CrazyRed | מועדון האוהדים הפועל באר-שבע | קרייזי רד

אז הגיע הזמן לסכם את העונה , כל אחד מהמבט שלו.
אז נתחיל ברגעים הקשים.
התלבטתי בין 2 רגעים קשים במשך העונה:1 ההפסד לעכו- התחושה שעוד עונה הולכת לפח ושוב מפסידים לקבוצות הקטנות הכניסה אותי לפסימיות נוראית
2 השיר של אלירן עטר בטרנר בפלייאוף-הרגשתי שזהו כל העונה והמאמץ עם כל התקוות הולכים לפח
אני חושב שהמקרה ה2 היה הרבה יותר קשה לעיכול

האכזבה
ההפסד לחיפה בסמי מהגול של משומר-זה היה ממש מאכזב ואפילו מבייש

הפרווה
מוחמד גדיר- הרבה תקוות נתלו בבחור, בינתיים לא נתן גול אחד לרפואה

תגלית העונה
ללא ספק דן ביטון, אם ישתפר בפן הפיזי יש לו הרבה לאן להגיע. אחד השערים החשובים העונה הגיעו מבישול שלו נגד קש

מצטיין העונה
שכל אחד יבחר מי שהוא רוצה. בעיניי זה חד משמעית מליקסון, מי שאחראי על ניצחונות לשובים ומכריעים ובעיקר הניצחון בבלומפילד

רגע השמחה
היו הרבה, החל מהמספרת . אוגו נגד קש , ומליקסון בבלומפילד
לאחר התלבטות הלכתי על אוגו נגד קש כי אין כמו שער בשנייה האחרונה לפני משחק עונה

המשחק הכי כיף
לא יודע להסביר , הניצחון על נתניה בחוץ

הרגע הכי מרגש
סיום המשחק מול ביתר והתיקו המקביל של מכבי נגד רעננה

למי אני מקדיש את האליפות
קודם כל לעצמי-סבלתי! סבלתי העונה וסבלתי בכל העונות. אני מניח שזה תקף לכל אוהד של באר שבע. קצת נחת מהקבוצה
לברק בכר-הגיב בצורה אלגנטית לכל העליהום התקשורתי שהיה עליו בסוף העונה שעברה ובמשך חלק מהעונה. עמד בגבורה בלחץ ובנסיונות הפאתטיים והמלוכלכים של בוס להוציא אותו מאיזון והנחיל שיטה תוך זמן קצר. בכלל התברר כאדם מאוד חיובי בכל המובנים
אלונה ואלי ברקת- אין צורך להסביר.
אליניב ברדה- שינה את הקבוצה מקצה לקצה בעצם הגעתו ובדחיפה שלו להישגיות.
מאור מליקסון- השחקן האהוב עליי שבחר להגיע לבאר שבע הפחות יוקרתית למרות שהחזיק בהצעה ממכבי.
כל השחקנים של באר שבע ללא יוצא מן הכלל- בלי הרבה מלחמות אגו ועבדו ביחד להשיג את המטרה המשותפת.
הפועל תל אביב- תשנאו אותם כמה שאתם רוצים, לאורך כל השנה הביעו בנו תמיכה ועשו כל מה שהם יכולים להרוס למכבי. נשמע מוזר אבל יש להם חלק בשמחה שלנו.
מועדון גועל מכבי תל אביב-אני בדרכ נגד שמחה לאיד אבל הפעם אי אפשר שלא, החל מהמועדון שלא בחל בכל אמצעי בצורה עקיפה ובצורה ישירה לעשות כל מה שאפשר להוציא אותנו מאיזון ולהפעיל לחץ על כל מי שאפשר להטות את הכף לטובתם כשכל האמצעים כשרים. ואיך אפשר שלא לדבר על חלק לא קטן מהאוהדים שלהם- במיוחד אלה שאיחלו סרטן לכל העולם וגראדים על טרנר ולא הפסיקו להתבכיין ולעורר אנטגוניזם כדי שאפשר יהיה לומר אחרי זה שכל העולם נגדנו, אז כן זה בשבילכם. וכן תתביישו

טוב, סיכום עונה משלי:
השחקן המצטיין: מאור מליקסון וברדה, שניהם עברו את גיל 30 אחד בן 34 השני בן 31, שניהם לא ילדים כבר אבל נראים כמו ילדים ושיחקו העונה כמו ילדים חוץ מתקופות מסוימות בהם ברדה לא היה בכושר משחק ומליקסון היה פצוע, ועדיין אחריי כל זה ברדה עם 14 שערים ושני בישולים, מליקסון עם 12 בישולים ו6 שערים, אין על שניהם

תגלית העונה: דן ביטון ללא ספק

זר העונה: אוגו, איזה זר, עוד בעונה שעברה אמרתי שהוא גדול אבל ברגע שברק בכר הגיע הוא הצליח להשתלט על האישיות הילדותית שלו וגרם לו להפוך להיות קשר אחורי מספר אחד בליגה יחד עם אלברמן ומספר 1 בזרים, והזר הכי טוב, איזה שחקן.

משחק העונה: ללא ספק ה2-1 בבלומפילד על מכבי תל אביב שזה המשחק שגרם לכל השחקנים להאמין שזה אפשרי ואחריי המשחק הזה גם הצליחו לעשות סרייה של 7 נצחונות רצוף, והקהל בחלקו גם החל להאמין בזכות המשחק הזה שהתואר הזה יכול להגיע לפה.

המשחק המאכזב: ללא ספק ההפסד לעכו, אם כי גם ההפסד למכבי חיפה ובכלל כל המשחקים מול מכבי חיפה היו אכזבות קשות, אבל משהו בלהפסיד לעכו היה יותר גרוע לדעתי כי עכו בסופו של דבר היו הקבוצה השנייה הכי גרועה אחריי נתניה.