הרגשה אחרת...

[RedHell]

אז ככה אני אוהד את הקבוצה הזו מגיל 0, אליפויות לא זכיתי לראות, בכללי לא זכיתי ליותר מידי רגעי נחת ושמחה.

״זכיתי״ לראות בתור ילד את מכבי לוקחת כאן אליפות ושוברת את השערים.
״זכיתי״ לראות את משחק הדמעות הידוע לשמצה עם יוסי בניון.
״זכיתי״ לחוות פעמיים ירידות ליגה כואבות.
״זכיתי״ להרגיש איך זה לאבד גביע למרות שהיה את כל הסיבות לקחת אותו.
״זכיתי״ לחיות בחוסר וודאות אם יישאר משהו מהקבוצה הזו לאחר הירידה השנייה.
״זכיתי״ לראות שנה אחר שנה את ההתרפסות מול קבוצות גדולות ללא יכולת מענה אמיתית.
״זכיתי״ לראות את השחקנים בועטים בדלי פעם אחר פעם במשחק חשוב מאין כמוהו שוסרמיל מפוצץ.

אז נכון היו רגעים מעטים שגם באמת זכיתי לשמחה כמו הגביע ב97, העלייה הראשונה והדרך השמחה והאינסופית חזרה מרמת גן, המהפך על בית״ר עם הגול של בלאיץ ועוד כמה נקודות קטנות ושמחות..

ועדיין השנה זה משהו שונה, זו הרגשה שלי לפחות לא יצא לחוות, זה לא רק הנקודות והמיקום, זו ההרגשה שכמעט בכל משחק אתה מגיע פיבורייט, שבכל כתבה מדברים על כך שאתה פשוט יותר קבוצה טובה (גם מהפועל וגם מחיפה), זה ההרגשה שגם אם קיבלנו גול יהיה בסדר והקבוצה תחזור, זה הווינריות האינסופית, זה החוסר התבטלות מול הגדולות, ההרגשה ללכת עם חזה מורם ומנופח ובעיקר זה ההרגשה שהינה אולי זה באמת סוף סוף קורה, אנחנו באמת חוזרים לקדמת הבמה.

יאללה הפועלללל!

[זה שי !]

העונה מזה המון המון שנים אני נכנס למגרש ולא רוצה תיקו מול הגדולות רוצה לנצח ,לקוח שלי שאל אותי אתמול תיקו אתה קונה אמרתי לו חד משמעית לא הקבוצה הזאת הפכה גם את הקהל לווינר ,זה שי !

[yossi]

ברגעים האלה אני מתבאס שסיימתי בית ספר.
אני נזכר איך אחרי כל משחק נגד חיפה כל אוהדי ההצלחות שלהם שגרים בב"ש שהיו איתי בשכבה, היו מגיעים להגיד בוקר טוב עם 3 או 4 אצבעות מונפות למעלה.
היום מחזירים בתמונה של האצבעות בווטסאפ

[ForeverRed]

אז ככה אני אוהד את הקבוצה הזו מגיל 0, אליפויות לא זכיתי לראות, בכללי לא זכיתי ליותר מידי רגעי נחת ושמחה.

״זכיתי״ לראות בתור ילד את מכבי לוקחת כאן אליפות ושוברת את השערים.
״זכיתי״ לראות את משחק הדמעות הידוע לשמצה עם יוסי בניון.
״זכיתי״ לחוות פעמיים ירידות ליגה כואבות.
״זכיתי״ להרגיש איך זה לאבד גביע למרות שהיה את כל הסיבות לקחת אותו.
״זכיתי״ לחיות בחוסר וודאות אם יישאר משהו מהקבוצה הזו לאחר הירידה השנייה.
״זכיתי״ לראות שנה אחר שנה את ההתרפסות מול קבוצות גדולות ללא יכולת מענה אמיתית.
״זכיתי״ לראות את השחקנים בועטים בדלי פעם אחר פעם במשחק חשוב מאין כמוהו שוסרמיל מפוצץ.

אז נכון היו רגעים מעטים שגם באמת זכיתי לשמחה כמו הגביע ב97, העלייה הראשונה והדרך השמחה והאינסופית חזרה מרמת גן, המהפך על בית״ר עם הגול של בלאיץ ועוד כמה נקודות קטנות ושמחות..

ועדיין השנה זה משהו שונה, זו הרגשה שלי לפחות לא יצא לחוות, זה לא רק הנקודות והמיקום, זו ההרגשה שכמעט בכל משחק אתה מגיע פיבורייט, שבכל כתבה מדברים על כך שאתה פשוט יותר קבוצה טובה (גם מהפועל וגם מחיפה), זה ההרגשה שגם אם קיבלנו גול יהיה בסדר והקבוצה תחזור, זה הווינריות האינסופית, זה החוסר התבטלות מול הגדולות, ההרגשה ללכת עם חזה מורם ומנופח ובעיקר זה ההרגשה שהינה אולי זה באמת סוף סוף קורה, אנחנו באמת חוזרים לקדמת הבמה.

יאללה הפועלללל!

יפה אמרת.

[דניב]

כל מילה בסלע!

לפעמים אני מפחד להתעורר ולגלות שהכל חלום, היו לנו עשור של חבלי לידה קשים מאוד, ופתאום מגיעה לפה מכבי חיפה כאנדרדוג לכל הדעות בעוד שב"ש מוצגת כפייבוריטית, העונה הגדולה בתולדות המועדון.

[דר אדום בנשמה]

כל מילה בסלע!

לפעמים אני מפחד להתעורר ולגלות שהכל חלום, היו לנו עשור של חבלי לידה קשים מאוד, ופתאום מגיעה לפה מכבי חיפה כאנדרדוג לכל הדעות בעוד שב"ש מוצגת כפייבוריטית, העונה הגדולה בתולדות המועדון.

אממ רק אם נזכה באליפות-גביע זאת תהיה עונה גדולה, אבל עד כה חצי העונה הטובה ביותר, בתור אוהדי באר שבע אני מצפה מכם לדעת שמראש הכל עוד יכול להיות...
ואם נסיים את העונה הזאת אם תואר ללא ספק אחת מהעונות הגדולות אם לא הגדולה שבהם, והסיפור של ברדה מזכיר יותר ויותר את הסיפור של אלי אוחנה רק שברדה לצערי לא חזר אלינו אחריי הירידה וטוב שהוא לא חזר אחרת היינו נשארים עם ז'ינו החייזר...
בקיצור צריך להתמיד עוד 19-23 משחקים.

[Totti]

כל מילה בסלע!

לפעמים אני מפחד להתעורר ולגלות שהכל חלום, היו לנו עשור של חבלי לידה קשים מאוד, ופתאום מגיעה לפה מכבי חיפה כאנדרדוג לכל הדעות בעוד שב"ש מוצגת כפייבוריטית, העונה הגדולה בתולדות המועדון.

הטובה ביותר בגלול הזה, כי לפני קצת פחות מ-40 שנה, ככה אבא שלי אוהב לספר ולהתרפק "קבוצות היו מפסידות 2:0 כבר בצומת קסטינה"

[אורי אדום בנשמה]

עדיין השנה זה משהו שונה, זו הרגשה שלי לפחות לא יצא לחוות, זה לא רק הנקודות והמיקום, זו ההרגשה שכמעט בכל משחק אתה מגיע פיבורייט, שבכל כתבה מדברים על כך שאתה פשוט יותר קבוצה טובה (גם מהפועל וגם מחיפה), זה ההרגשה שגם אם קיבלנו גול יהיה בסדר והקבוצה תחזור, זה הווינריות האינסופית, זה החוסר התבטלות מול הגדולות, ההרגשה ללכת עם חזה מורם ומנופח ובעיקר זה ההרגשה שהינה אולי זה באמת סוף סוף קורה, אנחנו באמת חוזרים לקדמת הבמה.

יאללה הפועלללל!

!!!!!!!!

ובתמציתיות - הרגשה שהשנה, להבדיל משנים עברו, יש עם מי לצאת לקרב!!