CrazyRed | מועדון האוהדים הפועל באר-שבע | קרייזי רד

ערב המשחק בסמי עופר בו עומדים על פי הבאר אחרי 40 שנה במדבר, רצוי שטראומות עבר יהדהדו היטב במוח של כולנו...

עונת 75/76, מחזור הנעילה.
עונה לאחר האליפות ההיסטורית, ב"ש רוצה אליפות בק טו בק. לאיצטדיון העירוני בב"ש (לימים וסרמיל) מגיעה מכבי יפו שנלחמת על חייה בליגה, כאשר תיקו מספיק לב"ש. סגניתנו ויריבתנו למאבק בית"ר י-ם, יצאה למשחק חוץ בבלומפילד מול מכבי ת"א. בימים ההם, טרום עידן הפלאפונים והאינטרנט, היתה נהוגה "דממת אלחוט" במאני טיים של העונה, בכדי למנוע מכירות משחקים ותיאום תוצאות. בדקה ה-17, אברהם ארואטי היפואי הימם את 20,000 הבארשבעים ביציעים, וקבע 0-1 סנסציוני ליפו. ב"ש לחצה ולחצה בחמת זעם בכדי להשוות, אבל מעשה שטן, והכדור מיאן להיכנס כאשר השיא נרשם בהחמצת פנדל ראשון בקריירה (!!) של הקפטן אליהו "לילו" עופר, שנחשב לפנדליסט בחסד עליון. למזלנו - זכינו בסופו של דבר מן ההפקר ולמרות ההפסד חגגנו אליפות לאחר שהגיעה הבשורה מבלומפילד שבית"ר י-ם נוצחה 2-0, אבל הכישלון החרוץ ברגע האמת היווה סימן לבאות בשנים שאחרי...

עונת 00/01, מחזור 36.
מארחים בוסרמיל את הפועל בית שאן שגמרה את העונה, כאשר ניצחון מבטיח סופית עלייה לליגת העל. ב"ש לוחצת ולוחצת ללא הרף, אבל הרשת מנגד לא לא נעה... ואז מגיעה הדקה ה-87 - מתפרצת של האורחים, בסיומה קובע מוריס אוזן 0-1 לבית שאן, ו-13,000 האדומים עם השמפניות חזרו הביתה עם דמעות בעיניים.

עונת 02/03, גמר גביע המדינה.
היריבה: הפועל ר"ג מהליגה השנייה, שנאבקת כנגד הירידה לליגה השלישית, כשמנגד אנחנו בצמרת ליגת העל. לא כוחות בשפת העם. שבוע לפני, כל העיר כבר חגגה את הזכייה ובעיריה כבר הכינו במות והזמינו אומנים... את הסוף הטראומתי כידוע, השפה העברית דלה מלתאר - הפסד 5-4 בפנדלים שהכניס עיר שלמה להלם ו-22,000 באר שבעים שמאז לא מסוגלים לראות זיקוקים...

עונת 08/09, מחזור 28.
דה-ז'ה-וו מטראומת בית שאן. עירוני רמה"ש שגמרה את העונה, מגיעה לוסרמיל שלובש חג עם 12,000 אדומים ביציעים, כאשר ניצחון מבטיח לנו סופית עלייה לליגת העל. מליקסון מעלה ל-0-1 במחצית הראשונה, ונדמה היה שהכל זורם על מי מנוחות... אבל האורחים מרמה"ש הבהירו מהר מאוד שלא באו לשמש תפאורה, וצמד של בניאני ואחד של קרדוסו היממו את באר שבע שלא הבינה מאיפה זה בא לה... בסוף, כזכור, הצלחנו להמתיק את הגלולה ולכפות שוויון 3-3 עם בומבה משומקום של בונפלד לחיבורים ופנדל של מליקסון בזמן פציעות, אבל שום דבר לא הקהה את תחושת התסכול והאכזבה, כולל החגיגות המאולצות בסיום...

איך לא הכנסת את טראומת הגביע האבוד ב 2003

OMERREMO33 כתב:איך לא הכנסת את טראומת הגביע האבוד ב 2003

ללא ספק זה היה היום(אפילו שבוע) הכי קשה שאני חוויתי בתור אוהד הפועל ב"ש.

צודקים, הוספתי.

לא! צריך לזכור, אבל לא להדהד. צריך לדעת, לא לפחד.
כמו שהמועדון והשחקנים שלנו הראו כבר שמה שישנו הוא לא מה שהיה, ככה גם אנחנו. לא פוחדים עוד מהצל של עצמנו, לא מתכוננים לאסון, מביאים את הטוב! זה שלנו!!!

אפרופו הטראומה מ2003 - בוקסה המ-ניאק !
https://twitter.com/buksa20/status/729762479820115968" onclick="window.open(this.href);return false;

דווקא מפרגן לנו מתחילת העונה במגרש פתוח

שמעון א כתב:דווקא מפרגן לנו מתחילת העונה במגרש פתוח

כמובן שזה והתגובה שלי בהומור

אורי אדום בנשמה כתב:ערב המשחק בסמי עופר בו עומדים על פי הבאר אחרי 40 שנה במדבר, רצוי שטראומות עבר יהדהדו היטב במוח של כולנו...

עונת 75/76, מחזור הנעילה.
עונה לאחר האליפות ההיסטורית, ב"ש רוצה אליפות בק טו בק. לאיצטדיון העירוני בב"ש (לימים וסרמיל) מגיעה מכבי יפו שנלחמת על חייה בליגה, כאשר תיקו מספיק לב"ש. סגניתנו ויריבתנו למאבק בית"ר י-ם, יצאה למשחק חוץ בבלומפילד מול מכבי ת"א. בימים ההם, טרום עידן הפלאפונים והאינטרנט, היתה נהוגה "דממת אלחוט" במאני טיים של העונה, בכדי למנוע מכירות משחקים ותיאום תוצאות. בדקה ה-17, אברהם ארואטי היפואי הימם את 20,000 הבארשבעים ביציעים, וקבע 0-1 סנסציוני ליפו. ב"ש לחצה ולחצה בחמת זעם בכדי להשוות, אבל מעשה שטן, והכדור מיאן להיכנס כאשר השיא נרשם בהחמצת פנדל ראשון בקריירה (!!) של הקפטן אליהו "לילו" עופר, שנחשב לפנדליסט בחסד עליון. למזלנו - זכינו בסופו של דבר מן ההפקר ולמרות ההפסד חגגנו אליפות לאחר שהגיעה הבשורה מבלומפילד שבית"ר י-ם נוצחה 2-0, אבל הכישלון החרוץ ברגע האמת היווה סימן לבאות בשנים שאחרי...

עונת 00/01, מחזור 36.
מארחים בוסרמיל את הפועל בית שאן שגמרה את העונה, כאשר ניצחון מבטיח סופית עלייה לליגת העל. ב"ש לוחצת ולוחצת ללא הרף, אבל הרשת מנגד לא לא נעה... ואז מגיעה הדקה ה-87 - מתפרצת של האורחים, בסיומה קובע מוריס אוזן 0-1 לבית שאן, ו-13,000 האדומים עם השמפניות חזרו הביתה עם דמעות בעיניים.

עונת 02/03, גמר גביע המדינה.
היריבה: הפועל ר"ג מהליגה השנייה, שנאבקת כנגד הירידה לליגה השלישית, כשמנגד אנחנו בצמרת ליגת העל. לא כוחות בשפת העם. שבוע לפני, כל העיר כבר חגגה את הזכייה ובעיריה כבר הכינו במות והזמינו אומנים... את הסוף הטראומתי כידוע, השפה העברית דלה מלתאר - הפסד 5-4 בפנדלים שהכניס עיר שלמה להלם ו-22,000 באר שבעים שמאז לא מסוגלים לראות זיקוקים...

עונת 08/09, מחזור 28.
דה-ז'ה-וו מטראומת בית שאן. עירוני רמה"ש שגמרה את העונה, מגיעה לוסרמיל שלובש חג עם 12,000 אדומים ביציעים, כאשר ניצחון מבטיח לנו סופית עלייה לליגת העל. מליקסון מעלה ל-0-1 במחצית הראשונה, ונדמה היה שהכל זורם על מי מנוחות... אבל האורחים מרמה"ש הבהירו מהר מאוד שלא באו לשמש תפאורה, וצמד של בניאני ואחד של קרדוסו היממו את באר שבע שלא הבינה מאיפה זה בא לה... בסוף, כזכור, הצלחנו להמתיק את הגלולה ולכפות שוויון 3-3 עם בומבה משומקום של בונפלד לחיבורים ופנדל של מליקסון בזמן פציעות, אבל שום דבר לא הקהה את תחושת התסכול והאכזבה, כולל החגיגות המאולצות בסיום...

כל אלה ועוד רבים נוספים,הפכו את כולנו לנפגעי חרדה

אורי אדום בנשמה כתב:ערב המשחק בסמי עופר בו עומדים על פי הבאר אחרי 40 שנה במדבר, רצוי שטראומות עבר יהדהדו היטב במוח של כולנו...

עונת 75/76, מחזור הנעילה.
עונה לאחר האליפות ההיסטורית, ב"ש רוצה אליפות בק טו בק. לאיצטדיון העירוני בב"ש (לימים וסרמיל) מגיעה מכבי יפו שנלחמת על חייה בליגה, כאשר תיקו מספיק לב"ש. סגניתנו ויריבתנו למאבק בית"ר י-ם, יצאה למשחק חוץ בבלומפילד מול מכבי ת"א. בימים ההם, טרום עידן הפלאפונים והאינטרנט, היתה נהוגה "דממת אלחוט" במאני טיים של העונה, בכדי למנוע מכירות משחקים ותיאום תוצאות. בדקה ה-17, אברהם ארואטי היפואי הימם את 20,000 הבארשבעים ביציעים, וקבע 0-1 סנסציוני ליפו. ב"ש לחצה ולחצה בחמת זעם בכדי להשוות, אבל מעשה שטן, והכדור מיאן להיכנס כאשר השיא נרשם בהחמצת פנדל ראשון בקריירה (!!) של הקפטן אליהו "לילו" עופר, שנחשב לפנדליסט בחסד עליון. למזלנו - זכינו בסופו של דבר מן ההפקר ולמרות ההפסד חגגנו אליפות לאחר שהגיעה הבשורה מבלומפילד שבית"ר י-ם נוצחה 2-0, אבל הכישלון החרוץ ברגע האמת היווה סימן לבאות בשנים שאחרי...

וואי איזה עתיק אני..., הייתי שם, ילד בן 11. המתח לאחר סיום המשחק ועד ששידרו את התוצאות ברדיו היה מטורף. לגבי הפנדל של עופר: פגע בקורה מילימטרים מהחיבור. ממש לא היה רחוק משמירה על רקורד הפנדלים שלו.

delta7 כתב: וואי איזה עתיק אני..., הייתי שם, ילד בן 11. המתח לאחר סיום המשחק ועד ששידרו את התוצאות ברדיו היה מטורף. לגבי הפנדל של עופר: פגע בקורה מילימטרים מהחיבור. ממש לא היה רחוק משמירה על רקורד הפנדלים שלו.

יצא לי פעם דיבור עם אברהם נומה... שאלתי אותו כמה זמן הייתם עם הראש באדמה עד שהגיעה הבשורה מבלומפילד ואיך היא הגיעה? עיניו נצצו... אמר שזה לקח בערך 10 דקות, סיפר שמפקד כח השיטור במגרש רב פקד ברקוביץ' הרים טלפון ממשרדי המועדון למשטרת ת"א, שם המוקדן בירר עבורו בקשר המשטרתי את התוצאה מבלומפילד...

אורי אדום בנשמה כתב: יצא לי פעם דיבור עם אברהם נומה... שאלתי אותו כמה זמן הייתם עם הראש באדמה עד שהגיעה הבשורה מבלומפילד ואיך היא הגיעה? עיניו נצצו... אמר שזה לקח בערך 10 דקות, סיפר שמפקד כח השיטור במגרש רב פקד ברקוביץ' הרים טלפון ממשרדי המועדון למשטרת ת"א, שם המוקדן בירר עבורו בקשר המשטרתי את התוצאה מבלומפילד...

העשר דקות הכי ארוכות בחיים שלי.

ns75 כתב:
כל אלה ועוד רבים נוספים,הפכו את כולנו לנפגעי חרדה

כל שנה בעצמאות הזיקוקים עושים לי דה-ז'ה-וו טראומתי מה-27/05/03...

יש פעם שבנו בימות/השאירו אותם לפניי הזמן ובאמת זכינו לחגוג בהם?

RedHell כתב:יש פעם שבנו בימות/השאירו אותם לפניי הזמן ובאמת זכינו לחגוג בהם?

אתה יכול לקצר את השאלה- אי פעם זכינו לחגוג?