זכור את אשר עשו לך יפו, בית שאן, ר"ג, רמה"ש ומכבי חיפה...
נשלח: 11 מאי 2018, 17:09
ערב המשחק בו הצלחת קורצת והבמות כבר בהיכון, רצוי שטראומות עבר יהדהדו היטב במוח של כולנו...
עונת 75/76, מחזור הנעילה.
עונה לאחר האליפות ההיסטורית, ב"ש רוצה אליפות בק טו בק. לאיצטדיון העירוני בב"ש (לימים וסרמיל) מגיעה מכבי יפו שנלחמת על חייה בליגה, כאשר תיקו מספיק לב"ש. סגניתנו ויריבתנו למאבק בית"ר י-ם, יצאה למשחק חוץ בבלומפילד מול מכבי ת"א. בימים ההם, טרום עידן הפלאפונים והאינטרנט, היתה נהוגה "דממת אלחוט" במאני טיים של העונה, בכדי למנוע מכירות משחקים ותיאום תוצאות. בדקה ה-17, אברהם ארואטי היפואי הימם את 20,000 הבארשבעים ביציעים, וקבע 0-1 סנסציוני ליפו. ב"ש לחצה ולחצה בחמת זעם בכדי להשוות, אבל מעשה שטן, והכדור מיאן להיכנס כאשר השיא נרשם בהחמצת פנדל ראשון בקריירה (!!) של הקפטן אליהו "לילו" עופר, שנחשב לפנדליסט בחסד עליון. למזלנו - זכינו בסופו של דבר מן ההפקר ולמרות ההפסד חגגנו אליפות לאחר שהגיעה הבשורה מבלומפילד שבית"ר י-ם נוצחה 2-0, אבל הכישלון החרוץ ברגע האמת היווה סימן לבאות בשנים שאחרי...
עונת 00/01, מחזור 36.
מארחים בוסרמיל את הפועל בית שאן שגמרה את העונה, כאשר ניצחון מבטיח סופית עלייה לליגת העל. ב"ש לוחצת ולוחצת ללא הרף, אבל הרשת מנגד לא לא נעה... ואז מגיעה הדקה ה-87 - מתפרצת של האורחים, בסיומה קובע מוריס אוזן 0-1 לבית שאן, ו-13,000 האדומים עם השמפניות חזרו הביתה עם דמעות בעיניים.
עונת 02/03, גמר גביע המדינה.
היריבה: הפועל ר"ג מהליגה השנייה, שנאבקת כנגד הירידה לליגה השלישית, כשמנגד אנחנו בצמרת ליגת העל. לא כוחות בשפת העם. שבוע לפני, כל העיר כבר חגגה את הזכייה ובעיריה כבר הכינו במות והזמינו אומנים... את הסוף הטראומתי כידוע, השפה העברית דלה מלתאר - הפסד 5-4 בפנדלים שהכניס עיר שלמה להלם ו-22,000 באר שבעים שמאז לא מסוגלים לראות זיקוקים...
עונת 08/09, מחזור 28.
דה-ז'ה-וו מטראומת בית שאן. עירוני רמה"ש שגמרה את העונה, מגיעה לוסרמיל שלובש חג עם 12,000 אדומים ביציעים, כאשר ניצחון מבטיח לנו סופית עלייה לליגת העל. מליקסון מעלה ל-0-1 במחצית הראשונה, ונדמה היה שהכל זורם על מי מנוחות... אבל האורחים מרמה"ש הבהירו מהר מאוד שלא באו לשמש תפאורה, וצמד של בניאני ואחד של קרדוסו היממו את באר שבע שלא הבינה מאיפה זה בא לה... בסוף, כזכור, הצלחנו להמתיק את הגלולה ולכפות שוויון 3-3 עם בומבה משומקום של בונפלד לחיבורים ופנדל של מליקסון בזמן פציעות, אבל שום דבר לא הקהה את תחושת התסכול והאכזבה, כולל החגיגות המאולצות בסיום...
עונת 15/16, מחזור 35.
אחרי 40 שנה במדבר, מגיעים מחזור לפני אחרון לסמי עופר בפור 5 על השניה, מכבי ת"א. משמע: ניצחון ומניפים צלחת. על סף המחצית הראשונה בוזגלו מעלה ל-0-1 ועיר שלמה כבר הוציאה את השמפניות מהמקרר... אלא שבחצי השני דאגנו לשמר את המסורת. האקס חן עזרא אחרי איבוד כדור שלומיאלי ואייל משומר בזמן פציעות קובעים מהפך דרמטי, ובסיום נשיאת המועדון, אלונה ברקת, נקלטה בעדשת הטי וי עם הבעת פנים א-לה גולדה מאיר מבשרת לעם היושב בציון על פרוץ מלחמת יום כיפור...
עונת 75/76, מחזור הנעילה.
עונה לאחר האליפות ההיסטורית, ב"ש רוצה אליפות בק טו בק. לאיצטדיון העירוני בב"ש (לימים וסרמיל) מגיעה מכבי יפו שנלחמת על חייה בליגה, כאשר תיקו מספיק לב"ש. סגניתנו ויריבתנו למאבק בית"ר י-ם, יצאה למשחק חוץ בבלומפילד מול מכבי ת"א. בימים ההם, טרום עידן הפלאפונים והאינטרנט, היתה נהוגה "דממת אלחוט" במאני טיים של העונה, בכדי למנוע מכירות משחקים ותיאום תוצאות. בדקה ה-17, אברהם ארואטי היפואי הימם את 20,000 הבארשבעים ביציעים, וקבע 0-1 סנסציוני ליפו. ב"ש לחצה ולחצה בחמת זעם בכדי להשוות, אבל מעשה שטן, והכדור מיאן להיכנס כאשר השיא נרשם בהחמצת פנדל ראשון בקריירה (!!) של הקפטן אליהו "לילו" עופר, שנחשב לפנדליסט בחסד עליון. למזלנו - זכינו בסופו של דבר מן ההפקר ולמרות ההפסד חגגנו אליפות לאחר שהגיעה הבשורה מבלומפילד שבית"ר י-ם נוצחה 2-0, אבל הכישלון החרוץ ברגע האמת היווה סימן לבאות בשנים שאחרי...
עונת 00/01, מחזור 36.
מארחים בוסרמיל את הפועל בית שאן שגמרה את העונה, כאשר ניצחון מבטיח סופית עלייה לליגת העל. ב"ש לוחצת ולוחצת ללא הרף, אבל הרשת מנגד לא לא נעה... ואז מגיעה הדקה ה-87 - מתפרצת של האורחים, בסיומה קובע מוריס אוזן 0-1 לבית שאן, ו-13,000 האדומים עם השמפניות חזרו הביתה עם דמעות בעיניים.
עונת 02/03, גמר גביע המדינה.
היריבה: הפועל ר"ג מהליגה השנייה, שנאבקת כנגד הירידה לליגה השלישית, כשמנגד אנחנו בצמרת ליגת העל. לא כוחות בשפת העם. שבוע לפני, כל העיר כבר חגגה את הזכייה ובעיריה כבר הכינו במות והזמינו אומנים... את הסוף הטראומתי כידוע, השפה העברית דלה מלתאר - הפסד 5-4 בפנדלים שהכניס עיר שלמה להלם ו-22,000 באר שבעים שמאז לא מסוגלים לראות זיקוקים...
עונת 08/09, מחזור 28.
דה-ז'ה-וו מטראומת בית שאן. עירוני רמה"ש שגמרה את העונה, מגיעה לוסרמיל שלובש חג עם 12,000 אדומים ביציעים, כאשר ניצחון מבטיח לנו סופית עלייה לליגת העל. מליקסון מעלה ל-0-1 במחצית הראשונה, ונדמה היה שהכל זורם על מי מנוחות... אבל האורחים מרמה"ש הבהירו מהר מאוד שלא באו לשמש תפאורה, וצמד של בניאני ואחד של קרדוסו היממו את באר שבע שלא הבינה מאיפה זה בא לה... בסוף, כזכור, הצלחנו להמתיק את הגלולה ולכפות שוויון 3-3 עם בומבה משומקום של בונפלד לחיבורים ופנדל של מליקסון בזמן פציעות, אבל שום דבר לא הקהה את תחושת התסכול והאכזבה, כולל החגיגות המאולצות בסיום...
עונת 15/16, מחזור 35.
אחרי 40 שנה במדבר, מגיעים מחזור לפני אחרון לסמי עופר בפור 5 על השניה, מכבי ת"א. משמע: ניצחון ומניפים צלחת. על סף המחצית הראשונה בוזגלו מעלה ל-0-1 ועיר שלמה כבר הוציאה את השמפניות מהמקרר... אלא שבחצי השני דאגנו לשמר את המסורת. האקס חן עזרא אחרי איבוד כדור שלומיאלי ואייל משומר בזמן פציעות קובעים מהפך דרמטי, ובסיום נשיאת המועדון, אלונה ברקת, נקלטה בעדשת הטי וי עם הבעת פנים א-לה גולדה מאיר מבשרת לעם היושב בציון על פרוץ מלחמת יום כיפור...
