מצטער לא קונה, לא חוגג
נשלח: 24 אפריל 2009, 22:34
מצטער להעיב על שמחתכם. שער 5 חגג היום לאחר המשחק כאילו באמת הבטחנו את העלייה. עלינו ליגה, זה ידוע. השאלה כמה מוקדם זה יובטח. אני היום שמחתי, אבל לא בלב שלם. כשכל האיצטדיון התפוצץ משמחה לאחר הפנדל של מליקסון, אני העדפתי להיות יותר מאופק. 3-3 במשחק שמבחינתי ניצחון בו הוא בגדר חובה.
אופי? אם ככה קוראים למה שהיה היום. לא לדעתי. מבחינתי אופי זה לנצח את עירוני רמה"ש, אפילו 0-1 קטן. ביקשתי הרבה? מגיעים 12 אלף צופים למשחק עלייה, ובמקום שהשחקנים הצעירים של רמה"ש שאמורים לשקשק- דווקא השחקנים שלנו משקשקים. מפתיע מישהו? לא היה צפוי?
באמת שלא צריך כל כך הרבה אופי בשביל לנצח "אימפריה" כמו רמה"ש.
אני מאוכזב. למה, למה חייבים לסבך הכל? אי אפשר פשוט לנצח במשחק העלייה, כמו שצריך? ועוד מול מי, מול עירוני רמה"ש. לא ביקשתי הרבה. אני רוצה כבר להבטיח את העלייה, נמאס לקוות שנצרת יפסידו. אני רציתי היום לחגוג בוסרמיל עם 12 אלף צופים. ובמקום זה אני אצטרך לחגוג או ביום ראשון לבד בבית לאחר שאראה ב- ONE שנצרת לא ניצחה, או בשבוע הבא בלוד, או אולי בכלל בסוף העונה. במשחק עלייה כזה עם 12 אלף צופים צריך לנצח, כי לא כל פעם זה יחזור על עצמו, לא כל משחק יהיה מה שהיה היום.
אני בן 14, אוהד את הקבוצה לא הרבה זמן, מעונת 03/04. עוד לא הספקתי להכיר מקרוב את וסרמיל וכבר ירדנו ליגה. בואו נגיד שעד שמינית הגמר בשנה שעברה לא ידעתי מה זה חגיגה אמיתית. והיום ידעתי. אבל גם ב- 5 השנים שאני אוהד הקבוצה ידעתי שבמשחקים מהסוג הזה יש לשחקנים נטייה לשקשק ולפשל. כל השבוע הסתובבתי עם תחושה רעה, וכמעט ודאית, שביום שישי לא נחגוג כמו שציפיתי. ואני לא פסימי, אני מציאותי וריאלי.
אין לי הרבה תלונות על העונה, התחברתי השנה לקבוצה בצורה קיצונית, עשיתי מנוי, נסעתי למשחקי חוץ (עד השנה זה לא קרה), הייתי יותר מעורב ומתעניין בחדשות הקבוצה. כש- 3,000 צופים עמדו וקיללו את גיא לוי אני הייתי עם משהו כמו 10 אנשים ומחאתי לו כפיים, למרות שידעתי שלא ישמעו אותנו. תמכתי בו תמיד. ידעתי שזה ישתלם בסוף. ואם הוא יעזוב, כשזה יקרה אני כבר אפתח טופיק מורחב, כי מבחינתי במידה והוא יילך כל העשייה שלו העונה לא שווה כלום.
אני יודע שיגיבו פה שלא נורא אם לא ניצחנו היום, כבר עלינו וזה רק עניין של זמן עד שזה יהיה רשמי. אבל אני מרגיש פספוס, תחושת החמצה, כי אני יודע שאירוע כמו היום עם 12 אלף צופים זה לא משהו שיחזור בכל משחק שיכול להיות משחק עלייה. קיוויתי לנצל את ההזדמנות הזו.
הגעתי ונדחפתי לתוך שער 5 למרות שחבר שלי הציע לי לבוא לשער 6, בטענה שיש פחות עומס. תפסתי לי מקום כמה שיותר קרוב לגוש המעודד (הגעתי די מאוחר). בהתחלה הייתה אווירה מדהימה, אבל כבר 10 דקות מהפתיחה וחוץ מהכמות, לא הרגשתי באיכות של הקהל משהו שונה משאר המשחקים. אפילו משחק העלייה שכל כך ציפיתי לו, שכל השבוע חשבתי רק עליו, נתפס בעיניי כמשחק רגיל לכל דבר, כי איפה היה הקהל? איך ייתכן ש- 12 אלף צופים שתקו בחלקים כה רבים של המשחק?
שוב, יצאתי מהמשחק בתחושת אכזבה.
לא חגגתי כמו שציפיתי בסיום, לא הייתי שמח, פשוט רציתי כבר לחגוג את העלייה המיוחלת בזמן המתאים עם 12 אלף אוהדים, ולא היה צריך כל כך הרבה בשביל שזה יקרה. ניצחון על רמה"ש, זה הכל, לא ביקשתי יותר. אבל כנראה שאצטרך לחגוג את העלייה, את השמחה האמיתית הראשונה שלי כאוהד הפועל באר-שבע (אם לא מחשיבים את הזכייה ב"גביע העטים") בלוד, או בבית. למה זה צריך להיות כל כך מסובך?
אז אני מאוד מצטער, אבל אני לא קונה את הדיבורים על אופי, ושאפשר להתעודד מהמשחק הזה. אם הגענו למצב שבו תיקו ביתי מול עירוני רמה"ש נחשב לתצוגת אופי ראוית הערכה, כנראה שיש לנו עוד דרך ארוכה כדי לחזור להיות אימפריה.
אופי? אם ככה קוראים למה שהיה היום. לא לדעתי. מבחינתי אופי זה לנצח את עירוני רמה"ש, אפילו 0-1 קטן. ביקשתי הרבה? מגיעים 12 אלף צופים למשחק עלייה, ובמקום שהשחקנים הצעירים של רמה"ש שאמורים לשקשק- דווקא השחקנים שלנו משקשקים. מפתיע מישהו? לא היה צפוי?
באמת שלא צריך כל כך הרבה אופי בשביל לנצח "אימפריה" כמו רמה"ש.
אני מאוכזב. למה, למה חייבים לסבך הכל? אי אפשר פשוט לנצח במשחק העלייה, כמו שצריך? ועוד מול מי, מול עירוני רמה"ש. לא ביקשתי הרבה. אני רוצה כבר להבטיח את העלייה, נמאס לקוות שנצרת יפסידו. אני רציתי היום לחגוג בוסרמיל עם 12 אלף צופים. ובמקום זה אני אצטרך לחגוג או ביום ראשון לבד בבית לאחר שאראה ב- ONE שנצרת לא ניצחה, או בשבוע הבא בלוד, או אולי בכלל בסוף העונה. במשחק עלייה כזה עם 12 אלף צופים צריך לנצח, כי לא כל פעם זה יחזור על עצמו, לא כל משחק יהיה מה שהיה היום.
אני בן 14, אוהד את הקבוצה לא הרבה זמן, מעונת 03/04. עוד לא הספקתי להכיר מקרוב את וסרמיל וכבר ירדנו ליגה. בואו נגיד שעד שמינית הגמר בשנה שעברה לא ידעתי מה זה חגיגה אמיתית. והיום ידעתי. אבל גם ב- 5 השנים שאני אוהד הקבוצה ידעתי שבמשחקים מהסוג הזה יש לשחקנים נטייה לשקשק ולפשל. כל השבוע הסתובבתי עם תחושה רעה, וכמעט ודאית, שביום שישי לא נחגוג כמו שציפיתי. ואני לא פסימי, אני מציאותי וריאלי.
אין לי הרבה תלונות על העונה, התחברתי השנה לקבוצה בצורה קיצונית, עשיתי מנוי, נסעתי למשחקי חוץ (עד השנה זה לא קרה), הייתי יותר מעורב ומתעניין בחדשות הקבוצה. כש- 3,000 צופים עמדו וקיללו את גיא לוי אני הייתי עם משהו כמו 10 אנשים ומחאתי לו כפיים, למרות שידעתי שלא ישמעו אותנו. תמכתי בו תמיד. ידעתי שזה ישתלם בסוף. ואם הוא יעזוב, כשזה יקרה אני כבר אפתח טופיק מורחב, כי מבחינתי במידה והוא יילך כל העשייה שלו העונה לא שווה כלום.
אני יודע שיגיבו פה שלא נורא אם לא ניצחנו היום, כבר עלינו וזה רק עניין של זמן עד שזה יהיה רשמי. אבל אני מרגיש פספוס, תחושת החמצה, כי אני יודע שאירוע כמו היום עם 12 אלף צופים זה לא משהו שיחזור בכל משחק שיכול להיות משחק עלייה. קיוויתי לנצל את ההזדמנות הזו.
הגעתי ונדחפתי לתוך שער 5 למרות שחבר שלי הציע לי לבוא לשער 6, בטענה שיש פחות עומס. תפסתי לי מקום כמה שיותר קרוב לגוש המעודד (הגעתי די מאוחר). בהתחלה הייתה אווירה מדהימה, אבל כבר 10 דקות מהפתיחה וחוץ מהכמות, לא הרגשתי באיכות של הקהל משהו שונה משאר המשחקים. אפילו משחק העלייה שכל כך ציפיתי לו, שכל השבוע חשבתי רק עליו, נתפס בעיניי כמשחק רגיל לכל דבר, כי איפה היה הקהל? איך ייתכן ש- 12 אלף צופים שתקו בחלקים כה רבים של המשחק?
שוב, יצאתי מהמשחק בתחושת אכזבה.
לא חגגתי כמו שציפיתי בסיום, לא הייתי שמח, פשוט רציתי כבר לחגוג את העלייה המיוחלת בזמן המתאים עם 12 אלף אוהדים, ולא היה צריך כל כך הרבה בשביל שזה יקרה. ניצחון על רמה"ש, זה הכל, לא ביקשתי יותר. אבל כנראה שאצטרך לחגוג את העלייה, את השמחה האמיתית הראשונה שלי כאוהד הפועל באר-שבע (אם לא מחשיבים את הזכייה ב"גביע העטים") בלוד, או בבית. למה זה צריך להיות כל כך מסובך?
אז אני מאוד מצטער, אבל אני לא קונה את הדיבורים על אופי, ושאפשר להתעודד מהמשחק הזה. אם הגענו למצב שבו תיקו ביתי מול עירוני רמה"ש נחשב לתצוגת אופי ראוית הערכה, כנראה שיש לנו עוד דרך ארוכה כדי לחזור להיות אימפריה.
.