הפועל ב"ש-החגיגות, שבת, 00:30, גיגסי
נשלח: 22 מאי 2016, 08:43
שנה שלמה וארוכה של הודעות נזיפה משמעון- "אחשלי, תתקן את השעה מהר, תתקן"..."תמחק את זה, יש ביתר רמלה ברביעי!!"
שנה שלמה של הודעות פרטיות, בקשות ותחינות- "נו מה קורה גבר? אתה פותח פוסט או מה?".
שנה שלמה של דיוק, ירידה לפרטים הקטנים, חס וחלילה לא לטעות, בסדר מופתי, הגיעה אתמול ב-23:00 לרגע השיא.ולא, לא הצלחתי לחגוג.
כולם קפצו ביציעים, רקדו על מכוניות, שרו כמו משוגעים, הוציאו את הגרון ברחובות, זיקוקים, צפירות, צפירות וזיקוקים והאלכוהול, אוי כמה אלכוהול. ולא הצלחתי לחגוג. נגד ביתר חגגתי, שלחתי הודעות נאצה למלעיזים והתגרתי באלו שהזמינו עבורנו טיטולים למבוגרים.
לא חגגתי אתמול, התפוצצתי מבפנים. רצתי הביתה בוכה, תפסתי את הראש בבהלה כאילו מישהו מת.
עברנו שנה קשה, כזו שזר לא יבין לעולם. שנה של מרדף, שנה של "עוד רגע זה בורח", שנה של "כמה עוד ועד מתי?", שנה של "עזבו אתכם, בסוף מכבי תיקח כמו תמיד", "באר שבע בלחץ", "ברדה גמר", "מליקסון מת", "גורש לא שוער לאליפות".
עברנו שנה קשה, עבדנו במשרה מלאה סביב הקבוצה הזו. בשבתות ובמהלך השבוע בבתים, מול המחשבים או הסמארטפונים, מתעדכנים, מעדכנים, מתווכחים, ממליצים, מקפלים, מבטיחים, מתגרים, מתסיסים, מאמינים בלב אבל "עמה יעמיק", מתים לצעוק "זה שלנו", אבל רועדים מפחד.
שנה שלמה של מועקה ודאגות, לא יכולה להסתיים בחגיגה אמיתית, היא חייבת להתחיל בעיכול, בהפנמה ובעיקר בדמעות, ים של דמעות.
כי לבכות זה באר שבע,
כי לבכות זה משחרר,
כי לבכות זה לחגוג באמת.
כי לבכות זה לאהוב.
יש לנו אהבה והיא ניצחה, הפועל באר שבע אלופת המדינה.
שנה שלמה של הודעות פרטיות, בקשות ותחינות- "נו מה קורה גבר? אתה פותח פוסט או מה?".
שנה שלמה של דיוק, ירידה לפרטים הקטנים, חס וחלילה לא לטעות, בסדר מופתי, הגיעה אתמול ב-23:00 לרגע השיא.ולא, לא הצלחתי לחגוג.
כולם קפצו ביציעים, רקדו על מכוניות, שרו כמו משוגעים, הוציאו את הגרון ברחובות, זיקוקים, צפירות, צפירות וזיקוקים והאלכוהול, אוי כמה אלכוהול. ולא הצלחתי לחגוג. נגד ביתר חגגתי, שלחתי הודעות נאצה למלעיזים והתגרתי באלו שהזמינו עבורנו טיטולים למבוגרים.
לא חגגתי אתמול, התפוצצתי מבפנים. רצתי הביתה בוכה, תפסתי את הראש בבהלה כאילו מישהו מת.
עברנו שנה קשה, כזו שזר לא יבין לעולם. שנה של מרדף, שנה של "עוד רגע זה בורח", שנה של "כמה עוד ועד מתי?", שנה של "עזבו אתכם, בסוף מכבי תיקח כמו תמיד", "באר שבע בלחץ", "ברדה גמר", "מליקסון מת", "גורש לא שוער לאליפות".
עברנו שנה קשה, עבדנו במשרה מלאה סביב הקבוצה הזו. בשבתות ובמהלך השבוע בבתים, מול המחשבים או הסמארטפונים, מתעדכנים, מעדכנים, מתווכחים, ממליצים, מקפלים, מבטיחים, מתגרים, מתסיסים, מאמינים בלב אבל "עמה יעמיק", מתים לצעוק "זה שלנו", אבל רועדים מפחד.
שנה שלמה של מועקה ודאגות, לא יכולה להסתיים בחגיגה אמיתית, היא חייבת להתחיל בעיכול, בהפנמה ובעיקר בדמעות, ים של דמעות.
כי לבכות זה באר שבע,
כי לבכות זה משחרר,
כי לבכות זה לחגוג באמת.
כי לבכות זה לאהוב.
יש לנו אהבה והיא ניצחה, הפועל באר שבע אלופת המדינה.