יום חמישי בדיוק לפני שבוע אותה שעה!
נשלח: 22 ינואר 2009, 23:26
יום חמישי בדיוק לפני שבוע אותה שעה.עיר שלמה בחרדה. יום לפני כן שעה ארבע
ושלושים אזעקה מחרידה את העיר.אני בדרכי הביתה מרחק של מאה מטר מביתי עוצר את
הרכב מסתתר תופס מחסה.תוך שניות נשמע קול פיצוץ הבנתי שזה היה מאוד קרוב.
החשש הסתבר כנכון מאה מטר בתוך המדשאה נחפר בור בעומק של שלושה מטר
ע"י הגראד.
המולה השכנים בפאניקה אני מנסה להרגיע ואני עצמי לא רגוע. יושב בגינה מנסה
לדמיין את מעוף הגראד. ואומר שזה עניין של סנטימטרים וזה על גג בתי מפחיד
אין ספק.
אני מחליט להתאוורר עולה על הרכב נוסע עם הילדים לסוף שבוע באילת.
מגיע למלון ומבין שכול העיר קיבלה את אותה החלטה. כולם הגיעו להתאוורר.
חלקם מבוהלים חלקם חרדים.
את חלקם ראיתי היום ביציע. אני זוכר חמישי שעבר את הזיק הכבוי בעינם
יכול להיות מחוסר שינה ויכול להיות מהחרדה.אבל היום ראיתי אותם את אותו
זיק שמאור היתל בשחקני לוד.את אותו הזיק המוכר שכול פעם אני נפגש איתם
במגרש.
היום הם עודדו בקול.צרחו בחוזקה ששחקן של לוד פגע בשחקן וביקשו
מהשופט להעניש את השחקן.פתאום מסירה או החמצה של אוהד. הפכה
להיות אכזבת כול עולמם. כן אלא אותם חברים שביום חמישי בדיוק אותה שעה
שבוע שעבר ואני איתם.חשבנו איך לשרוד ולעבור את המלחמה מבלי שאף אחד
יפגע. הכדורגל היה רחוק שנות אור והשגרה בכלל לא נראתה בסביבה. כול מה
שביקשנו היה קצת שלווה.
האדום שקיבל שחקן של בני לוד העיר את כולם הפנדל שהובקע ע"י האומן.
החזיר לכולם את האהבה שכמעט נשכחה.
סמיוני הגיבור שאמר לכולם שבסאו פאולו בברזיל יותר מסוכן מכאן. היה גדול
והלהיב את כולם.
ומי שסיים את המלאכה אופיר חיים.שבעצם נתן את הגושפנקה האחרונה.
שחזרנו לחיים
והמלחמה היחידה שנראה כאן עוד הרבה זמן. תהיה שלו של זיו ושל נדב
על כדור אבוד ברחבה.
יאללה הפועל מלחמה.
ושלושים אזעקה מחרידה את העיר.אני בדרכי הביתה מרחק של מאה מטר מביתי עוצר את
הרכב מסתתר תופס מחסה.תוך שניות נשמע קול פיצוץ הבנתי שזה היה מאוד קרוב.
החשש הסתבר כנכון מאה מטר בתוך המדשאה נחפר בור בעומק של שלושה מטר
ע"י הגראד.
המולה השכנים בפאניקה אני מנסה להרגיע ואני עצמי לא רגוע. יושב בגינה מנסה
לדמיין את מעוף הגראד. ואומר שזה עניין של סנטימטרים וזה על גג בתי מפחיד
אין ספק.
אני מחליט להתאוורר עולה על הרכב נוסע עם הילדים לסוף שבוע באילת.
מגיע למלון ומבין שכול העיר קיבלה את אותה החלטה. כולם הגיעו להתאוורר.
חלקם מבוהלים חלקם חרדים.
את חלקם ראיתי היום ביציע. אני זוכר חמישי שעבר את הזיק הכבוי בעינם
יכול להיות מחוסר שינה ויכול להיות מהחרדה.אבל היום ראיתי אותם את אותו
זיק שמאור היתל בשחקני לוד.את אותו הזיק המוכר שכול פעם אני נפגש איתם
במגרש.
היום הם עודדו בקול.צרחו בחוזקה ששחקן של לוד פגע בשחקן וביקשו
מהשופט להעניש את השחקן.פתאום מסירה או החמצה של אוהד. הפכה
להיות אכזבת כול עולמם. כן אלא אותם חברים שביום חמישי בדיוק אותה שעה
שבוע שעבר ואני איתם.חשבנו איך לשרוד ולעבור את המלחמה מבלי שאף אחד
יפגע. הכדורגל היה רחוק שנות אור והשגרה בכלל לא נראתה בסביבה. כול מה
שביקשנו היה קצת שלווה.
האדום שקיבל שחקן של בני לוד העיר את כולם הפנדל שהובקע ע"י האומן.
החזיר לכולם את האהבה שכמעט נשכחה.
סמיוני הגיבור שאמר לכולם שבסאו פאולו בברזיל יותר מסוכן מכאן. היה גדול
והלהיב את כולם.
ומי שסיים את המלאכה אופיר חיים.שבעצם נתן את הגושפנקה האחרונה.
שחזרנו לחיים
והמלחמה היחידה שנראה כאן עוד הרבה זמן. תהיה שלו של זיו ושל נדב
על כדור אבוד ברחבה.
יאללה הפועל מלחמה.
