שלום, התגעגעתי
נשלח: 14 אוקטובר 2009, 16:27
חודשים רבים שלא ביקרתי כאן.
תחילה היה זה כחלק מנסיון התנתקות לצורך מנוחה מכל מה שקשור להפועל כי מרוב מעורבות חשבתי שהראש שלי מתפוצץ, אחר כך היה זה עקב מחלה.
חלקכם כבר יודע לאן ולמה נעלמתי מסוף העונה שעברה, למה אין עדיין סרט עלייה ולמה לא הגעתי לשער 5 ולמשחקי החוץ.
זה לא שנמאס לי מהקבוצה, לא איבדתי עניין או משהו וזה לא שהתעצלתי או לא רציתי לערוך את הסרט (אני כל יום כמעט מקבלת הודעות מאוהדים שתוהים מה עלה בגורלו).
אז ככה, בלי להכנס ליותר מדי פרטים אישיים -
את כל החודשים האחרונים העברתי במיטה ובשיקום (עדיין) לאחר שהתפרצה לי מחלת שרירים שריתקה אותי למיטה למשך 3 חודשים (יוני-אוגוסט) שאחריהם התחלתי בשיקום, עדיין בעצם, של 4 טיפולים שונים בשבוע.
מקריות או לא אבל זה קרה יום אחרי שתמה הליגה.
הייתי במצב מאוד לא טוב ולא הסכמתי לדבר או לפגוש אף אחד. המעט שיודעים גילו זאת רק בחודשיים האחרונים אחרי שכבר היתי מסוגלת לשבת ולהקליד ולגלוש באינטרנט.
כך שאין מה לכעוס או להעלב שלא סיפרתי.
לערב הוקרה לאופיר הגעתי אחרי מרתון טיפולים שנועדו "להכשיר" אותי למצב שאוכל להצליח ללכת קצת ולשבת. זו בעצם היתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית שלא למטרת טיפול\בדיקות, אחרי שאופיר ביקש שאגיע והרגשתי שאין מצב שאפסיד ערב לכבודו. כמובן שאני לא מתחרטת שבאתי
וזו הזדמנות לומר (שוב) להילה ולעוסקים בדבר כל הכבוד על הערב שהרמתם! הלוואי על כל שחקן כזה כבוד.
למשחקים ידעתי שלא אוכל להגיע כי זה דורש מאמץ פיזי שקשה לי מאוד לעמוד בו (לנהוג, ללכת, לעמוד בתור לקופה ובתור לשער, צפיפות, מדרגות וכו) ובנוסף הגוף הפך לרגיש למגע וכל נגיעה כואבת כך שיציע כדורגל ממש לא המקום המתאים.
למשחק נגד הפועל ת"א הוזמנתי על ידי המועדון לשבת איתם, כך שלא היה תור, מדרגות וכולי. זה היה ממש יפה מצידם ואחרי לבטים בריאותיים החלטתי להיענות להזמנה. היה מאוד מרגש לחזור לשם, לראות את כולם, להרגיש את האווירה שלפני המשחק... וכל המשחק הסתכלתי לעבר שער 5 בגעגועים וקנאה. למחרת קמתי כואבת אבל זה היה שווה את זה.
למשחק נגד בית"ר החלטתי שאין מצב שאני לא הולכת והחלטתי לשבת בשער 2, כי שם יושבים ואני לא יכולה לעמוד והכניסה לא דורשת עליה במדרגות. בפועל בגלל אירועי המשחק כולם עמדו ומצאתי את עצמי עומדת 80 דקות. המחיר היה 3 ימים של כאבים מטורפים והבנתי שבזמן לימודים לא אוכל להגיע למשחקים כי למחרת יש לימודים. למרות זאת, למשחק נגד חיפה אגיע, הפעם ל 5, כנראה לאחד המשחקים האחרונים שלי לשנה זו , אבל אשב בצד באזור שבו יושבים.
לגבי הסרט:
רציתי לשאול אתכם אם אתם רואים טעם בלעשות סרט עלייה אחרי שכבר התחילה העונה החדשה (תחשבו שיקח לי איזה חודשיים לערוך אותו ולהפיץ כי במקביל יש לימודים) ואם כן, האם יש כאן ח'ברה שמוכנים לשים יד ולעזור כי הכוחות הפיזיים שלי ממש לא מה שהיו פעם (עריכה\פוטושופ\מוזיקה\הפצה).
זהו, תודה למי שהצליח לקרוא את כל האורך ולא התייאש
אני אשקיף מהצד ואגיע כשאוכל. את הסרט שלי למכללה על באר שבע (שלא קשור לסרט עליה) אני עושה הסמסטר הזה, אמשיך לצלם לכמה חודשים ובשאיפה שיהיה מוכן לפסטיבל קולנוע דרום הבא.
בהצלחה לקרייזי, לקאמלס ולשער 2 (הלוואי ויקום כבר ארגון אחד כולל) ושתהיה לכולנו שנה טובה ועונה מוצלחת.
תחילה היה זה כחלק מנסיון התנתקות לצורך מנוחה מכל מה שקשור להפועל כי מרוב מעורבות חשבתי שהראש שלי מתפוצץ, אחר כך היה זה עקב מחלה.
חלקכם כבר יודע לאן ולמה נעלמתי מסוף העונה שעברה, למה אין עדיין סרט עלייה ולמה לא הגעתי לשער 5 ולמשחקי החוץ.
זה לא שנמאס לי מהקבוצה, לא איבדתי עניין או משהו וזה לא שהתעצלתי או לא רציתי לערוך את הסרט (אני כל יום כמעט מקבלת הודעות מאוהדים שתוהים מה עלה בגורלו).
אז ככה, בלי להכנס ליותר מדי פרטים אישיים -
את כל החודשים האחרונים העברתי במיטה ובשיקום (עדיין) לאחר שהתפרצה לי מחלת שרירים שריתקה אותי למיטה למשך 3 חודשים (יוני-אוגוסט) שאחריהם התחלתי בשיקום, עדיין בעצם, של 4 טיפולים שונים בשבוע.
מקריות או לא אבל זה קרה יום אחרי שתמה הליגה.
הייתי במצב מאוד לא טוב ולא הסכמתי לדבר או לפגוש אף אחד. המעט שיודעים גילו זאת רק בחודשיים האחרונים אחרי שכבר היתי מסוגלת לשבת ולהקליד ולגלוש באינטרנט.
כך שאין מה לכעוס או להעלב שלא סיפרתי.
לערב הוקרה לאופיר הגעתי אחרי מרתון טיפולים שנועדו "להכשיר" אותי למצב שאוכל להצליח ללכת קצת ולשבת. זו בעצם היתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית שלא למטרת טיפול\בדיקות, אחרי שאופיר ביקש שאגיע והרגשתי שאין מצב שאפסיד ערב לכבודו. כמובן שאני לא מתחרטת שבאתי
וזו הזדמנות לומר (שוב) להילה ולעוסקים בדבר כל הכבוד על הערב שהרמתם! הלוואי על כל שחקן כזה כבוד.למשחקים ידעתי שלא אוכל להגיע כי זה דורש מאמץ פיזי שקשה לי מאוד לעמוד בו (לנהוג, ללכת, לעמוד בתור לקופה ובתור לשער, צפיפות, מדרגות וכו) ובנוסף הגוף הפך לרגיש למגע וכל נגיעה כואבת כך שיציע כדורגל ממש לא המקום המתאים.
למשחק נגד הפועל ת"א הוזמנתי על ידי המועדון לשבת איתם, כך שלא היה תור, מדרגות וכולי. זה היה ממש יפה מצידם ואחרי לבטים בריאותיים החלטתי להיענות להזמנה. היה מאוד מרגש לחזור לשם, לראות את כולם, להרגיש את האווירה שלפני המשחק... וכל המשחק הסתכלתי לעבר שער 5 בגעגועים וקנאה. למחרת קמתי כואבת אבל זה היה שווה את זה.
למשחק נגד בית"ר החלטתי שאין מצב שאני לא הולכת והחלטתי לשבת בשער 2, כי שם יושבים ואני לא יכולה לעמוד והכניסה לא דורשת עליה במדרגות. בפועל בגלל אירועי המשחק כולם עמדו ומצאתי את עצמי עומדת 80 דקות. המחיר היה 3 ימים של כאבים מטורפים והבנתי שבזמן לימודים לא אוכל להגיע למשחקים כי למחרת יש לימודים. למרות זאת, למשחק נגד חיפה אגיע, הפעם ל 5, כנראה לאחד המשחקים האחרונים שלי לשנה זו , אבל אשב בצד באזור שבו יושבים.
לגבי הסרט:
רציתי לשאול אתכם אם אתם רואים טעם בלעשות סרט עלייה אחרי שכבר התחילה העונה החדשה (תחשבו שיקח לי איזה חודשיים לערוך אותו ולהפיץ כי במקביל יש לימודים) ואם כן, האם יש כאן ח'ברה שמוכנים לשים יד ולעזור כי הכוחות הפיזיים שלי ממש לא מה שהיו פעם (עריכה\פוטושופ\מוזיקה\הפצה).
זהו, תודה למי שהצליח לקרוא את כל האורך ולא התייאש
אני אשקיף מהצד ואגיע כשאוכל. את הסרט שלי למכללה על באר שבע (שלא קשור לסרט עליה) אני עושה הסמסטר הזה, אמשיך לצלם לכמה חודשים ובשאיפה שיהיה מוכן לפסטיבל קולנוע דרום הבא.
בהצלחה לקרייזי, לקאמלס ולשער 2 (הלוואי ויקום כבר ארגון אחד כולל) ושתהיה לכולנו שנה טובה ועונה מוצלחת.
!
!
