מכתב לאלישע
נשלח: 22 פברואר 2015, 09:47
אלישע, בוקר טוב (או שלא...)
אני כותב לך אחרי שפעם ראשונה מזה שנים שלא הצלחתי להירדם בלילה. רציתי לכתוב רק אחרי שהדם קצת יתקרר ולא לשלוף מהמותן ולירות בלי הכרה. ראשית אני רוצה לומר שאני מעריך אותך ואת פועלך במועדון שלנו ומודה לך שהייתה בורג משמעותי מקידומו בשנתיים וחצי האחרונות. אתמול הייתי במגרש עם בני הקטן והתביישתי לשמוע את הקריאות לעברך, מה גם שממש לא רציתי שבני ישמע זאת. אני מאלה שמאמינים בעידוד, עידוד ועוד עידוד בזמן המשחק, לביקורת יש עיתויים טובים יותר. זה מה שאני רוצה לעשות כרגע.
אני בטוח ששמעת הרבה ביקורת בתקופה האחרונה, החל מחילופים צפויים, העדר שיטת משחק, מיקריות רבה מידי במשחק, כושר גופני, מהירות ועוד....לצערי עם הזמן אני מסכים עם יותר ויותר מהדברים. אתמול תחושותיי רק התחזקו. כאב לראות אתמול את הקבוצה בצהוב שמורכבת משחקנים בינוניים מאוד, שלא קבלו משכורת כבר חודשיים, עם חצי הגנה נראת נושכת וכל כך מסוכנת לעומת החבורה האדומה, השבעה, הלא מאומנת, הלא מוכנה. איך יכול להיות שקבוצה שרק שבוע שעבר צימצמה את הפער נראת כלכך שבעה? איך יכול להיות שקבוצה כל כך מוכשרת נראת כלכך חסרת אונים?, איך יכול להיות שמשחקים מול קבוצה עם מוסר אחד וסילון אחד וזה הכל ולא עובדים על זה מאימונים? מה זה המרחב שנתנו ללוי? מה זה הסגירה השערוריתית על קיודה? איפה התנועה ללא כדור? מה זה הבעיטות של אגידה לחלוץ בודד? זה עבד שבוע שעבר אבל לא כדאי לעשות מזה שיטת משחק!!
אפשר להחליט שנפגעים ולזרוק את העונה לפח (כשאני כותב נפגעים אני מתכוון לקבוצה אבל גם לאוהדים) ואפשר להחליט שמתחילים לעבוד על הנקודות הטעונות שיפור (כושר, טקטיקה, הרכב יציב, משחק מהיר ועוד...). אולי קצת מאוחר ואולי זה כבר לא יעזור אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
והמלצה קטנה ממני עם מה להתחיל: בוא נחליט שמתחילים עם לראות את אותו משחק, פעם אחת תתאר את מה שבאמת קרה על הדשא ולא מה שדימיינת שייקרה בחלומות. זה יכול לחבר אליך קצת יותר את הקהל
בברכת שבוע טוב ואימונים קשים ואפקטיבים
אוהד עצוב
אני כותב לך אחרי שפעם ראשונה מזה שנים שלא הצלחתי להירדם בלילה. רציתי לכתוב רק אחרי שהדם קצת יתקרר ולא לשלוף מהמותן ולירות בלי הכרה. ראשית אני רוצה לומר שאני מעריך אותך ואת פועלך במועדון שלנו ומודה לך שהייתה בורג משמעותי מקידומו בשנתיים וחצי האחרונות. אתמול הייתי במגרש עם בני הקטן והתביישתי לשמוע את הקריאות לעברך, מה גם שממש לא רציתי שבני ישמע זאת. אני מאלה שמאמינים בעידוד, עידוד ועוד עידוד בזמן המשחק, לביקורת יש עיתויים טובים יותר. זה מה שאני רוצה לעשות כרגע.
אני בטוח ששמעת הרבה ביקורת בתקופה האחרונה, החל מחילופים צפויים, העדר שיטת משחק, מיקריות רבה מידי במשחק, כושר גופני, מהירות ועוד....לצערי עם הזמן אני מסכים עם יותר ויותר מהדברים. אתמול תחושותיי רק התחזקו. כאב לראות אתמול את הקבוצה בצהוב שמורכבת משחקנים בינוניים מאוד, שלא קבלו משכורת כבר חודשיים, עם חצי הגנה נראת נושכת וכל כך מסוכנת לעומת החבורה האדומה, השבעה, הלא מאומנת, הלא מוכנה. איך יכול להיות שקבוצה שרק שבוע שעבר צימצמה את הפער נראת כלכך שבעה? איך יכול להיות שקבוצה כל כך מוכשרת נראת כלכך חסרת אונים?, איך יכול להיות שמשחקים מול קבוצה עם מוסר אחד וסילון אחד וזה הכל ולא עובדים על זה מאימונים? מה זה המרחב שנתנו ללוי? מה זה הסגירה השערוריתית על קיודה? איפה התנועה ללא כדור? מה זה הבעיטות של אגידה לחלוץ בודד? זה עבד שבוע שעבר אבל לא כדאי לעשות מזה שיטת משחק!!
אפשר להחליט שנפגעים ולזרוק את העונה לפח (כשאני כותב נפגעים אני מתכוון לקבוצה אבל גם לאוהדים) ואפשר להחליט שמתחילים לעבוד על הנקודות הטעונות שיפור (כושר, טקטיקה, הרכב יציב, משחק מהיר ועוד...). אולי קצת מאוחר ואולי זה כבר לא יעזור אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
והמלצה קטנה ממני עם מה להתחיל: בוא נחליט שמתחילים עם לראות את אותו משחק, פעם אחת תתאר את מה שבאמת קרה על הדשא ולא מה שדימיינת שייקרה בחלומות. זה יכול לחבר אליך קצת יותר את הקהל
בברכת שבוע טוב ואימונים קשים ואפקטיבים
אוהד עצוב