דף 1 מתוך 1

נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 18:09
על ידי אדומה דרומית
נכון, זה אתר כדורגל ובכל זאת

ערב יום השואה, 6 מליון, משהו בלתי נפרד מארצנו, מהתרבות ומחיינו.


היום ב20:00 נרכין ראש ונזכור את קורבנות השואה, נזכור ולא נשכח.

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 18:24
על ידי נאור סייס
לעולם לא נשכח, יהי זכרם ברוך של כולם ההרוגים (6 מיליון זה לא ניקלט).
ולראות את אחמיניג'ד דווקא היום, ביום שואה, מכחיש אותה ותקוף אותנו פשוט קורע לב שבעולם נותנים לו במה.

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 19:41
על ידי 8red
בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא השתתף ביציאת מצרים וניפדה משעבוד המצרים.
בכל דור ודור חייב כל אדם לראות עצמו כאילו הוא ניצל מהגטאות, מחנות הכפייה והעבודה וממחנות הריכוז וההשמדה, גם אם קרובי משפחתו לא היו בכלל בתחום הכיבוש הנאצי.

אני אישית מרגיש ככה, למרות שהסבים והסבתות שלי היו בכלל ממרוקו וממצרים.

אני תמיד נזכר בסיפור שסיפרה לי סבתא שלי ז"ל על אותם הימים בקהיר, מצרים, כשנודע להם שהצבא הגרמני (בפיקודו של רומל - "שועל המדבר" שהיה מפקד הצבא הגרמני הסדיר באפריקה) עמד בשער ואיים לכבוש את מצרים.
היא זכרה איך הורה להם הרב הראשי של קהיר לקיים תענית לביטול הגזירה הנוראית של כיבוש מצרים על ידי הגרמנים. כיבוש שלאחריו היו בוודאי נכנסים אנשי הכוחות הנאצים (SS) ו"מטהרים" גם את מצרים מהקהילה היהודית הגדולה שהייתה שם.
למזלם, הכוחות האנגליים בפיקודו של מונטגומרי הצליחו להדוף את המתקפה הזאת (במה שמוכר כ-"קרב אל עלמיין") ואף לרדוף ולתקוף את הכוחות הגרמנים.

לכן גם אני היום - כשבעים שנה אחרי - בלי מספר על הזרוע ובלי לחוות את הזוועות על בשרי - מרגיש כמי שניצל מהתופת.

יהי זכרם של אחינו היהודים ברוך.

נ.ב.
אם תשאלו אותי - אחת מהחוויות הכי מעצבות (וגם עצובות) שהיו לי בחיים היה המסע לפולין בכיתה י"א.
ממליץ לכל מי שיכול להשתתף במסע שכזה.

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 19:52
על ידי גיל שגיב
איך......איך לעזעזל זה קרה ?

איך זה שאף מדינה לא התקוממה ?

איך רוצחים גברים,נשים וילדים ?

איך אנשים בכלל מסוגלים ?

מדינת ישראל היא התשובה היחידה,

גם אם קשה אין מלבדה.

יהי זכרם של נרצחי השואה ברוך.

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 20:07
על ידי רווית (:
עצוב .
כ"כ כועסת שאני לא אצא לפולין, פשוט חור ענק ..

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 21:30
על ידי עדי פרץ
אין מה להוסיף.

יהיה זכרם ברוך !!!


את סבא-רבא שלי רצחו הגרמנים בעיראק...ב1946..

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 23:23
על ידי אדומה דרומית
אכן מומלץ המסע לפולין

היום התרעמתי על כך שבכל האזור שבו אני גרה, מתוך 13 מושבים, רק 2 טרחו להכין טקס.
לעומת זאת, ביום הזיכרון לחללי צה"ל יש 8 טקסים שונים שאליהם כולם מגיעים.

נשאלת השאלה:
מדוע ישראלים אדישים לשואה? ליום השואה? איך אנחנו מצפים שיכבדו את זיכרון השואה בעולם כשאנחנו לא מכבדים בעצמנו את בני עמינו שנרצחו?

אני בת למשפחה ניצולת שואה וכן אחות שכולה כך שלשני הימים והטקסים יש בעיניי חשיבות גבוהה ולכן אני יכולה להיות אובייקטיבית.

לאחר מספר טלפונים ובירורים מצאתי מושב שבו נערך טקס ואני ואימי הלכנו. באמת השקיעו והכל נראה מאוד מכובד ומרשים.
אולי 30 איש הגיעו, בלחץ, כשמחציתם ילדים. בושה.

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 23:29
על ידי אריק
המסע לפולין אכן מומלץ ומרגש ביותר, במיוחד שככל שנוקפות השנים כבר כמעט ואין ניצולי שואה
שיספרו את מה שעברו במחנות. דווקא היום היתה כתבה בידיעות על כך שהשואה מונצחת הרבה
פחות מבעבר עקב בעיות תקציביות. מערכת החינוך חייבת לתת דגש חזק יותר כי בסוף יהיו אלה
ההורים והמורים שיוכלו להעביר לצעירים את ההיסטוריה.

Re: נזכור

נשלח: 20 אפריל 2009, 23:57
על ידי עדי פרץ
עדי, בקשר לטקסים
אין מה להגיד
את ממש צודקת
זה בכלל נראה כאילו יום השואה "פחות" חשוב בארץ מאשר יום הזכרון לחללי צהל.
הלוואי ומישהו יביא לזה תתשובה.

Re: נזכור

נשלח: 21 אפריל 2009, 08:33
על ידי אורי אדום בנשמה
זה המקום לסיפור מאלף ומדהים.

כידוע, הגיעו שלוחותיה של מכונת הטרף הנאצית גם לצפון אפריקה, ומבין הארצות שנכנסו לעול כיבושה היו גם טוניסיה והאי השכן ג'רבה. כשהושלם כיבושן, ניגש מפקד הכוחות הגרמניים לרב הראשי של ג'רבא, הרב משה כלפון הכהן זצ"ל (עצמותיו הועלו ארצה לפני כשלוש שנים, 56 שנים לאחר פטירתו כשגופו הקדוש שלם!! הרב עובדיה יוסף יבדל"א, ויתר למענו על חלקתו בהר הזיתים לאחר שצצה בעיית מקום ראוי לענק הרוח. החלטתו הושפעה ממקרה בו התוודע לעומק חריפותו וגאונותו, לאחר שקושייה הלכתית עצומה אשר זמן רב לא נתנה לו מנוח, באה על פתרונה מקריאה אקראית באחד מספריו, בו נשטחה תשובה קולעת בבהירות נפלאה), והציב אולטימטום בן מס' ימים לאסוף 50 ק"ג זהב, אחרת ישרפו חיים את כל יהודי האי. בצוותא עם ראב"ד הרבני הגדול הרב רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (סב גיסתי) החל הרב מכתת רגליו ועורך מגבית בין בתי היהודים ברובע, אבל היה רחוק מאוד להגיע לכמות הנדרשת והיה נראה שסופם של יהודי האי קרב...ואז, הגיע הרב לבית, אחד מאחרוני בתי היהודים, בו גרה אישה צעירה, שנישאה לא מכבר...אותה אישה שקיבלה המון תכשיטים מארוסה ומשפחתה, לא היססה לרגע, ומסרה בלב שלם לידי הרב את כל תכשיטיה, מה שהשלים את המכסה הדרושה. הרב, שהתרגש מאוד מאותו מעשה אצילי, בירך אותה שתאריך ימים ושנים, עד 110 שנים, ואכן אותה אישה חיה עד היום בבאר שבע, בת קרוב למאה שנים...לפני מס' שנים, נפלה האישה למשכב, והיה נראה שאפסו סיכוייה לקום ממיטת חוליה...גם משפחתה השלימה עם לכתה בדרך כל הארץ בשיבה טובה. אולם האישה הצדיקה הרגיעה את קרוביה, שברכת הצדיק לא תשוב ריקם...ואכן - לאחר מס' ימים, בניגוד לתחזיות הרופאים, החלימה האישה באורח פלאי וקמה ממיטת חוליה..

סבי ז"ל, עבד בפרך במחנה כפייה שבנו הנאצים ימח שמם ליהודי טוניסיה. הם, כמו שאר יהודי צפון אפריקה, ניצלו לאחר שכוחות בעלות הברית הגיעו כשליחי שמיים להצילם, רגע לפני שבניית תאי הגזים עבורם הושלמה...

יהי זכר ששת מיליון הקדושים ברוך. תנ.צ.ב.ה.א

Re: נזכור

נשלח: 21 אפריל 2009, 15:08
על ידי clark kent
"בכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא, מצילנו מידם"

השם ינקום את דמם של הנספים הנרצחים והנטבחים ע"י מכונת ההשמדה הנאצית ימח-שמם וזכרם.