ערב יום השואה התשע"ו

[גדי]

ממחזר חלקית עם תוספות פוסט משנה שעברה.
מרגיש צורך עז שהקבוצה תזמין את אפרים לפני המשחק בשובע הבא בדיוק בתפר של יום השואה ויום העמצאות. קבלת תשורה לפני המשחק תוך הקראה של תקציר חייו ע"י הכרוז שלנו יכול להיות מעשה ראוי מאין כמותו. ניסיתי לעניין את גיל לבנוני אבל הוא די נפנף אותי. יש למישהו רעיון ?
-----------------------------------------------------------------------------------
כשהייתי ילד אבי לקח אותי למשחקים שבת אחר שבת. אלו היו שנות השבעים והשמונים העליזות. ביציע בלט אדם שלא יכול היה לדבר בכוחות עצמו אלא השתמש במכשיר מיוחד שהוצמד לגרונו והשמיע קול מתכתי. אותו אדם היה מלווה בילד קטן לכל משחק.
אם השנים פגשתי את אותו אדם בהרצאות בבית הספר בימי שואה.

לאותו אדם קוראים אפרים רייכנברג. לאפרים היה אח בשם מנשה ובהגיעם לאושוויץ הם התחזו לתאומים בכדי לשרוד ולא להישלח למוות מיד. האחים נלקחו ע"י הצורר מנגלה לניסויים אכזרים בשם "תאומי מנגלה". מנשה נפטר שנים ספורות לאחר השואה ממחלה ממארת עקב הניסויים שעברו התאומים במיתרי הקול.

אפרים הנער עלה לישראל, נלחם במלחמת העצמאות ולבסוף השתקע בבאר שבע וכאמור הפך אוהד מסור של קבוצתנו.

בשנים האחרונות נודעתי לארגון האוהדים ולאחד ממנהיגיו ניסן. כאשר נודע לי ששם משפחתו רייכנברג נפל לי האסימון שניסן היה אותו נכד שהגיע עם סבו למשחקים ובכך ירש את אהבתו לקבוצה.

אפרים זכה להקים משפחה לתפארת בישראל והוא גאה מאוד בין השאר בנכדו ניסן שלפני שנה השתחרר משרות קבע בצה"ל בדרגת סרן. אפרים ניצח את מנגלה למרות הכול.

https://www.yadvashem.org/yv/he/remembr ... enberg.asp" onclick="window.open(this.href);return false;

-----------------------------------------------------------------------------------
שנה שעברה אפרים הדליק בטקס הממלכתי ביד ושם את אחת המשואות לזכר ששת המיליונים שנרצחו בהשתתפות נשיא המדינה וראש הממשלה.

במוצאי יום השואה שעברה התכנסנו כ20 אוהדים למפגש מרגש מאוד עם אפריים. הגיעו גם מספר שחקנים (אופיר, אביתר, דן ביטון) לאחר שאפריים סיפר לנו את סיפורו ואת אהבתו הגדולה לקבוצה הוא הצטלם עם השחקנים כאשר הוא היה עטוף בצעיף שלנו. עיניו נצצו.

[gilcohen]

בנאדם מרגש..אני עדיין שומר את התמונה אצלי על המחשב..יותר מאוחר אעלה אותה.

[אורי אדום בנשמה]

היום בו מתייחדים עם זכר ששת מיליון הקדושים מבני עמנו שנרצחו ונטבחו על קידוש ה'.

לזכור ולא לשכוח את הטרגדיה האיומה שפקדה אותנו כעם, ללא אח ורע בתולדות האנושות. חובה ערכית מוסרית ראשונה במעלה מוטלת על כולנו כיהודים וישראלים לספר וללמד את לקח השואה לדורות הבאים.

יהי זכר ששת מיליון הקדושים ברוך, השם יקום דמם.

[אורי אדום בנשמה]

ממחזר חלקית עם תוספות פוסט משנה שעברה.
מרגיש צורך עז שהקבוצה תזמין את אפרים לפני המשחק בשובע הבא בדיוק בתפר של יום השואה ויום העמצאות. קבלת תשורה לפני המשחק תוך הקראה של תקציר חייו ע"י הכרוז שלנו יכול להיות מעשה ראוי מאין כמותו. ניסיתי לעניין את גיל לבנוני אבל הוא די נפנף אותי. יש למישהו רעיון?

בכנות, ועם כל הרגישות, נראה לי לא לעניין.

[barakoren]

זוכר אותו היטב הן כילד בשער 5
והן בשנים שלאחר מיכן...

ולגדי- הלוואי שאתה היית איש התקשורת של המועדון!
לא מבין באיזו זכות מנפנפים רעיון כזה...

[gilcohen]

[גדי]

צמרמורת עם דמעות. תודה גיל היקר

[הסניגור האדום]

עד לפני שלושים שנה כיבדו בנוכחתם עשרות ניצולי שואה, בכל עונה הייתי רואה איך הם מתמעטים ביציע, חלקם נפטרו מן העולם חלקם כבר הפכו לסיעודים,
לא הכרתי אותם בשמותיהם אבל הקעקוע עם המספר על ידיהם הסגיר את עברם,
הייתי משתומם איך הם שעברו סבל שלא יתואר,צוהלים כמו אחרון הילדים ביציע שהובקע גול או לאחר ניצחון,
כנראה החיים חזקים מכל דבר שאנו מכירים.
כאן המקום להזכיר שוב פעם את ארתור ווסרמיל שנספה בשואה, וכל ילדותי הייתי שומע מאימו כמה צער יש בליבה שהוא איננו איתה כאן בארץ ישראל,
יהיה זכרם ברוך.

[אורי אדום בנשמה]

כידוע, הגיעו שלוחותיה של מכונת הטרף הנאצית גם לצפון אפריקה, ומבין הארצות שנכנסו לעול כיבושה היו גם טוניסיה והאי השכן ג'רבה. סבי ז"ל, עבד במחנה כפייה של הנאצים ימח שמם. הוא ושאר יהודי טוניסיה ניצלו לאחר שכוחות בעלות הברית הגיעו כשליחי שמיים להצילם, רגע לפני שבניית תאי הגזים עבורם הושלמה...

[zahipan]

רק אני חושב שהאוהדים צריכים לקרוא לאצטדיון טרנר "אצטדיון וסרמיל החדש"?
אמא שלו תרמה כספים לשיפוץ האצטדיון כי היא רצתה להנציח את שם בנה, אבל זהו זה נגמר, האצטדיון תכף נהרס ובעוד כמה שנים מי יזכור את השם "ארתור וסרמיל"?

[Noam98]

רק אני חושב שהאוהדים צריכים לקרוא לאצטדיון טרנר "אצטדיון וסרמיל החדש"?
אמא שלו תרמה כספים לשיפוץ האצטדיון כי היא רצתה להנציח את שם בנה, אבל זהו זה נגמר, האצטדיון תכף נהרס ובעוד כמה שנים מי יזכור את השם "ארתור וסרמיל"?

קודם כל נזכור לעד.
דבר שני, יצאה הודעה רשמית לפני איזה שנה שכל המתחם(האצטדיון, הקונכיה, מגרשי האימונים וכו׳) ייקרא מתחם וסרמיל. בפועל בינתיים זה לא קרה.
אפשר באופן לא רשמי להשריש את השם של היציע הדרומי כ"יציע וסרמיל", היה דיבור גם על זה לפני פתיחת האצטדיון וגם זה לא קרה, אבל אני מאמין שאת זה הארגון יוכל להחדיר די בקלות אם ירצה.

עריכה: אני מאמין שזה גם יהיה אפשרי לשנות את שמו של היציע באופן רשמי, זאת לא אמורה להיות בעיה גדולה. זאת כמובן רק הצעה אחת, אבל שמו חייב להיות מונצח בדרך מכובדת כזו או אחרת.

עלה עכשיו פוסט של כדורגל שפל בעניין, עצוב מרתק ומרגש כאחד.
https://m.facebook.com/story.php?story_ ... 3040487188" onclick="window.open(this.href);return false;

[yanivnew91]

אני חושב שראוי להחשיך את הפורום ל24 שעות ביום השואה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

[simply-red]

ממחזר חלקית עם תוספות פוסט משנה שעברה.
מרגיש צורך עז שהקבוצה תזמין את אפרים לפני המשחק בשובע הבא בדיוק בתפר של יום השואה ויום העמצאות. קבלת תשורה לפני המשחק תוך הקראה של תקציר חייו ע"י הכרוז שלנו יכול להיות מעשה ראוי מאין כמותו. ניסיתי לעניין את גיל לבנוני אבל הוא די נפנף אותי. יש למישהו רעיון ?
-----------------------------------------------------------------------------------
כשהייתי ילד אבי לקח אותי למשחקים שבת אחר שבת. אלו היו שנות השבעים והשמונים העליזות. ביציע בלט אדם שלא יכול היה לדבר בכוחות עצמו אלא השתמש במכשיר מיוחד שהוצמד לגרונו והשמיע קול מתכתי. אותו אדם היה מלווה בילד קטן לכל משחק.
אם השנים פגשתי את אותו אדם בהרצאות בבית הספר בימי שואה.

לאותו אדם קוראים אפרים רייכנברג. לאפרים היה אח בשם מנשה ובהגיעם לאושוויץ הם התחזו לתאומים בכדי לשרוד ולא להישלח למוות מיד. האחים נלקחו ע"י הצורר מנגלה לניסויים אכזרים בשם "תאומי מנגלה". מנשה נפטר שנים ספורות לאחר השואה ממחלה ממארת עקב הניסויים שעברו התאומים במיתרי הקול.

אפרים הנער עלה לישראל, נלחם במלחמת העצמאות ולבסוף השתקע בבאר שבע וכאמור הפך אוהד מסור של קבוצתנו.

בשנים האחרונות נודעתי לארגון האוהדים ולאחד ממנהיגיו ניסן. כאשר נודע לי ששם משפחתו רייכנברג נפל לי האסימון שניסן היה אותו נכד שהגיע עם סבו למשחקים ובכך ירש את אהבתו לקבוצה.

אפרים זכה להקים משפחה לתפארת בישראל והוא גאה מאוד בין השאר בנכדו ניסן שלפני שנה השתחרר משרות קבע בצה"ל בדרגת סרן. אפרים ניצח את מנגלה למרות הכול.

https://www.yadvashem.org/yv/he/remembr ... enberg.asp" onclick="window.open(this.href);return false;

-----------------------------------------------------------------------------------
שנה שעברה אפרים הדליק בטקס הממלכתי ביד ושם את אחת המשואות לזכר ששת המיליונים שנרצחו בהשתתפות נשיא המדינה וראש הממשלה.

במוצאי יום השואה שעברה התכנסנו כ20 אוהדים למפגש מרגש מאוד עם אפריים. הגיעו גם מספר שחקנים (אופיר, אביתר, דן ביטון) לאחר שאפריים סיפר לנו את סיפורו ואת אהבתו הגדולה לקבוצה הוא הצטלם עם השחקנים כאשר הוא היה עטוף בצעיף שלנו. עיניו נצצו.

גדי, האם הוא גר בעבר ברחוב וינגייט בשכונה ג'? יש לי זכרון בתור ילד, היה לנו שכן שמאוד דומה לאפרים וגם הוא היה ניצול שואה שעבר ניסויים שמדבר עם המכשיר המיוחד בדיוק כמו אפרים, או שזה צירוף מקרים או שזה באמת היה הוא. בתור ילדים נורא פחדנו ממנו בגלל האופן המוזר שהוא דיבר, כמו מכונה, ובתור ילדים לא הבנו יותר מידי..

[גדי]

גדי, האם הוא גר בעבר ברחוב וינגייט בשכונה ג'? יש לי זכרון בתור ילד, היה לנו שכן שמאוד דומה לאפרים וגם הוא היה ניצול שואה שעבר ניסויים שמדבר עם המכשיר המיוחד בדיוק כמו אפרים, או שזה צירוף מקרים או שזה באמת היה הוא. בתור ילדים נורא פחדנו ממנו בגלל האופן המוזר שהוא דיבר, כמו מכונה, ובתור ילדים לא הבנו יותר מידי..

נראה לי שכן. גם אני כילד ביציע הרגשתי אותו דבר. לילד זה היה דבר מרתיע

[simply-red]

נראה לי שכן. גם אני כילד ביציע הרגשתי אותו דבר. לילד זה היה דבר מרתיע

אז כנראה שזה הוא.. לא זכרתי את השם.