי משמעותי במערך של ב"ש. קטונתי מלייעץ לאלישע לוי אילו שינויים טקטיים כדאי לו לעשות, אבל במשחקים חד צדדיים כאלה, ב"שׁ תצטרך להתמודד אחרת.