4everb7 כתב: ↑24 ינואר 2022, 19:25
אל תגנוב. הכוונה היתה שאתם מדברים על הפוטנציאל של מיכה כשבפועל הוא לא ממש כלום.
זה שיש לו היסטוריה ענפה? זה ברור. בגלל זה אף אחד לא חושב לשחרר אותו.
בתכלס יש לו עונה מחפירה יותר מאנסה ויחזקאל יחד ששוחטים אותם פה ימין ועל שמאל.
הסיבה שלא יוצאים עליו זה בגלל ההיסטוריה שלו.
מיכה שחקן מוכח בליגת העל.
אבל הוא לא הוכיח כלום ממה שאתם מייחסים לו בהפועל ב״ש
אני הראשון כאן שאמרתי שהאחריות היא קודם כל על השחקנים, בטח שחקן בפרופיל של מיכה.
עם זאת, אתה זה שפתחת את הדיון של "מה היה קורה אם היה כאן מאמן אחר במקום רוני לוי", אז אתה לא יכולת לפתוח דיון של "מה היה קורה אם" ולסגור את האופציה שתחת מאמן אחר, ובסגנון משחק אחר, שחקן כמו מיכה למשל היה פורח. אותו הדבר אספרייה שבקבוצה עם משחק אגפים אמיתי, שיודעים לבודד שחקן, ושיש כל הזמן תנועה בלי כדור, ושהמגן כל הזמן עושה תנועה ליד אספרייה ומושך תשומת לב ומשחרר אותו (בניגוד אלינו שברוב המשחקים שאספרייה שיחק כקיצוני תקעו איתו בקו את אבו עביד שהיה מוסר לו ונשאר בחצי ואז אספרייה צריך לעבור שניים ושלושה שחקנים של היריבה כדי לייצר משהו), אז אולי גם אספרייה היה משמעותי יותר.
גם רוקאביצה תחת מאמן אחר ובסגנון משחק אחר אולי היה מקבל יותר כדורים מאשר הוא מקבל היום.
ושוב, זה מעבר לשחקן כזה או אחר, אלא צריך להסתכל על סגנון משחק. עם כמה שחקנים אתה תוקף. כששיחקנו עם שלושה בלמים אז לפעמים היה לך את גלזר, חאתם/אבו עביד, מיגל, טיבי, בריירו וגורדנה/יוספי ואחד המגינים שנשארים מאחור בהתקפות, והיית מנהל התקפות עם רוקאביצה, אנסה/יחזקאל/שכטר, ספורי, אחד המגינים וזה הכל. כלומר 4 שחקנים בלבד שתוקפים ונמצאים בחלק ההתקפי. זאת גם הסיבה שאנחנו כובשים יותר ממצבים נייחים, שם מיגל עולה קבוע, גם בריירו, והרבה פעמים גם אבו עביד, חאתם וטיבי, ולפעמים אנחנו משאירים רק את דדיה, אספרייה ואת הקשר השלישי (פטרוצי/יוספי/גורדנה) מאחור, ואז פתאום יש לך 7 שחקנים ברחבה של היריב (מה שמכבי חיפה עושה למשל בחלק מהמשחקים כשהיא תוקפת גם בלי נייחים עם המון שחקנים).
רוני לוי מראש בא לכאן להכתיב סגנון משחק אחר, סוג כדורגל אחר, וגם הסגל שהוא בנה היה בהתאם.
אתה רואה עוד מאמן אחר שהיה מגיע לכאן ומביא איתו את אבו עביד לא בשביל לשחק בלם (משהו שקרה תוך כדי תנועה עם מעבר לשלושה בלמים) אלא כדי לשחק מגן?
גם אתמול, כשעל הנייר לא פתחנו עם שלושה בלמים, בפועל זה היה הרבה פעמים שלושה בלמים כי אבו עביד הרבה פעמים נצמד למיגל וחאתם וייצר קו של שלושה מאחורה, כולל בהתקפות שלנו מצד שמאל כשהוא בכלל לא מספק תמיכה התקפית בצד השני.
כלומר גם מול האחרונה בטבלה בליגה, כשהוא כבר עובר לשחק עם שני קיצונים, כשהוא מוותר על בלם, הוא לא באמת מוותר עליו, ופותח עם בלם בצד ימין מאשר עם דדיה שהוא הרבה יותר התקפי באופי.
יש כאן פילוסופיה שלמה של מאמן, והיא באה לידי ביטוי כשהוא בנה את הסגל, וגם אם היית מוסיף עכשיו עוד אופציה התקפית ואפילו יותר, זה לא שפתאום רוני לוי היה משנה את האני מאמין שלו, פתאום תוקף עם כמות גדולה של שחקנים, פתאום לוקח סיכונים, פתאום מחפש לשלוט וליזום, כי הוא קודם כל מחפש לא לספוג, זאת המטרה המרכזית, ורק אחרי זה חושב איך לנצל טעויות של היריבה כדי לכבוש.