החובה לפתוח כל משחק של קבוצה ישראלית במסגרת אירופית בחו"ל, היא בהתאם למדיניות של מועצת הכבלים והלוין. סלקום לא כפופה למועצת הכבלים והלוין, ולכן פתיחת הערוץ תלוי רק ברצון הטוב של סלקום.
לגבי קאיירט אכן התבלבלו לי המשחקים, לגבי היום בדקתי את הערוצים ולא נכתב כי הערוצים ייפתחו לקהל הרחב.
זאת קביעה ממשלתית אחי, אין סיבה לחשוש שהערוצים לא יפתחו.
זה או שיועז הנדל קבע אחרת היום בבוקר ולא שמענו על זה, או שיס והוט מתכננים לעבור על החוק.
אחרת, המשחקים ישודרו כרגיל.
זאת קביעה ממשלתית אחי, אין סיבה לחשוש שהערוצים לא יפתחו.
זה או שיועז הנדל קבע אחרת היום בבוקר ולא שמענו על זה, או שיס והוט מתכננים לעבור על החוק.
אחרת, המשחקים ישודרו כרגיל.
קצת מוזר לי שהמשחקים נפתחים לכל הצופים ולא רק לאלו שמשלמים את השוד של ערוצי צ'רלטון, בכל מקרה זה מה שהיה כתוב בערוצים, מפתיע אותי לשמוע שזה נפתח אוטומטית לכולם. למען האמת לא התעסקתי עם זה אף פעם כי הערוצים פתוחים אצלי באופן קבוע.
קצת מוזר לי שהמשחקים נפתחים לכל הצופים ולא רק לאלו שמשלמים את השוד של ערוצי צ'רלטון, בכל מקרה זה מה שהיה כתוב בערוצים, מפתיע אותי לשמוע שזה נפתח אוטומטית לכולם. למען האמת לא התעסקתי עם זה אף פעם כי הערוצים פתוחים אצלי באופן קבוע.
נפתח רק למי שמשלם 200-300 שקל ליס והוט
לא מי שמשלם 60 לסטינג או סלקום
עם שאריות מהגדולות, הפועל באר שבע ומנצ'יני הישראלי בונים על ריקוד אחרון
כשהזיכרונות מהישגיו הגדולים מתחילים להתפוגג, רוני לוי זקוק להישג כדי לשמור על מעמדו. הבעיה שאחרי הסיבוב אצל משה חוגג, הוא פוגש גם בבאר שבע בבעלים עם ציפיות לא ריאליות. הערב (21:00) הוא פותח עונה באירופה מול ארדה קרדז'אלי
2016 - נומה קאליו. 2018 - לאצ'י. 2020 - טאוטה דורש. שלוש פעמים ברציפות, עם שלוש קבוצות שונות, במקומות בהם אסור ליפול, רוני לוי לא עבר את היריבה הראשונה במפעל אירופי. שלוש פעמים זה עלה לו במשרתו בפרק זמן של יום אחד (בית"ר ירושלים), שישה ימים (מכבי חיפה) ומספר שבועות (אנורתוזיס פמגוסטה). 2021 - רוני לוי פותח את אחת העונות המשמעותיות ביותר בקריירה שלו. שוב הוא מגיע לסיטואציה עמוסת ציפיות בה יש לו - ורק לו - מה להפסיד. דבר אחד בטוח מבחינתו, רגע לפני שהפועל באר שבע שלו פותחת עונה אירופית אצל ארדה קרדז'אלי הבולגרית - הוא חייב לשים סוף לרצף ההדחות במשחק הראשון.
רוני לוי הוא מסוג המאמנים שהצליחו מספיק בעבר כדי לשמור על סטטוס של "מאמן שמתאים למועדונים גדולים" לאורך זמן גם הרבה אחרי ההצלחה האמיתית. 15 שנה עברו מאז האליפות האחרונה ברצף השלוש עם מכבי חיפה. 15 שנה שרוני לוי מחפש את עצמו, רושם הצלחות נקודתיות ללא תארים משמעותיים (מלבד גביע המדינה עם מכבי חיפה ב-2016) ובד בבד לא נוחל כישלונות קולוסאליים כאלה שמכתימים את המורשת שלו. הוא בעיקר נוכח. הוא שם. זכור בתודעה. זמין לאתגר הבא. הבעיה היא ששוב הוא נקלע לסיטואציה בה הציפיות לא בהכרח תואמות את המציאות.
ב-2015, רוני לוי חזר למכבי חיפה הלחוצה הטבעית. זה קרה שנה אחרי פסטיבל ה-100 של המועדון. המעבר לאצטדיון סמי עופר והחזרה של יוסי בניון יצרו ציפיות שהתרסקו אל המקום החמישי. 20 נקודות מהאלופה מכבי תל אביב בשיא שושלת קרויף. לוי, הבן האובד, קיבל גם הוא מבול של ציפיות. הזכייה בגביע רק המתיקה במעט עונה מאכזבת שהסתיימה במקום הרביעי. 30 נקודות מהאלופה העוצמתית מבאר שבע. ב-2019, רוני לוי פגש בפנטזיונר הגדול של הכדורגל הישראלי, משה חוגג. הסוף היה ידוע מראש.
חוגג דאז היה הילד החדש המגניב בבית הספר. כמו בסרט נעורים, הוא נכנס לחיינו בסערה על אופנוע, נפנף במה שיש לו ומיד ניסה לעשות רושם על כמה שיותר בנות בשכבה. "אני לא מצפה שנזכה באליפות העונה", אמר ערב פתיחת אותה עונה. "מקום ראשון יהיה הפתעה גדולה, מקום שלישי יהיה אכזבה, על מקום שני אני חותם". זה לא היה נכון. הוא רצה אליפות. הוא היה משוכנע שהכסף שלו יקנה אותה. אז הוא שפך ושפך והחמיא. וניתח. ודיבר. והרים ציפיות. לוי סלד מזה. עמוק בפנים, הוא לא האמין בקבוצה ההיא. הוא חשב שהסגל בינוני.
בבית"ר מספרים שאם לא בניון בתפקידו כמנהל ספורטיבי מתווך ביניהם "זה היה נגמר בפרידה אחרי שבוע. ראש בראש מהרגע הראשון ועד האחרון. הם לא הסתדרו. רוני לא היה מוכן לסבול התנהלות כזאת". חוגג התאכזב מהמקום השלישי ובעיקר מהעובדה שבית"ר לא הייתה פקטור במאבק האליפות. לוי היה משוכנע שבנסיבות הקיימות, המקום השלישי היה הצלחה מסחררת. הוא כנראה צדק, אבל כשהשניים נפרדו אחרי ההדחה באלבניה אשתקד, הם כבר היו עמוק במצב בו אף אחד מהם לא יכול היה לראות יותר את השני.
עכשיו, כשהוא בבאר שבע, לוי צריך להתמודד עם אלונה ברקת במוד טירוף. אנשי כדורגל ואנשי מקצוע שעבדו עם ברקת בעבר מספרים שמעולם לא ראו אותה "כל כך בתוך זה" כמו השנה. היא חזרה באמוק לקחת אליפות כאן ועכשיו. לברקת תמיד הייתה אובססיה לרכש, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שהאסטרטגיה והכיוון השתנו לחלוטין. פעם היא הייתה נכנסת למסעדה, מזמינה את המנות הכי יקרות בתפריט וכולם היו רבים על השאריות. השנה היא זו שהסתערה של השאריות.
אם בעבר הייתה מחפשת לאסוף את כל הכישרונות בליגה יעלה כמה שיעלה, הפעם היא נכנסה לשוק ואספה מכל הבא ליד. כמעט לא פיזרה דמי העברה, לא ניסתה להתחרות במכבי חיפה או מכבי תל אביב על צעירים מבטיחים מתוך הליגה אלא הלכה על מה שזמין. מי שהיה שם, נחטף. גם לוי עצמו, כמו שחקני הרכש שהוא קיבל, היה שם כשברקת החליטה להחליף מאמן באמצע בעונה שעברה. הוא לא היה הבחירה הראשונה שלה וניצח בסך הכל שלושה משחקי ליגה מ-15, אבל כהרגלו רשם את השורה התחתונה המינימלית – כרטיס לאירופה – וזה שמר עליו בתפקיד. עכשיו הוא שוב צריך להגשים פנטזיה של בעלים שכלל לא בטוח שהוא עצמו חושב שהיא ריאלית.
באר שבע היא קבוצה שתעמיד הרכב חדש לחלוטין. ברקת ולוי בונים על ניסיון, אולי חושבים שאפשר לסחוט 'איי-ליסטים' כמו טיבי, שכטר, הרוש, גורדנה ומיכה לריקוד אחרון. על הנייר, גם אם הכל יתחבר, באר שבע עדיין רחוקה באיכות הסגל שלה ובעומק ממכבי חיפה וברמה הארגונית ממכבי תל אביב. כלומר, ריאלית, אי אפשר להגדיר את באר שבע כמועמדת לאליפות – אבל זו הציפייה - וכשנוצר פער בין ציפיות למציאות ואין במערכת אף אחד שאומר 'הלו, בואו נוריד קצת', מתחילה בעיה. וזו בעיה של איש אחד בלבד. גם לוי עצמו יודע שהקרדיט להצלחות יחסיות מתחיל להיגמר. הקלף הזה שחוק.
בעונה שעברה נקלע לוי לעימות מתוקשר מול חאתם אלחמיד, שחזרתו מסלטיק סימלה את שובה של ברקת לפרונט. "זה לא היה קורה לו פעם", מנתח גורם בבאר שבע. הוא מדבר על לוי הקשוח. הטיפוס, "בעימות הזה, חאתם הרגיש שהוא יותר חזק מרוני והרשה לעצמו. התחושה היא שרוני מנסה למתן את עצמו כדי שלא יגידו עליו שהוא הרודן שהיה פעם". במובן מסוים, לוי הגיע במעמד נחות יחסית לבאר שבע. הסיטואציה המתמשכת בקריירה שלו שמה אותו במקום שהוא צריך קבוצה כמו באר שבע אולי קצת יותר ממה שהיא צריכה אותו. הוא בעיקר זקוק להצלחה אמיתית – או לכל הפחות שסוף סוף ישפטו אותו בצורה ריאלית.
לוי בא עם חתיכת מטען לעונת המפתח שלו, אבל גם עם מודל לחיקוי - אלוף אירופה הטרי רוברטו מנצ'יני. יש נקודות דמיון בין השניים, אבל גם לא מעט שוני. גם מנצ'יני הוא טיפוס. מאמן קשוח בעל עקרונות שלא מפחד להגיד את מה שיש לו ולעזוב כשההתנהלות מסביב לא מתאימה לו. מאנצ'יני הוא גם כריזמטי. אגדה. דמות סוחפת. הוא הגיע לנבחרת מרוסקת, קיבל יד חופשית לעצב אותה כראות עיניו ועמד במשימה שהוא עצמו הציב מהרגע הראשון: הוא החזיר אותה לטופ. על לוי העידו בעבר שחקנים שקשה לעמוד לצדו בתקופות פחות טובות
מנצ'יני זכה באליפויות וגביעים עם אינטר ומנצ'סטר סיטי, אבל המאמנים שבסופו של דבר הגיעו אחריו - ז'וזה מוריניו באינטר ופפ גווארדיולה בסיטי - האפילו עליו. הקריירה דעכה. עונה לא מוצלחת בגלאטסראיי. עוד תקופה בינונית באינטר ושנה ללא תואר בזניט סנט פטרסבורג, עד שאיטליה שלחה לו חבל הצלה. "מנצ'יני היה בסיבוב 'סחיטת' קריירת האימון שלו והזמן שלו כמאמן מהטופ עבר, אבל איטליה הייתה זקוקה לו והוא היה זקוק לה", כתב עליו העיתונאי ג'יימס הורנקאסל ב-BBC. מאז הזכייה ביורו 2020, כלי תקשורת בעולם הגדירו את מנצ'יני כ"איש הרנסנס" או "אחד המאמנים החשובים בתולדות המשחק". הוא גרר את איטליה - ואת קריירת האימון שלו - מחושך לאור. רוני לוי נמצא רגע לפני סיבוב הסחיטה. עכשיו יש לו צ'אנס מנצ'יני.
"...לא מחפש לשמוח, לא חושב על תארים,
רק רוצה להיות פה ולשיר שירים..."