כתבה על מאור מליקסון בשם המשחק | הכתבה המלאה בפנים!
נשלח: 08 נובמבר 2009, 14:17
בגיליון החודשי של שם המשחק מופיע ראיון של 4 עמודים עם מאור מליקסון, הנה כמה חלקים נבחרים:
על סרט הקפטן:
"ירדנו לאימון, הוא (עזורי) אמר לשחקנים שמאור יהיה הקפטן מהיום. הם שמחו וצחקו אבל ידעו שזה לא מתאים לי. הלכתי לדבר עם אסי רחמים, שאלתי מה אני צריך לעשות. מיד אמרתי שאני לא הולך להיות קפטן שצועק וכאלה, אלא אני אקח את זה למקום שאם יש בעיות במשחק, אני אבוא, אקח את הכדור, לא אברח מאחריות. מישהו שאפשר לסמוך עליו.
"אני יודע שגיא (עזורי) רצה להמריץ אותי. הוא ראה שיש לי חיבור טוב עם האוהדים. אבל שאנשים יידעו, במיוחד אותם אוהדים שבאים ואומרים לי 'תצעק על אנשים', זו לא האישיות שלי".
על הקריירה:
"לפני שנה פגשתי את המאמן שלי במכבי יבנה דדה בר-כליפא. אמרתי לו, 'לא הייתי שחקן בגיל צעיר, אה?'. הוא ענה לי, 'מה?, אתה הייתי הכי טוב, בלטת מעל כולם'. ואני תמיד חשבתי שזה יותר טוב ממני, וההוא יותר טוב ממני. באתי, כי היה לי כיף. היינו חבר'ה מיבנה שהלכנו עד הנוער ביחד. אף פעם לא לקחתי את עצמי ברצינות, לא היה לי חלום, וגם עכשיו אין לי. החלום שלי זה לשחק טוב ואולי יום אחד לזכות באליפות עם באר שבע. הנאה, זה מה שחשוב.
"בעונה הראשונה וקצת בשנייה (בבית"ר) היה לי רק מה להרוויח, הבום מגיע כשהציפיות מתחילות. אני כל הזמן אומר ליוסי אלקיים, שהייתי בכיף מתחלף איתו. הוא שאל אותי למה, ואני אומר לו שהוא ילד בן 19, שחקן בית, יכול לאבד 100 כדורים, אין עליו אחריות. יש לו רק מה להרוויח. כיף. כשהתחילה אצלי האחריות, והתקווה, והכתבות, פתאום קבעו לי מה אני צריך להיות. שאני צריך להרוויח ככה וככה, ואני צריך לבשל ככה, ולכבוש ככה, ולא להיות יותר שחקן מחליף. אז אתה מתחיל לחשוב יותר מדי. עם יותר מדי מחשבות, אתה לא משחק בכיף שלך. זה קשה. הייתה ירידה. אני רוצה להיות שוב בן 18. כיף להם, אין לחץ.
"לא מזמן קניתי לפטופ חדש והייתי צריך להעביר דברים. יצא לי לראות תיקייה של כתבות. כתבו שאני שילוב של בניון, ברקוביץ' ורביבו. אם היית שואל אותי, בסה"כ רציתי להיות שחקן טוב. הצמידו לי את הרצונות שלהם.
על הפציעה:
"בדקה ה- 80, במשחק מול פתח תקווה (במדי מכבי חיפה), נכנס בי שחקן, גרם לי לפציעה, הוא הרים לי את הבוהן, עשה לי קרע, לא ידעו מה זה. עשינו צילומים, אבל לא ראינו. וככה חודשים בקושי שיחקתי בחיפה, ואנשים לא ידעו למה. פה ושם ניסיתי עם הכאבים לתת עשר דקות פה ושם, וזה לא עזר.
הפציעה פגעה לי במקום היחיד שאני משחק בו כדורגל- בפס של ימין. בכל נגיעה בכדור היו לי צמרמורות. סבלתי מכל תנועה ומכל נגיעה. ממש. גם בחצי העונה שעברתי להפועל כפ"ס, ממש סבלתי. עד עכשיו אני לא יכול לבעוט מלא. אני בועט בקושי. הרופא שעשה לי את הניתוח אמר 'עשיתי ניתוח כזה ללוחם טקוואנדו, אבל לכדורגלן? אין ודאות שתחזור לשחק כדורגל. זה מקום ממש בעייתי. התנועה שלך לא תהיה אותה תנועה'.
"באמצע העונה השנייה בחיפה אמרתי לרוני לוי שאני רוצה לעזוב. רציתי ללכת למקום שאוכל לשחק בו למרות הכאבים. רוני היה אומר לי 'אתה בגיל 27 תהיה השחקן הכי טוב בארץ'. אמרתי לו שאין לי זמן, אני רוצה עכשיו. הרגשתי החמצה במכבי חיפה.
על באר שבע:
"גיא לוי התקשר בתחילת הפגרה, אמר שהוא 'הולך לב"ש, אם בא לך, תבוא'. באר שבע, ליגה שנייה, אמרתי שנה בכיף שלי, יש חמש עולות גם ככה. אמרתי שאני אקריב שנה. זו אולי ההחלטה הכי נורמלית שעשיתי בקריירה.
"בית"ר ובאר שבע שוות מבחינת לחץ. בשתי הקבוצות, אם תשחק טוב, זה הכי כיף בעולם. מי שלא שיחק בב"ש ובית"ר לא יודע מה זה כיף בכדורגל, עם כל הכבוד לחיפה. מבחינת האווירה, גול בבית"ר שווה שלושה בחיפה. אותו דבר באר שבע.
על סרט הקפטן:
"ירדנו לאימון, הוא (עזורי) אמר לשחקנים שמאור יהיה הקפטן מהיום. הם שמחו וצחקו אבל ידעו שזה לא מתאים לי. הלכתי לדבר עם אסי רחמים, שאלתי מה אני צריך לעשות. מיד אמרתי שאני לא הולך להיות קפטן שצועק וכאלה, אלא אני אקח את זה למקום שאם יש בעיות במשחק, אני אבוא, אקח את הכדור, לא אברח מאחריות. מישהו שאפשר לסמוך עליו.
"אני יודע שגיא (עזורי) רצה להמריץ אותי. הוא ראה שיש לי חיבור טוב עם האוהדים. אבל שאנשים יידעו, במיוחד אותם אוהדים שבאים ואומרים לי 'תצעק על אנשים', זו לא האישיות שלי".
על הקריירה:
"לפני שנה פגשתי את המאמן שלי במכבי יבנה דדה בר-כליפא. אמרתי לו, 'לא הייתי שחקן בגיל צעיר, אה?'. הוא ענה לי, 'מה?, אתה הייתי הכי טוב, בלטת מעל כולם'. ואני תמיד חשבתי שזה יותר טוב ממני, וההוא יותר טוב ממני. באתי, כי היה לי כיף. היינו חבר'ה מיבנה שהלכנו עד הנוער ביחד. אף פעם לא לקחתי את עצמי ברצינות, לא היה לי חלום, וגם עכשיו אין לי. החלום שלי זה לשחק טוב ואולי יום אחד לזכות באליפות עם באר שבע. הנאה, זה מה שחשוב.
"בעונה הראשונה וקצת בשנייה (בבית"ר) היה לי רק מה להרוויח, הבום מגיע כשהציפיות מתחילות. אני כל הזמן אומר ליוסי אלקיים, שהייתי בכיף מתחלף איתו. הוא שאל אותי למה, ואני אומר לו שהוא ילד בן 19, שחקן בית, יכול לאבד 100 כדורים, אין עליו אחריות. יש לו רק מה להרוויח. כיף. כשהתחילה אצלי האחריות, והתקווה, והכתבות, פתאום קבעו לי מה אני צריך להיות. שאני צריך להרוויח ככה וככה, ואני צריך לבשל ככה, ולכבוש ככה, ולא להיות יותר שחקן מחליף. אז אתה מתחיל לחשוב יותר מדי. עם יותר מדי מחשבות, אתה לא משחק בכיף שלך. זה קשה. הייתה ירידה. אני רוצה להיות שוב בן 18. כיף להם, אין לחץ.
"לא מזמן קניתי לפטופ חדש והייתי צריך להעביר דברים. יצא לי לראות תיקייה של כתבות. כתבו שאני שילוב של בניון, ברקוביץ' ורביבו. אם היית שואל אותי, בסה"כ רציתי להיות שחקן טוב. הצמידו לי את הרצונות שלהם.
על הפציעה:
"בדקה ה- 80, במשחק מול פתח תקווה (במדי מכבי חיפה), נכנס בי שחקן, גרם לי לפציעה, הוא הרים לי את הבוהן, עשה לי קרע, לא ידעו מה זה. עשינו צילומים, אבל לא ראינו. וככה חודשים בקושי שיחקתי בחיפה, ואנשים לא ידעו למה. פה ושם ניסיתי עם הכאבים לתת עשר דקות פה ושם, וזה לא עזר.
הפציעה פגעה לי במקום היחיד שאני משחק בו כדורגל- בפס של ימין. בכל נגיעה בכדור היו לי צמרמורות. סבלתי מכל תנועה ומכל נגיעה. ממש. גם בחצי העונה שעברתי להפועל כפ"ס, ממש סבלתי. עד עכשיו אני לא יכול לבעוט מלא. אני בועט בקושי. הרופא שעשה לי את הניתוח אמר 'עשיתי ניתוח כזה ללוחם טקוואנדו, אבל לכדורגלן? אין ודאות שתחזור לשחק כדורגל. זה מקום ממש בעייתי. התנועה שלך לא תהיה אותה תנועה'.
"באמצע העונה השנייה בחיפה אמרתי לרוני לוי שאני רוצה לעזוב. רציתי ללכת למקום שאוכל לשחק בו למרות הכאבים. רוני היה אומר לי 'אתה בגיל 27 תהיה השחקן הכי טוב בארץ'. אמרתי לו שאין לי זמן, אני רוצה עכשיו. הרגשתי החמצה במכבי חיפה.
על באר שבע:
"גיא לוי התקשר בתחילת הפגרה, אמר שהוא 'הולך לב"ש, אם בא לך, תבוא'. באר שבע, ליגה שנייה, אמרתי שנה בכיף שלי, יש חמש עולות גם ככה. אמרתי שאני אקריב שנה. זו אולי ההחלטה הכי נורמלית שעשיתי בקריירה.
"בית"ר ובאר שבע שוות מבחינת לחץ. בשתי הקבוצות, אם תשחק טוב, זה הכי כיף בעולם. מי שלא שיחק בב"ש ובית"ר לא יודע מה זה כיף בכדורגל, עם כל הכבוד לחיפה. מבחינת האווירה, גול בבית"ר שווה שלושה בחיפה. אותו דבר באר שבע.
