ForeverRed כתב: ↑26 אוקטובר 2020, 16:44
תמיד הייתה פה נטייה להאדיר את השחקנים שלנו.
זה דבר טבעי אבל חוטא למציאות.
מילא הזרים, שם עוד אפשר להתווכח, אבל לויטה? קבהא? ברצינות? רק מזכיר לך שעל העמדה הזאת משחק גולסה שהוא הכי טוב בארץ בפער.
את אגודלו וויטור צריך לשים בצד עד שנבין מה שווים הזרים החדשים של מכבי (גם של חיפה). אם שופטים על סמך רזומה אז יש להם על מה לבנות.
בריירו משחק על עמדה של שני שחקני VIP מהשנתיים האחרונות (גלזר, פרץ). לקבוע כבר אחרי 4 משחקים שהוא עדיף עליהם זה קצת קצת נמהר.
היחידים שבאמת נכנסים לכל הרכב כרגע הם ז'וס
ואולי אלטון. במקרה של השני זה תלוי במספרים שלו. עם כל הכישרון הוא כבש בשני משחקים בלבד מאז חודש ינואר, בזמן שישראלי סביר פלוס כמו יונתן כהן פירק את הליגה עם דאבל דאבל.
הפערים בין הישראלים שלנו לאלה של מכבי, חיפה ואפילו ביתר הם גדולים מאוד. בזרים המצב מצוין ויש סימנים חיוביים אבל שוב, צריך לתת זמן כדי להבין כמה רחוק הם יכולים לקחת אותנו וגם מה שווים הזרים החדשים של הקבוצות האחרות. אתם סתם קופצים מעל הפופיק.
כל הדיון הזה תאורטי כמובן, שכן לסגל קצר כמו שלנו אין מה לחפש בשני במקומות הראשונים. לדעתי זה פספוס והתרעתי על זה כבר מזמן. עם כמה חיזוקים נקודתיים וקצת מזל בהחלט היה ניתן להפתיע העונה.
מזכיר לי דיון שלי עם אדם שאני מחזיק מאוד מהדעה המקצועית שלו והעין שלו לשחקנים.
כשרוקאביצה סיים חוזה בחיפה לפני שנתיים, הוא אמר שהוא היה הראשון שהוא מחתים אצלנו, רק דואג שיהיה בקבוצה מישהו שישחק לעומק וכמובן דואג שרוקאביצה ישחק אך ורק בשפיץ. אני טענתי שרוקאביצה זה שחקן מעניין בעיקר כי הוא ישראלי, כי בחיפה הוא הזכיר לי את שהר מבחינת הכמות מצבים שהוא צריך כדי לכבוש והאיכות שלו מחוץ לרחבה, רק שהוא באותה תקופה כבש מידי עונה פחות משהר.
ואז הוא ענה לי שיש שחקנים שכדי למצות את המקסימום אצלם, אתה צריך לדעת מה היתרונות שלהם, ואז לנסות להתאים את הסגל שלך או סגנון המשחק שלך לאותם יתרונות. במקרה של רוקאביצה הוא המשיך, אם יהיה מאחוריו קשר איכותי שיודע למסור לעומק, שיודע למסור לשטח, שיכול גם לאיים מרחוק ולגרום להגנה לצאת וכמובן לריאבונד שבו זה החלוץ מול הבלם בתחרות מי המהיר יותר שיגיע לכדור החוזר, רוקאביצה יפרח בגלל שאלה התכונות הבולטות שלו. וכמובן שלא יתבזבז באגף. הוא הוסיף שסגנון המשחק כשפקהארט נניח היה אצלנו זאת הדוגמא הקיצונית לכיוון השני, לביטול היתרונות של החלוץ שהבאת ופספוס שלהם.
ועובדתית (והוא גם כתב לי את זה אחרי כמה משחקים של שרי בישראל), כשיש את שרי מאחורי רוקאביצה זה מרגיש שחקן אחר לגמרי. פתאום יש מי שמוסר לו לעומק, לשטח, שמנצל את המהירות האדירה של רוקאביצה, כשרוקאביצה נהנה גם מהבעיטות מרחוק שמוציאות החוצה את ההגנה וגם מכל הכדורים החוזרים שנופלים לו לרגליים.
עכשיו נחזור אלינו. כשיונתן כהן משחק עם סבוריט וג'ראלדש, שחקנים שמבינים משחק, שתוקפים כל הזמן, שעושים חפיפה, שהרבה פעמים מאפשרים לו לבודד שחקן הגנה מולו או מאפשרים לו הרבה שטח, אז קל לו יותר לבלוט. אלטון לעומת זאת, משחק רוב הזמן עם גולדברג שבקושי עולה למעלה, וגם כשהוא עולה חושב מאוד לאט. כל הבצעים של אלטון היו כשהוא פשוט לקח כדור מול שניים ולפעמים גם שלושה שחקנים והתחיל לדהור והיה צריך לגבור על כולם. זה גם די מגביל את אלטון להתחיל את המהלכים שלו רחוק מהשער כי אם הוא יהיה קרוב לרחבה יהיה לו פחות שטח לדהור ויהיה לו יותר קשה לגבור על שחקנים באזור צפוף יותר. שים את אלטון במכבי של שנה שעברה, עם מגינים שמאפשרים לו לפעמים גם לבודד שחקן, לפעמים גם קרוב לרחבה ולא שהוא צריך להתחיל הכל מחצי המגרש כי אין מגן שתומך בו והוא צריך להתגבר על שניים, ואני מניח שגם עם הסיומת הלקויה של אלטון המספרים היו עולים, בטח בכל מה שקשור לבישולים.
אלטון אצלנו באמת הרבה פעמים מוציא מים מהסלע (ולא דיברנו על העובדה שיונתן כהו היה בועט הפנדלים והחופשיות והקרנות של מכבי בשנה שעברה, מה שגם עזר לניפוח המספרים שלו).