אתמול בפעם הראשונה, אחרי לא מעט משחקים לא רעים שלו, הרגשתי שיש משהו בילד. המהלך שלו במשחק היה ההתכופפות לחזיזה כשהיינו בפיגור. יכלתי להרגיש את האמוציות, את הכעס, את העצבים, ראיתי ילד שהתבגר ונהיה ספורטאי שמסתכל ליריב בלבן ולא מפחד, מת לתת לו נגיחה בפנים.
הוא התבגר, הוא הופך (לדעתי הצנועה) להיות המגן הימני הטוב בליגה. תנו לו רק זמן ואהבה
אהבתי את העניין שצעק על חזיזה ולע התקפל כמו ילדה עם קוקיות, ככה צריך לשחק עם המגעילים האלה
מקצועית כבר נכתב שלא היה כדורגל לנתח
זה שחיפה תקפה בעיקר בצד שלו זה בגלל שבצד השני יש את מאיר.
תשים לב שכל הבעיות שיש זה במצב של שניים על אחד שאז הוא מאבד את עצמו ובצדק. באחד על אחד זכור לי הרבה סגירות טובות שלו (בעיקר במחצית השניה
הבעיה איתו זה בעיקר היציבות נקווה שישמור עליה
הבעיה עם המגינים שבדרך כלל לא מקבלים את הסיוע מהקשרים/ קיצונים.
אנסה עוזר, אספריה פחות. בקטע הזה של הסיוע נראה לפעמים מפוזר ולא מפוקס.
נראה לי שבקבוצות הקודמות קיבל פטור ממשימות ההגנה. יש הרבה עבודה אתו, אבל אני חושב ששווה את ההשקעה.
תסתכלו על המצב שחזיזה בעט קצת מעל השער בסוף במחצית השנייה. זה התחיל מזה שהכדור כבר היה אצל דדיה והוא איבד אותו בכלל רכות יותר, ואחרי זה רץ באמוק חזרה וחזיזה השכיב אותו בקלות. זה לא קשור לקשר שעוזר או לא עוזר.
גם הפנדל המומצא הגיע לאחר פאניקה בהרחקה פשוטה שלו
תסתכלו על המצב שחזיזה בעט קצת מעל השער בסוף במחצית השנייה. זה התחיל מזה שהכדור כבר היה אצל דדיה והוא איבד אותו בכלל רכות יותר, ואחרי זה רץ באמוק חזרה וחזיזה השכיב אותו בקלות. זה לא קשור לקשר שעוזר או לא עוזר.
גם הפנדל המומצא הגיע לאחר פאניקה בהרחקה פשוטה שלו