הסיבה המרכזית לירידה ביכולת, נתון מדאיג ומבט לעתיד
נשלח: 03 נובמבר 2018, 12:31
1. הסיבה המרכזית לירידה ביכולת: משחק האגפים
---------------------------------------------
אוהדים רבים מילאו דפים ע"ג דפים לירידה החדה ביכולת העונה. דומני, שמרבית הסיבות הן מינוריות ומכסות מעט את הסיבה המרכזית: משחק האגפים.
מאור בוזגלו וטוני נוואקמה היו שחקני אגף בדרגה אחת לפחות מעל מקביליהם בליגת העל, ומעל המגנים שנאלצו להתמודד עימם. לא מדובר במעט יותר טובים, אלא בהרבה יותר טובים. התנועה החדה של בוזגלו מימין לתוך הרחבה, תוך הגבהות ומסירות מדוייקות, היו שובר שיוויון עם מעט דוגמאות מקבילות בליגת העל. החזקת הכדור, על גבול המייאשת (את המגנים), והיכולת לעבור את שחקני היריבה של טוני משמאל, היו באמת ללא תחרות בישראל.
העזיבה הבלתי נמנעת של בוזגלו (פציעתו והתנהלותו הלא חכמה, בלשון המעטה, מול המועדון) הובילה לאיבוד יכולת משמעותית במשחק מימין. עזיבתו של טוני, בלא מחליף ראוי באגף שמאל, או בלא שינוי קונספט המשחק של הקבוצה, היא פשוט יותר מדי. כאן יש לציין שהאליפות הראשונה במילניום הזה, לוותה במשחק לסירוגין של מליקסון כקשר אמצע או כקשר אגף ימין.
לצורך ההשוואה, עזיבתו (המיותרת לדעתי) של הובאן, גרמה רק לאיבוד חצי מימד במשחק הקבוצה (שחקן ורסטילי שיכול לשחק כקשר אחורי נבון שמנווט את המשחק מאחור, או בלם לא רע בכלל). איך אמר מח"א לפני שני עשורים? מכה קלה בכנף. בטח שהייתה בבאר שבע קבוצה כה מאוזנת ויצירתית.
העייפות המסויימת של בכר, חוסר הרעב אצל כמה מהשחקנים והמחסור בחלוץ "רוצח" של 20+ גולים בעונה (מחסור בחלוץ מזן זה הייתה קיימת גם בשלוש עונות האליפות, כאשר רק ברדה התקרב למספר 20 באליפות הראשונה), הן סיבות משניות. נדמה אגב, שמשחק האמצע שלנו פקוק בהרבה שחקנים (נייג'ל, מליקסון, ממן, סבא, זריהן) והאגפים יתומים.
שימו לב, אני לא מנסה להצביע על אשמים, או לנתח איך הגענו עד הלום, רק מציין מה שבולט לי בעיניים.
2. נתון מדאיג שאפשר וחובה לשפר
--------------------------------
מרחק הריצה הממוצע של שחקנינו מדאיג מאד. אם באליפות הראשונה והשניה (שוב בסבב זה), הקבוצה העמידה קילומטראז' שהתקרב לאירופה, בין 10 ל 11 ק"מ למשחק של שחקן שדה. השנה היו גם משחקים של פחות מ 7. מרחק ריצה ממוצע גבוה עשוי להחביא בתוכו שתי פנים עם רווח לקבוצה. האחד, תנועה בלי כדור. והשני, התשת היריב והכרעתו בדקות האחרונות.
בשתי אליפויות (2015/16 ו 2016/17), כאשר מרבית הקבוצות נפלו מהרגליים בדקה ה 70-75, אנו המשכנו לרוץ והיכינו שוב ושוב. צוות הכושר חייב להשיב את ההרתעה במימד זה של המשחק.
3. מבט לעתיד
--------------
עם הרבה סבלנות, השקעה כספית ולימוד משגיאות העבר, הצלחנו להפוך למועדון המקצועני והמצליח ביותר בישראל בשלוש השנים האחרונות. כדי שההצלחה תהיה תמיד בצידנו או קרובה אלינו, ופחות תלויה במזל או אקראית, דרושה קפיצת מדרגה נוספת בניהול המועדון. אעלה מספר נקודות.
נדמה לי שידידאל כתב את זה כאן בעבר, אך אציין בכל זאת. את השחקנים לעונה הבאה צריך לסמן לכל המאוחר באמצע העונה הנוכחית. שחקנים צעירים ומבטיחים, חייב לסמן עונה וחצי עד שתיים קודם. באופן כללי, נראה לי ראוי להקים מערך סקאוטינג עם שתי זרועות: סקאוטינג נוער (מהארץ והעולם) וסקאוטינג בוגרים.
שיפור משמעותי של קבוצת הנוער. נדמה שכאן נותרנו מאחור, למרות השיפור המסוים. דרושים אנשי מקצוע מהארץ והעולם, בשכר ראוי, שיטמיעו ערכי ספורט: תזונה נכונה, כושר גופני, יכולת מנטלית גבוהה, כמו גם בניית שחקנים מגיל הילדים כמגנים, שוערים, בלמים, קשרים אחוריים (ולא רק כחלוצים או קשרי אמצע).
אפשר גם להתדיין על שיטת משחק של המועדון. האם, כמו בברצלונה, מאמצים שיטה אחידה מגיל הילדים עד לבוגרים לתקופה ארוכה של לפחות חמש שנים? האם שיטת המשחק תקבע רק ע"י המאמן הנוכחי? אני מבין שהיום יש מערכים דינמיים "נושמים" במשחק הכדורגל, אך מתכוון למשהו כללי יותר.
קונספט של מועדון. האם אנו מועדון שמושתת ברובו על שחקני רכש (גם אם לטווח ארוך, כמו היום)? האם בהדרגה בונים מועדון שמחצית מהסגל מושתת על שחקני נוער שגדלו במועדון?
רק אם כל הנושאים שעולים כאן ישקלו וישופרו, יווצר שלד בריא לאורך שנים, שגם אם לא יזכה תמיד באליפות, ישאר תחורתי. אולי אפילו יוכל להעפיל לשלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות.
שבת שלום וסופ"ש נעים,
ארז.
---------------------------------------------
אוהדים רבים מילאו דפים ע"ג דפים לירידה החדה ביכולת העונה. דומני, שמרבית הסיבות הן מינוריות ומכסות מעט את הסיבה המרכזית: משחק האגפים.
מאור בוזגלו וטוני נוואקמה היו שחקני אגף בדרגה אחת לפחות מעל מקביליהם בליגת העל, ומעל המגנים שנאלצו להתמודד עימם. לא מדובר במעט יותר טובים, אלא בהרבה יותר טובים. התנועה החדה של בוזגלו מימין לתוך הרחבה, תוך הגבהות ומסירות מדוייקות, היו שובר שיוויון עם מעט דוגמאות מקבילות בליגת העל. החזקת הכדור, על גבול המייאשת (את המגנים), והיכולת לעבור את שחקני היריבה של טוני משמאל, היו באמת ללא תחרות בישראל.
העזיבה הבלתי נמנעת של בוזגלו (פציעתו והתנהלותו הלא חכמה, בלשון המעטה, מול המועדון) הובילה לאיבוד יכולת משמעותית במשחק מימין. עזיבתו של טוני, בלא מחליף ראוי באגף שמאל, או בלא שינוי קונספט המשחק של הקבוצה, היא פשוט יותר מדי. כאן יש לציין שהאליפות הראשונה במילניום הזה, לוותה במשחק לסירוגין של מליקסון כקשר אמצע או כקשר אגף ימין.
לצורך ההשוואה, עזיבתו (המיותרת לדעתי) של הובאן, גרמה רק לאיבוד חצי מימד במשחק הקבוצה (שחקן ורסטילי שיכול לשחק כקשר אחורי נבון שמנווט את המשחק מאחור, או בלם לא רע בכלל). איך אמר מח"א לפני שני עשורים? מכה קלה בכנף. בטח שהייתה בבאר שבע קבוצה כה מאוזנת ויצירתית.
העייפות המסויימת של בכר, חוסר הרעב אצל כמה מהשחקנים והמחסור בחלוץ "רוצח" של 20+ גולים בעונה (מחסור בחלוץ מזן זה הייתה קיימת גם בשלוש עונות האליפות, כאשר רק ברדה התקרב למספר 20 באליפות הראשונה), הן סיבות משניות. נדמה אגב, שמשחק האמצע שלנו פקוק בהרבה שחקנים (נייג'ל, מליקסון, ממן, סבא, זריהן) והאגפים יתומים.
שימו לב, אני לא מנסה להצביע על אשמים, או לנתח איך הגענו עד הלום, רק מציין מה שבולט לי בעיניים.
2. נתון מדאיג שאפשר וחובה לשפר
--------------------------------
מרחק הריצה הממוצע של שחקנינו מדאיג מאד. אם באליפות הראשונה והשניה (שוב בסבב זה), הקבוצה העמידה קילומטראז' שהתקרב לאירופה, בין 10 ל 11 ק"מ למשחק של שחקן שדה. השנה היו גם משחקים של פחות מ 7. מרחק ריצה ממוצע גבוה עשוי להחביא בתוכו שתי פנים עם רווח לקבוצה. האחד, תנועה בלי כדור. והשני, התשת היריב והכרעתו בדקות האחרונות.
בשתי אליפויות (2015/16 ו 2016/17), כאשר מרבית הקבוצות נפלו מהרגליים בדקה ה 70-75, אנו המשכנו לרוץ והיכינו שוב ושוב. צוות הכושר חייב להשיב את ההרתעה במימד זה של המשחק.
3. מבט לעתיד
--------------
עם הרבה סבלנות, השקעה כספית ולימוד משגיאות העבר, הצלחנו להפוך למועדון המקצועני והמצליח ביותר בישראל בשלוש השנים האחרונות. כדי שההצלחה תהיה תמיד בצידנו או קרובה אלינו, ופחות תלויה במזל או אקראית, דרושה קפיצת מדרגה נוספת בניהול המועדון. אעלה מספר נקודות.
נדמה לי שידידאל כתב את זה כאן בעבר, אך אציין בכל זאת. את השחקנים לעונה הבאה צריך לסמן לכל המאוחר באמצע העונה הנוכחית. שחקנים צעירים ומבטיחים, חייב לסמן עונה וחצי עד שתיים קודם. באופן כללי, נראה לי ראוי להקים מערך סקאוטינג עם שתי זרועות: סקאוטינג נוער (מהארץ והעולם) וסקאוטינג בוגרים.
שיפור משמעותי של קבוצת הנוער. נדמה שכאן נותרנו מאחור, למרות השיפור המסוים. דרושים אנשי מקצוע מהארץ והעולם, בשכר ראוי, שיטמיעו ערכי ספורט: תזונה נכונה, כושר גופני, יכולת מנטלית גבוהה, כמו גם בניית שחקנים מגיל הילדים כמגנים, שוערים, בלמים, קשרים אחוריים (ולא רק כחלוצים או קשרי אמצע).
אפשר גם להתדיין על שיטת משחק של המועדון. האם, כמו בברצלונה, מאמצים שיטה אחידה מגיל הילדים עד לבוגרים לתקופה ארוכה של לפחות חמש שנים? האם שיטת המשחק תקבע רק ע"י המאמן הנוכחי? אני מבין שהיום יש מערכים דינמיים "נושמים" במשחק הכדורגל, אך מתכוון למשהו כללי יותר.
קונספט של מועדון. האם אנו מועדון שמושתת ברובו על שחקני רכש (גם אם לטווח ארוך, כמו היום)? האם בהדרגה בונים מועדון שמחצית מהסגל מושתת על שחקני נוער שגדלו במועדון?
רק אם כל הנושאים שעולים כאן ישקלו וישופרו, יווצר שלד בריא לאורך שנים, שגם אם לא יזכה תמיד באליפות, ישאר תחורתי. אולי אפילו יוכל להעפיל לשלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות.
שבת שלום וסופ"ש נעים,
ארז.