זהו זה 4 משחקים אחרונים בוסרמיל הקשישה

[דר אדום בנשמה]

נשארו עוד 4 משחקים בוסרמיל והחלטתי לפתוח אשכול זכרונות.
מה אתם זוכרים מוסרמיל?
מה הזיכרון הכי רע?
מה הזיכרון הכיטוב?
מה תקחו אתכם לכל החיים מהאצטדיון הזה?

[red ultras]

זכרון ראשון שלי מוסרמיל זה הפסד למכבי חיפה 3-1 כשחיפה מבקיעה את השלישי מפנדל של חיים רביבו.

הזכרון הרע זה ה5-2 לביתר ב98 ועוד אחד זה הפסד לבית שאן משער של מוריס אוזן.
זכרון הטוב המשחק נגד ראשון לציון ב98. הם משווים ל1-1 בדקה ה90, אנחנו מחדשים תמשחק, בניון לוקח תכדור עובר את כולם ומגלגל פנימה. הקהל פורץ למגרש, אהוד כחילה עולה להתראיין ברדיו דרום שהיה ממוקם איפה שיציע הכבוד. בתור ילד זה הרגיש כאילו זכינו באליפות

[אורי אדום בנשמה]

זכרון ראשון שלי מוסרמיל זה הפסד למכבי חיפה 3-1 כשחיפה מבקיעה את השלישי מפנדל של חיים רביבו

בשתי העונות (94/95 ו-95/96) שרביבו שיחק בחיפה שיחקנו מולם שני משחקים בוסרמיל, ושניהם נגמרו בתיקו 1-1.

[אביאל]

וסרמיל? נוף ילדותי. נולדתי, גדלתי והתחנכתי ברח' יהודה הלוי, מול שער 3. מחלון החדר שלי ראיתי כמעט את כל המגרש.
את הדשא המצהיב בחודשי הפגרה, המוריק בחודשי הליגה, את כל מה שרואים כשלא קורה שום דבר שם בוסרמיל הרעוע.

-החומות בצבע האפור שנצבעו בצבעי טמבור.
-את המובילים הכחולים שנראו כמובילי בקר לחליבה ופחות כמובילי אדם לכניסה למגרש.
-את הבטון שנשפך בכמויות מטורפות כשהחליטו להקים יציעי ישיבה בזכותה של הגברת לילי פרידמן
-את מגדל הטלויזיה הישן
-את המגרש שהוקטן למימדיו של המגרש בשכונת התקווה
-את צעקת הטרזן שהיתה בכל מחצית מכיוון שער 3.
-את המטוס שהיה עובר בכל שבת מעל המגרש
-את מירוצי הסוסים במחצית כשעוד היו מסלולי ריצה מסביב למגרש
-את המעבר החופשי בין היציעים במחצית המשחק
-את האבולוציה של שער 5 שהיה שער דומה מאוד באופיו לשער 6 והפך לשער המעודד..

ויחד עם זאת, יהיה נפלא לעזוב את האיצטדיון שעל חומותיו והאדמה שמתחת אפשר למצוא את הד.נ.א של כל תושבי ב"ש.

[שי האדום]

את האמת אני לא באר שבעי , לא נולדתי בב"ש ואפילו לא גדלתי שם.
המשפחה מצד אבא כולם משם.
בזכות דוד שלי התאהבתי בקבוצה, הוא היה לוקח אותי ליציע הכבוד קבוע כל משחק בוסרמיל בעונת הגביע.
מאז אני זוכר את עצמי אוהד את הקבוצה, סובל בשקט בזמן שכל החברים מסביב גדלים עם קבוצות שזוכות מניפות ומביאות גאווה.
וסרמיל - שלום ולא להתראות !

[באר שבעי באדום]

איך 4?
שנה הבאה פותחים תעונה ב איצטדיון החדש?!

[dor69]

אני יחסית צעיר אז את שנות התשעים לא תראו בזכרונות שלי אבל:
*אני זוכר את ה3-2 על בית״ר בגביע בעונת העלייה עם הנגיחה של בלאיץ׳ בסיום ההארכה.
*אני זוכר את ה3-3 עם בית״ר עונה אחרי
*אני זוכר את ה2-0 על חיפה שבוע וחצי אחרי שהם תפרו שלישייה ליונייטד (נו טוב למילואים שלהם)
*הניצחונות האחרונים על הגדולות בבית ששברו בצורת של שנים גם יתפסו מקום אצלי

[אורי אדום בנשמה]

וסרמיל? נוף ילדותי. נולדתי, גדלתי והתחנכתי ברח' יהודה הלוי, מול שער 3. מחלון החדר שלי ראיתי כמעט את כל המגרש.
את הדשא המצהיב בחודשי הפגרה, המוריק בחודשי הליגה, את כל מה שרואים כשלא קורה שום דבר שם בוסרמיל הרעוע.

-החומות בצבע האפור שנצבעו בצבעי טמבור.
-את המובילים הכחולים שנראו כמובילי בקר לחליבה ופחות כמובילי אדם לכניסה למגרש.
-את הבטון שנשפך בכמויות מטורפות כשהחליטו להקים יציעי ישיבה בזכותה של הגברת לילי פרידמן
-את מגדל הטלויזיה הישן
-את המגרש שהוקטן למימדיו של המגרש בשכונת התקווה
-את צעקת הטרזן שהיתה בכל מחצית מכיוון שער 3.
-את המטוס שהיה עובר בכל שבת מעל המגרש
-את מירוצי הסוסים במחצית כשעוד היו מסלולי ריצה מסביב למגרש
-את המעבר החופשי בין היציעים במחצית המשחק
-את האבולוציה של שער 5 שהיה שער דומה מאוד באופיו לשער 6 והפך לשער המעודד..

ויחד עם זאת, יהיה נפלא לעזוב את האיצטדיון שעל חומותיו והאדמה שמתחת אפשר למצוא את הד.נ.א של כל תושבי ב"ש.

איך יכלת לשכוח את ה''אדוני תכניסתי''???

[blueman]

אחחח וסרמיל וסרמיל
היית או חלמתי חלום

[אביאל]

איך יכלת לשכוח את ה''אדוני תכניסתי''???

לגמרי.. כל שבת שניה היו ילדים שקיבלו "אבות" חדשים ל3 דקות רק בשביל להיכנס עם מישהו באותו כרטיס...

[אורי אדום בנשמה]

לגמרי.. כל שבת שניה היו ילדים שקיבלו "אבות" חדשים ל3 דקות רק בשביל להיכנס עם מישהו באותו כרטיס...

ואם זה לא היה מצליח, היתה כמובן את אופציית ההתפלחות מהחומה של שער 7... אחח שכרון החושים הזה שזה היה מצליח...

[The red one]

איך 4?
שנה הבאה פותחים תעונה ב איצטדיון החדש?!

לא, לא אמרוים, ולכן נשארו עוד 4 משחקי בית בפלייאוף העליון.

[זה שי !]

זיכרון ראשון שעולה לי בראש מוסרמיל זה ברצלונה הגדולה שמגיעה לכאן עם מדי הטורקיז ולואיס פיגו ודלפנייה חוגגים על שלמה אילוז ושמעון ביטון , זיכרון רע כמובן הירידה הראשונה בתור ילד בן 12 זה היה רגע כואב ועצוב ,ישבתי בשער 3 באותה התקפה שקיבלנו תפנדל מישהו מעליי צועק שער בראשון, כולם מסובבים אליו תראש והוא אומר בני יהודה 2 1 קובי רפואה, באותם שניות הפרצוף שלי אמר הרבה התחלתי לבכות בכמות אדירה ,אבא שלי שאז היה אוהד שרוף תפס אותי ואמר, שישו אל תדאג אנחנו נעלה ליגה זה הכדורגל אל תקח קשה הביטי בו וראיתי שגם העניים שלו משדרות עצבות, רגע שמח שאני זוכר מוסרמיל זה הדו קרב פנדלים ברבע הגמר מול כפר סבא ב97 שמעון ביטון ניגש לבעוט את הבעיטה המכריעה ,הניצחון בהארכה על זלגיריס קובנה עם שער של בוחניק ,וה3 2 על מכבי העונה היה אחד המשחקים המשוגעים שראיתי ,זה שי !

[E26]

המון זכרונות.
מה שעולה לי כרגע ממש בתור ילד זה משחק הירידה, ה5-2 של בית"ר, ה3-2 הענק שלנו על בית"ר בגביע, ה0-1 של בית שאן במשחק שהיינו אמורים לחגוג עלייה ומשחק שאני לא אשכח זה השלושער של ברדה נגד מכבי העונה.
כמובן שיש עוד המון זכרונות

[דר אדום בנשמה]

אז ככה הזיכרון הכי גדול שיש לי מוסרמיל זה הניצחון 2-0 על מכבי חיפה ב2002-2003, הייתי בכיתה ו' אז וזה הרגיש לי כמו ניצחון על הרעים באיזשהו מקום, אני עד היום זוכר את השיר עליהם:
הקופים הירוקים,
מעתיקים שירים,
יציע ג' גן חובה,
מכבי חיפה חיזבאללה!

הזיכרון הכי רע התיקו מול סכנין שאלון מזרחי כובש וחוגג וסכנין משווים לנו מה שמוציא לנו את האוויר מהמפרשים של אותה עונת ירידה.