יום אחרי שיצא פרו 2010, הוא כבר היה אצלי על המחשב.
כולי ציפיות לקראת המשחק. המשחק הראשון, ברצלונה נגד ריאל מדריד. הסופר קלאסיקו.
שהמשחק מתחיל, אני רוצה לספוג את האווירה. השחקנים עומדים במנהרה, לוחצים ידיים, מתחבקים. סחבקים אמיתיים.
שנייה אחרי זה המסך מתחלף. הפנים כבר אינן נחמדות. רציניות עולה על פני השחקנים, על פני כולם ללא יוצא מן הכלל.
השחקנים נחושים להוכיח ולתת מלחמה. את ה"נחמדות" הם השאירו במנהרה.
כבר שנים שהפועל באר שבע מתמודדת עם תואר ה"נחמדה" של הליגה בצורה לא רעה. אפילו טובה מאוד.
ההתחשבות היתרה בשחקני היריב, גם על המגרש, הסלחנות, הספורטיביות.
הבעיה שלפעמים, אנו מתעסקים בלהיות ספורטיביים מדי, במקום להתעסק במלחמה, בהקרבה, ולרוב, גם בווינריות.
שחקנים נופלים, שחקנים מבזבזים זמן, שחקנים מתחזים ושחקנים מכסחים. הכל קיים והכל ידוע.
פעם אחת שהרגשתי שבאר שבע עוזבת את הנחמדות במנהרה הייתה דרך דחיפה של הקהל במשחק נגד עכו בשנה שעברה.
"כולם ליפול.. כולם ליפול". כן.. גם זה מותר. כשאתה סובל מנפילות של שחקני היריבה משחק אחרי משחק, ככל הנראה זהו כלי קונוונציונלי בלתי מוצהר וגם לך מותר להשתמש בו כנגד אחרים. זו לא בושה.
במשחק נגד אשדוד, שמשום מה מוחשב לדרבי (לפחות בעיני התושבים מעיר הנמל) יכולנו לראות ניצוצות של ווינריות. כן, כן, בהפועל ב"ש.
שחקן נופל. השופט שרק? לא שאני שמעתי.
המשחק ממשיך. כלי עליו דיברתי מקודם הוא נפילות, אז במשמעות של לבזבז זמן, הפעם על מנת לעצור מתפרצת.
כלי נוסף שב"ש רכשה במשחק הזה, הוא להתעלם. כלי חשוב. ההתקפה המשיכה, ואני חושב שכולנו יודעים איך זה נגמר.
הבעיה היא, שנראה היה כאילו אחרי הגול, השחקנים רצו למנהרה ולקחו מהר את הנחמדות שחסרה להם דקה לפני כן.
הקפטן צריך לשמש דוגמא לשחקנים, ולעודד אותם גם אם שגו, או חשבו כי שגו.
תמיד הקפטנים הם השחקנים עם הפרצוף הכי מכווץ על הדשא. אלה שיעשו הכל בשביל שהקבוצה תנצח ולא משנה באיזו דרך.
הגרזנים סטייל פטריק ווירה. קשוחים, בעלי נוכחות, שדוחפים את השחקנים והקבוצה למקסימום.
"אני מצטער. באמת שאני מצטער. מכל הלב". על מה? מדוע להתרפס בפניהם?
הם השתמשו בכלי מסוים, שלא עובר על חוקי המשחק, על מנת לעצור את המתפרצת? זכותם.
אתה משתמש בכלי אחר, גם הוא לא עובר על חוקי המשחק, על מנת לא להתייחס לכלי שלהם? זכותך!
אולי שמיעתי מטעה אותי, אבל לא שמתי לב להתנצלות עמוקה של אשדוד על ההשתמשות בכלי שלהם.
רוצה אני קצת להסתייג מדברי ולומר כי זה טוב להיות ספורטיבי. ואפילו נחוץ, כי זה מקרין באופן ישיר על האישיות שלך והכוונות שלך. ורצוי שהן יהיו טובות כלפיי האחר.
אבל כשאתה במשחק, ועומדת מולך קבוצה, או שחקן, שרוצים את אותו דבר בדיוק כמו שאתה רוצה,
אינך יכול פשוט לוותר, להיות נחמד. צריך לפעמים ללמוד שצריך להיות רעים בחלק מהמקרים על מנת להשיג את מטרותיך.
המטרה מקדשת את האמצעים. בכל משחק המטרה היא ניצחון.
אם האמצעי הוא להיות קצת רע, הרי הוא מקודש.
עומר נחום
05.11.2009
החברה הרעים
החברה הרעים
הפועל באר שבע ♥