משטרת ישראל והאוהדים – הסיפור האחר

[הסניגור האדום]

מעת לעת מתרחשים אירועים לא חיוביים בין האוהדים לשוטרים ביציעים, אשר ברובם ככולם נוגעים מבחינת האוהדים ליחס השוטרים אלינו. החל מקשיים אינסופיים ושרירותיים להכנסת ציוד, דרך התנהגות לא סימפטית פעמים רבות ביציעים ועד למקרים של אלימות שוטרים ביציעים.

במקביל לכל אלו התרחשו ומתרחשות כמה וכמה פעולות מאחורי הקלעים הנוגעות באופן ישיר לנו האוהדים.
אני רוצה לחלוק איתכם כמה וכמה פעולות ואירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים בשנתיים האחרונות ומה צופן לנו העתיד. קחו נשימה ארוכה ו...
במשך כמה שנים, מאז "חוק וילן" שנתן סמכויות נרחבות לשוטרים, עולה הקריאה להוציא אותם מהיציעים.
כמו שאי אפשר להכליל את כל האוהדים במקשה אחת, כך אי אפשר להכליל את כלל השוטרים. לפני כשנתיים לערך לאחר האירוע האלים המשטרתי בטדי כלפי אוהדי הפועל תל אביב, ושבוע לאחר מכן בנתניה במשחק בו התארחה מכבי תל אביב הוקמה הועדה הבינמשרדית למאבק באלימות בספורט.
הועדה הוקמה תחת השר הקודם לביטחון פנים אבי דיכטר, וזו הייתה מסגרת שנפגשה בקביעות במשך כמה וכמה חודשים בראשות מנכל המשרד רני פלק. זה היה המקום בו בפעם הראשונה נציגי אוהדים (היציע) הוזמנו להיות חלק רשמי מפעילות של המדינה בנושא הקשור לאוהדים, מתוך התפיסה הבריאה שהאוהדים הינם חלק בלתי אמצעי מהמשחק. היה זה לא זימון חד פעמי להשמעת דברי האוהדים, אלא זימון קבוע ששם את הדעת על נושאים שונים אשר אינם קשורים בהכרח ישירות לאוהדים.
העובדה הזו הכניסה אותנו למקום חדש, שבו אנו חלק ממערך קבלות ההחלטות. המידע שזרם בועדה נתן לנו כלים להיות עם אצבע על הדופק ולא להיות מופתעים שוב עם תוצאות מצערות כדוגמת "חוק וילן".
הדוגמא החזקה ביותר הייתה, שבעת דיוני הועדה עלה לדיון החוק של ההתאחדות לכדורגל למניעת אלימות במגרשים, חוק שהורחב בהמשך על ידי המדינה. בגלגולים הראשונים של החוק נכלל תקנה הקובעת עונשי מינימום לקריאות גזעניות! לולא הנציגות שלנו בוועדה מי יודע לאן הרעיון האווילי היה מגיע.

הצד של המשטרה
בוועדה גם נוצרו קשרים אישיים ומקצועיים עם גורמים נוספים במערכת הקשורים קשר הדוק למצב ביציעים והשוטרים. הקשרים המשמעותיים לענייננו הינם עם משטרת ישראל. אפשר לבוא ולטעון טענות אינסופיות לגבי יחס השוטרים, אבל אני רוצה להציג בפניכם את העובדה המשמעותית ביותר לסיבה שהכל תקוע עם יציאת השוטרים מהיציעים.
בחוק החדש נקבע כי האחריות בתחומים השונים תועבר למנהלי אירועים אזרחיים. כיום, טרם הושלמו תהליכי חקיקה שונים והעברת סמכויות. כך שבפועל משטרת ישראל באה ואומרת בכל דיון שלאף אחד אין סמכות לומר להם מה לעשות, כמה שוטרים להוציא וכמה להציב, מהסיבה הפשוטה, שבכל מקרה חריג, השוטרים אחראים מבחינת החוק, והם אלו שיתבעו. ואכן כך.
בפועל במקביל תהליכי ההכשרה של המאבטחים האזרחיים היו מאוד איטיים ולא מספקים. בבלומפילד כמשל, מספר המאבטחים האזרחיים גדל, אך איתו באופן ישיר גדל גם מספר השוטרים. (האבסורד הגדול בדיונים היה שהמשטרה מציגה נתונים ובהם מצד אחד גדל מספר השוטרים ב30% אך האלימות ירדה ב30%...).
כך שמבחינתנו האוהדים – הסיבה שהשוטרים לא יוצאים מהיציעים בשום רמה, היא שאף גורם לא מוכן לקחת את האחריות ממשטרת ישראל...


מדברים
בקבוצות רבות בהן קיים קשר בין האוהדים למפקדי כח המשטרה המקומי ישנן אכזבות רבות מהחלטות שרירותיות שמתרחשות בתחילת המשחקים על ידי השוטרים, זאת בניגוד לסיכומים מקדימים.
בעקבות הועדה הבינמשרדית נפתח ערוץ בין "היציע" לראש חוליית ספורט במטה הארצי – רפ"ק ששון קרול. המקום בו נקבעים הנהלים של משטרת ישראל לגבי אירועי ספורט – כמה שוטרים יוצבו, היכן ומה עליהם לבצע.
בעקבות המפגשים האלו, החלו נציגים של "היציע" להרצות באופן קבוע בפני קורס "מפקדי מגרשי ספורט", אשר מתקיים באופן תדיר במשטרת ישראל.
בהרצאות האלו מתקיים מפגש בלתי אמצעי ומעניין בין המפקדים הבכירים לאוהדים. במפגשים גם עולה הפער העצום בתפיסות בין הצדדים. ישנם קצינים שרואים את האוהדים כ"קופים", אחרים שומעים את דברי המרצים ומתפתחים דיונים מעניינים וישנם כאלו אשר מחפשים דרכים לשנות את המצב במגרשים שלהם.
הדוגמא לפער באה לידי ביטוי כשבהרצאה שאני העברתי, ובה שאל אותי אחד ממפקדי התחנות "מה זה השיר הזה שאתם תמיד שרים לנו...? ACAB".

פיתרונות
לקראת סוף העונה שעברה התקיים דיון עם ראש חוליית הספורט במטה הארצי. בדיון הועלו הנקודות הקבועות, שבראשן עמד לנגד עניינו להגיע להסכמים ונהלים אשר יחייבו את כלל משטרת ישראל, ויפתרו את חוסר האחידות בין התחנות השונות.
כשהועלה נושא אביזרי העידוד, הגיעה הצעה מפתיעה מצד משטרת ישראל. לטענתה אין אפשרות לייצר מערכת שבה ישנו איש קשר קבוע בכל תחנה לקשר עם האוהדים, ויתרה מזאת ביום המשחק השוטרים עסוקים עד מעל הראש במטלות שיש להם גם כך. לכן צריך לבוא פיתרון כולל אשר עוקף את הבירוקרטיה של משטרת ישראל. הועלה רעיון "נאמני אביזרי עידוד", אשר במסגרתו כל קבוצה תקבע 5 אוהדים אשר יקבלו ממשטרת ישראל תעודת נאמן. נושא התעודה יוכל להכניס למגרש כל ציוד (חוקי) שיבקש ללא בדיקה מוקדמת, זאת מתוך גישה של מתן אמון באוהדים, וקבלת חובות לצד זכויות.
עלתה השאלה, מה יהיה במקרה שבו תיזרק אבוקה מהיציע? האם אותו נאמן יעצר? קיבלנו תשובה חד משמעית שלא.
הפרוייקט היה אמור לצאת לדרך בתחילת העונה במספר מגרשים, אך הוא מתעכב מסיבות בירוקרטיות של משטרת ישראל.

מבט לעתיד
לא ברור מתי ואיך יועברו הסמכויות במגרשים לגופים אזרחיים. יש שיגידו בראש ובראשונה תודה לאל שהמשטרה יצאה מהיציעים ותשב רק ככוח חירום מחוץ לאצטדיון. כאן מגיע ה"אבל" הגדול. משטרת ישראל עם כל התסכול העצום בעבודה איתה היא עדיין גוף של המדינה שחייב לתת דין וחשבון למישהו. ברגע שהאחריות תעבור לגופים פרטיים תמונת המצב תשתנה לחלוטין.
דמיינו שקבוצות אוהדים א' מתארחת במשחק של קבוצה ב'. האיש האמון על האירוע מטעם קבוצה ב' על המגרש יכול להחליט במקרה של יריבות בין המועדונים כי אוהדי הקבוצה האורחת לא מכניסים ליציע שום ציוד. נראה מופרך? הביטו על היחס אל האוהדים כיום ממרבית המועדונים ...

לסיכום, כדי לפתור ולשנות סוגיות מורכבות מאין אלו האוהדים חייבים להיות חלק ממערך קבלת ההחלטות. פעולה שמשמעותה איסוף נתונים מתמיד בכדי שנוכל להתמודד עם הנתונים של משטרת ישראל, ההתאחדות לכדורגל וכדומה, לצד הכרה של האינטרסים והמוטיבציות של הגורמים האחרים במשחק. רק ככה, מאוחדים וביחד נוכל להביא את הכדורגל שלנו עוד צעד קדימה.

הנכם מוזמנים לקורס שינוי חברתי באמצעות כדורגל
https://www.israfans.org.il/index.php?o ... 6&Itemid=1" onclick="window.open(this.href);return false;