מרדימים אותנו בענין איצטרנר וציפיותי מהאוהדים.
נשלח: 18 מרץ 2009, 18:27
לאור הסחבת בתיאום הפגישה עם רוביק, אני מקיש שלא ממש רוצים להפגש עמנו האוהדים. בינתיים יסגרו את רוב פרטי התוכנית בלא לשמוע אותנו כלל, ואז נתומרן לפינה של "אין מה לעשות".
אי לכך אני חושב שאנו חייבים להמשיך הלאה בצעדי מחאה: תהלוכות ועוד רעיונות רציניים ויצירתיים. כאן המקום להציג בעיה אישית, ובטרם שאביע אכזבה מהאוהדים אומר מה ציפייתי.
אשמח להצטרף מעת לעת לפעילות מחאה כזו או אחרת, אך לצערי ולמרות הטופיק אותו פתחתי כאן לא אוכל לקחת חלק בארגון (תיאום עם המשטרה, הבאת צעדי המחאה לידיעת הציבור בעיר בכלל וציבור האוהדים בפרט). המטפלת של ביתי אפקטיבית נפטרה, אישתי בשלב האחרון של הדוקטורט שלה, בימים אלה אני בתהליך למציאת מקום בחו"ל לקראת הבתר דוקטורט שלי, ובנוסף אני נטול רכב. הדבר מביא אותי לסדר יום מבולגן ולא קבוע, כשלאור הפנצ'ר האיום עם המטפלת אני נאלץ לשבת עם ביתי בבית פעמים רבות ואז לצאת לעבוד באוניברסיטה אחה"צ עד חצות. בהעדר רכב ודי כסף, אני משתמש ברגליי המון, דבר שגם מביא לאיבוד זמן.
לאור מה שציינתי, ציפייתי מהאוהדים הרציניים שייקחו את האיצטדיון כפרויקט אישי וישקיעו זמן ומאמץ בהתאם. יהיו שיבואו ויגידו, "נו בטח החוכמולוג/אפס הזה מנסה לגייס אנשים בזמן שהוא מגרבץ בבית", או "מה הוא רוצה יש לי עבודה/ילד/...". תזכורת קצרה. את משמרות המחאה ארגנתי ברצינות והשתתפתי בכולן (פרט לאחת או שתיים), כשאני אבא לילד ולומד לקראת תואר דוקטור במכון ויצמן. כל יום חמישי בערב הייתי מגיע מרחובות, ובטרם ראיתי את בני ורעייתי הייתי אוסף את כולם למשמרות המחאה, עומד יחד עם החבר'ה ומחזיר אותם לבסוף הבייתה. בין לבין עיינתי בפסקי דין, פניתי לקבל אישורים מהמשטרה, והתעסקתי מעט עם שלטים פלאיירים וכו'.
לא רוצה להכנס למי עשה/עושה יותר/פחות. פשוט מצפה שהדבר החשוב יעשה: השמעת קולנו בקול רם וברור, גם אם בסוף לא נצליח. חברים, לעניות דעתי, זה המבחן האמיתי הראשון שלנו בעידן אלונה ברקת.
אי לכך אני חושב שאנו חייבים להמשיך הלאה בצעדי מחאה: תהלוכות ועוד רעיונות רציניים ויצירתיים. כאן המקום להציג בעיה אישית, ובטרם שאביע אכזבה מהאוהדים אומר מה ציפייתי.
אשמח להצטרף מעת לעת לפעילות מחאה כזו או אחרת, אך לצערי ולמרות הטופיק אותו פתחתי כאן לא אוכל לקחת חלק בארגון (תיאום עם המשטרה, הבאת צעדי המחאה לידיעת הציבור בעיר בכלל וציבור האוהדים בפרט). המטפלת של ביתי אפקטיבית נפטרה, אישתי בשלב האחרון של הדוקטורט שלה, בימים אלה אני בתהליך למציאת מקום בחו"ל לקראת הבתר דוקטורט שלי, ובנוסף אני נטול רכב. הדבר מביא אותי לסדר יום מבולגן ולא קבוע, כשלאור הפנצ'ר האיום עם המטפלת אני נאלץ לשבת עם ביתי בבית פעמים רבות ואז לצאת לעבוד באוניברסיטה אחה"צ עד חצות. בהעדר רכב ודי כסף, אני משתמש ברגליי המון, דבר שגם מביא לאיבוד זמן.
לאור מה שציינתי, ציפייתי מהאוהדים הרציניים שייקחו את האיצטדיון כפרויקט אישי וישקיעו זמן ומאמץ בהתאם. יהיו שיבואו ויגידו, "נו בטח החוכמולוג/אפס הזה מנסה לגייס אנשים בזמן שהוא מגרבץ בבית", או "מה הוא רוצה יש לי עבודה/ילד/...". תזכורת קצרה. את משמרות המחאה ארגנתי ברצינות והשתתפתי בכולן (פרט לאחת או שתיים), כשאני אבא לילד ולומד לקראת תואר דוקטור במכון ויצמן. כל יום חמישי בערב הייתי מגיע מרחובות, ובטרם ראיתי את בני ורעייתי הייתי אוסף את כולם למשמרות המחאה, עומד יחד עם החבר'ה ומחזיר אותם לבסוף הבייתה. בין לבין עיינתי בפסקי דין, פניתי לקבל אישורים מהמשטרה, והתעסקתי מעט עם שלטים פלאיירים וכו'.
לא רוצה להכנס למי עשה/עושה יותר/פחות. פשוט מצפה שהדבר החשוב יעשה: השמעת קולנו בקול רם וברור, גם אם בסוף לא נצליח. חברים, לעניות דעתי, זה המבחן האמיתי הראשון שלנו בעידן אלונה ברקת.