CrazyRed | מועדון האוהדים הפועל באר-שבע | קרייזי רד

כל אוהד ירשום תגובה אחת ויסכם את החוויה שהיתה לו בבלומפילד

הכל התחיל אתמול יושב אצל חברים משחקים קצת פוקר בוי סי פוקר ואז אני שואל את שלומי חבר שלי , יש גלגלים ? [ הכוונה האם נוסעים למשחק ] הבחור עונה ניראה מחר , בעוד איציק[הבלונדיני] מתעצבן ואומר בשביל מה ליסוע שוב לראות אותם חוטפים 3 אני מסתכל ואומר ואם ננצח ? מה תגיד שבאסה שלא נסעת ?הבחור מסתכל עלי ויצא מהבית כדי לעשן את סיגרית העצבים, אין דאגה דווקא הרווחנו בוי סי פוקר
יום שבת מגיע אני מתעורר בשעה 12 מתקשר לשלומי נוו יש גלגלים ? ניראה לי שכן הוא עונה מתקשר לאיציק יאללה בוא לשלומי נוסעים לת"א מה אתה דפוק הוא אומר לי כולה שעה 1 בצוהרים קום קום אני אומר לו שלא יתחרט !
מגיע לביתו של שלומי נוו אמא שלך הכינה קציצות ? כן יאללה בוא נעשה כמה פרוסות עם קציצות וניסע
מגיעים לבלומפילד חצי שעה לפני השריקה ושומעים את אוהדי הפועל שרים בגאווה מחוץ למגרש
נכנסים לבלומפילד ורואים 2000 אוהדי ב"ש צובעים את שער 4 -5 באדום, צבעו המקורי אוהדי מכבי בהלם לא ציפו לכמות כזו שתבוא מן המדבר
המשחק מתחיל ואני מקבל טלפון ראשון מאוהד שיושב בתא הכבוד אתם עושים להם בית ספר הוא אומר לי תוך כדי שהוא אומר לא שומעים אותם אתם עושים רעש של 5 אלף
איציק אומר לי עזוב אותך שי אל תעודד גם ככה דקה 10 אנחנו כבר נפגר תשב בשקט, אני מעודד ומעודד ואז יוסי שבחון נוגח ומשאיר אותנו עם הראש באדמה מקבל שקית גרעינים לראש מסתובב איציק אומר לי אמרתי לך לא לבוא הם יתנו לנו תבוסה בול 10 דקות כמו שאמרתי
אבל אותנו זה לא מעניין הרי באנו בשביל הקבוצה ובשביל אלונה, ממשיכים לעודד קצת יותר חלש ורק עם ב"ש יגבירו את הקצב הקהל יכנס למשחק וזה מה שקרה במחצית השנייה
אני עד עכשיו לא יודע איך קדוסי החמיץ תמצב הזה אבל זה היה ברור שב"ש יבקיעו בסוף, הם נלחמו ורצו סוף סוף, סביבות הדקה ה70 קדוסי נותן מסירה גדולה לאביתר שפשוט נותן את הבעיטה הכי חזקה שיצא לו בתור כדורגלן בכל הקריירה ומקפיץ אלפיים אדומים, שאגת היששש אחרי הגול שיחררה כל כך הרבה תסכול וכל כך הרבה אהבה גם יחד,
מרוב השימחה רצתי למטה ובטעות הפלתי למוכר ארטיקים את הקרטון
סוף המשחק הגיע ואיתו מה שכולנו באנו בשבילו לראות את אלונה באה לקהל שלנו
חבר שישב בתא הכבוד אמר לי שהוא אמר לה ללכת לקהל שלנו תוך כדי לחישה באוזן הוא ראה שהיא לא סוגרה על עצמה ואמר לה תלכי אליהם תלכי אליהם כמה פעמיים
בסך הכל הם באו בשבילך
יוצאים מהמגרש ואדון איציק אומר תשמע זה המשחק שהכי נהנתי השנה כנ"ל שלומי סוף סוף באמת היה לנו כייף
ואני בלבי אומר שמפה ניצא לדרך חדשה!
גיא עזורי אומר שב"ש לא קבוצה שיכולה לשחק עם 2 חלוצים גם יחד מעניין שזה קרה היום וראינו שהבכנו את מכבי לא פעם , רבע שעה אחרונה שיחקנו עם 3 חלוצים האם הפועל ב"ש לא יכולה עדין לשחק עם 2 חלוצים ! שטויות במיץ

בב"ש יש קהל נפלא ויש גם כוסיות אוהד מכבי אמר לחבר בסוף המשחק !
הראנו לכולם שהקהל של ב"ש הוא בין הטובים בארץ !

זה שי !

הזווית שלי...
גם אני התלבטתי, וואלה 80 ש"ח לא מעט.
אבל הלב לא נתן להיות שם! ככה שבסוף עולים על אוטו של בן דוד שלי ומתחילים בנסיעה צפונה.
במשך כל הנסיעה אני לא מדבר כי אני מלא חששות. מפחד שאני אתאכזב מהכמות ובסוף יבואו רק כמה מאות. מפחד מזה שהקבוצה תקפל פיק ברכיים ונקבל בראש.
אבל לא כך היו פני הדברים להפך (פורים הגיע אלינו בשבוע איחור) נהניתי כמו שלא נהניתי במשך כל העונה.
ולמה??
כי סוף סוף התעסקנו במה שבאמת חשוב-הקבוצה. עודדנו ועודננו גם בפיגור עודדנו עד שיצא לנו הגרון.
היה תענוג לראות איך מישהו קם לקלל או סתם לשיר "אבי נימני ההומו" וכולם ישר מושיבים אותו בשקט ואומרים לו "ככה אנחנו לא רוצים! אנחנו רוצים לעודד".
היה תענוג שאילוז גרם לי לאכול את הכובע כי 2 דקות לפני הגול התעצבנתי ואממרתי לכל מי שהיה לידי "שהוא פשוט לא שחקן כדורגל" ואחרי הכול כולם קפצו עלי ואמרו לי "תשתוק" וכן למי שמכיר אותי זה מוזר כי באמת שתקתי.

נהניתי להישאר אחרי המשחק ולקרוא לאלונה ולשיר לה בכל הכח.

יש לי רק בקשה אחת שזה לא יהיה חד פעמי! מי יתן וכך זה יהיה בכל משחק של הפועל ב"ש סוף סוף ללא מחנאות אין ההוא מהקרייזי את ההוא מהקאמלס ואת ההוא משער 2 יש אך ורק את אוהדי הפועל ב"ש.
חברים התחלנו משהו בואו נוכיח שווסרמיל יכול להיות גם אחרת

רעיון יפה, ובכלל נחמד לראות שאתה מבין את המצב ומגיע לעודד. נקווה שתאמץ את זה לתמיד.
אני ממשיך:
יום שישי, לכולנו ברור שנוסעים למשחק... אבל איך ועם מי?
הבן דוד שלי יצא ברכב מלא, חבר שלי יצא עם רכב כמעט מלא, ולי הייתה התחייבות לעוד שלושה אנשים, אין ברירה חייב להוציא עוד רכב.
שבת בבוקר אני קם כמה שיותר מאוחר, המחשבה על המשחק והציפייה הרגה אותי, לא הייתה לי סבלנות לחכות.
בשלוש קובי מתקשר אלי, "נו מתי יוצאים"? בשש ככה עניתי...
הוא עונה לי כמו אחד שמגיע למשחק פעם ראשונה בחיים, "אין מצב, בוא ניצא עכשיו אין לי סבלנות".
האמת גם לי לא הייתה, התחלתי איסוף בשעה ארבע ככה עד שכולם התארגנו היה חמש.
נכנסים לאיצטדיון, אני מתלהב הגיעה כמות יפה מאוד של צופים וזה עוד לא הסוף.
לאט לאט הטריבונות מתמלאות, ובלומפילד נצבע אדום.
ב"ש לא מרשימה במיוחד במחצית הראשונה, אבל בהחלט יכלה לתת איזה שער או שניים.
בינתיים חטפנו את האחד אפס, מנגיחה חלשה שהולכת לאט לאט לקורה וקאלה לא מגיב...
בראש אני כבר מתחיל לחשוב, איך גורמים לקהל להמשיך לעודד בכל מצב? הרי ברור שנחטוף את השני והשלישי...
מחצית שנייה נפתחת, ב"ש עולה בסערה.
החמצה ועוד החמצה ועוד החמצה ועוד החמצה, יכול להיות שבסוף עם כל המצבים האלה לאנצליח להשוות?.
הקהל בטירוף, מעודדים בכל הכוח ונותנים את הנשמה...
ואז דקה 75, קדוסי מקבל כדור ומרים את הראש... רואה את אביה לבד... מעביר לו כדור אלא מליקסון.
אביה מניח לעצמו את הכדור, אני מסתכל לו בעיניים ורואה איך הוא מכוון את הכדור.
הוא מכניס את הצד החיצון של הנעל והכדור פשוט לא נותן לאף אחד להפריע בדרך לשאגה של האדומים.
פתאום חילוף, היה מתוכנן מראש אביה בחוץ נאסר בפנים.
חילוף התקפי? איך יכול להיות שהוא לא ביטל את החילוף בעקבות הגול?
אה זה לא גיא עזורי... ואז עוד חילוף...
דודזאדה המוכשר מבקש לצאת, במקומו נכנס פדידה??!! מה קורה פה?
המאמן שלנו אשכרה רוצה לנצח. לא האמנתי, כנראה שעזורי הרגיל אותנו להשלים עם התבוסתנות שלו.
כל הכבוד ויקו, שיחקת אותה.
רגע לפני שאני יוצא באזור החניה, ניגש אלי בחור ושואל אם יש לי מקום אחד פנוי בשבילו...
היה לי אז הסכמתי לקחת אותו, בדרך בעוד אנחנו מנתחים את המשחק... אנחנו מציינים שהקהל של מכבי השתיק אותנו (בשיר ברחובות).
פתאום הטרמפיסט אומר לי, אני דווקא התלהבתי ממכם...
מה זה ממכם אני שואל אתה אוהד מכבי?
כן, ושתדע לך שאף קבוצה חוץ מחיפה הפועל ת"א וביתר לא מביאה כזאת כמות של צופים.
הדרך הביתה והשבוע המיועד יהיו מתוקים מתוקים.
שבוע טוב

nitsande כתב:רעיון יפה, ובכלל נחמד לראות שאתה מבין את המצב ומגיע לעודד. נקווה שתאמץ את זה לתמיד.
אני ממשיך:
יום שישי, לכולנו ברור שנוסעים למשחק... אבל איך ועם מי?
הבן דוד שלי יצא ברכב מלא, חבר שלי יצא עם רכב כמעט מלא, ולי הייתה התחייבות לעוד שלושה אנשים, אין ברירה חייב להוציא עוד רכב.
שבת בבוקר אני קם כמה שיותר מאוחר, המחשבה על המשחק והציפייה הרגה אותי, לא הייתה לי סבלנות לחכות.
בשלוש קובי מתקשר אלי, "נו מתי יוצאים"? בשש ככה עניתי...
הוא עונה לי כמו אחד שמגיע למשחק פעם ראשונה בחיים, "אין מצב, בוא ניצא עכשיו אין לי סבלנות".
האמת גם לי לא הייתה, התחלתי איסוף בשעה ארבע ככה עד שכולם התארגנו היה חמש.
נכנסים לאיצטדיון, אני מתלהב הגיעה כמות יפה מאוד של צופים וזה עוד לא הסוף.
לאט לאט הטריבונות מתמלאות, ובלומפילד נצבע אדום.
ב"ש לא מרשימה במיוחד במחצית הראשונה, אבל בהחלט יכלה לתת איזה שער או שניים.
בינתיים חטפנו את האחד אפס, מנגיחה חלשה שהולכת לאט לאט לקורה וקאלה לא מגיב...
בראש אני כבר מתחיל לחשוב, איך גורמים לקהל להמשיך לעודד בכל מצב? הרי ברור שנחטוף את השני והשלישי...
מחצית שנייה נפתחת, ב"ש עולה בסערה.
החמצה ועוד החמצה ועוד החמצה ועוד החמצה, יכול להיות שבסוף עם כל המצבים האלה לאנצליח להשוות?.
הקהל בטירוף, מעודדים בכל הכוח ונותנים את הנשמה...
ואז דקה 75, קדוסי מקבל כדור ומרים את הראש... רואה את אביה לבד... מעביר לו כדור אלא מליקסון.
אביה מניח לעצמו את הכדור, אני מסתכל לו בעיניים ורואה איך הוא מכוון את הכדור.
הוא מכניס את הצד החיצון של הנעל והכדור פשוט לא נותן לאף אחד להפריע בדרך לשאגה של האדומים.
פתאום חילוף, היה מתוכנן מראש אביה בחוץ נאסר בפנים.
חילוף התקפי? איך יכול להיות שהוא לא ביטל את החילוף בעקבות הגול?
אה זה לא גיא עזורי... ואז עוד חילוף...
דודזאדה המוכשר מבקש לצאת, במקומו נכנס פדידה??!! מה קורה פה?
המאמן שלנו אשכרה רוצה לנצח. לא האמנתי, כנראה שעזורי הרגיל אותנו להשלים עם התבוסתנות שלו.
כל הכבוד ויקו, שיחקת אותה.
רגע לפני שאני יוצא באזור החניה, ניגש אלי בחור ושואל אם יש לי מקום אחד פנוי בשבילו...
היה לי אז הסכמתי לקחת אותו, בדרך בעוד אנחנו מנתחים את המשחק... אנחנו מציינים שהקהל של מכבי השתיק אותנו (בשיר ברחובות).
פתאום הטרמפיסט אומר לי, אני דווקא התלהבתי ממכם...
מה זה ממכם אני שואל אתה אוהד מכבי?
כן, ושתדע לך שאף קבוצה חוץ מחיפה הפועל ת"א וביתר לא מביאה כזאת כמות של צופים.
הדרך הביתה והשבוע המיועד יהיו מתוקים מתוקים.
שבוע טוב

די נו, אל תספר סיפורים...לא היית במשחק


סתם, נהניתי לקרוא...למרות שנתת טרמפ לצהוב.

תמשיכו

איזה סבל זה להיות אוהד הפועל ב"ש. שבוע אחד אתה בקרשים... ושבוע אח"כ אתה בעננים.
זה לא בריא להיות אוהד הפועל ב"ש.

אחלה רעיון ..

מהזווית שלי..

השעה 10:00 בבוקר, אני בדיוק מסיים משחק ומתקשר לאבא שלי, ''הלו אבא? נוסעים למשחק?'' - ''תגיע לבאר שבע ונדבר''

השעה 12:00, אני מתקשר לאבא שלי ושואל אותו: ''נו נוסעים למשחק?'' - ''נדבר יותר מאוחר''

השעה 15:30, אחי מעיר אותי משינה ושואל אותי: ''אתה רוצה לבוא למשחק?'' בלי לחשוב פעמיים קפצתי מהמיטה, התלבשתי ויצאתי לאוטו של אבא שלי שחיכה לי בחוץ.

השעה 16:00, אנחנו מגיעים לרחבת האיצטדיון, בנתיים אנו רואים את שחקני הקבוצה עולים לאוטובוס ומשוחחים מעט עם ויקו חדד. ברקע אנו רואים את המוני האוהדים מתארגנים לעלות להסעה.

השעה 17:00, לאחר שכל האוהדים כבר על ההסעות, אנחנו מוכנים לצאת לדרך.

השעה 18:15, אנחנו מגיעים לבלומפילד, ובזמן שאנו רואים את המוני האוהדים של באר שבע קונים כרטיסים למשחק הלכנו לאכול משהו במסעדה שליד האיצטדיון.

השעה 18:45, אנחנו נכנסים לאיצטדיון, רואים את מאות האוהדים של באר שבע ממקמים את עצמם ביציע בזמן שהיציע רק מתמלא ומתמלא.

השעה 19:15, לאחר שכולם כבר התמקמו (והשדר המעצבן שלא מפסיק להקריא את החסויות של מכבי) אנחנו מתחילים בעידוד. אני אומר לעצמי, יא אלוהים, איזה קהל אנחנו ! (כאילו שלא ידעתי את זה לפני זה)

השעה 19:30, שריקת הפתיחה באיצטדיון בלומפילד ואני אומר לעצמי, סוף סוף הגיע השריקה הזאת !
בזמן שאני ועוד כ2000 אוהדים באר שבעים מוציאים את הגרון, אנחנו רואים את הכדור מתגלגל אט אט לרשתו של קאלה, אני אומר לעצמי, כמה חבל, גול כזה שטותי !

השעה 21:00, נשמעת השריקה לפתיחת המחצית השנייה, אנחנו רואים את השליטה המוחלטת שלנו במגרש, את ההזדמנויות (ההחמצות) הרבות שלנו, אבל בתוך תוכי אני יודע שזה יגיע מתישהו.

השעה 21:30, אני רואה את קדוסי מקבל כדור בטווח של כ20 מטר מן השער, ואני אומר לעצמי, נו אוהד, איך תאבד את הכדור הפעם? פתאום אני רואה את הכדור המעולה שלו לאביתר, ואני צועק לאביה: ''תבעט כבר !'' פתאום אני רואה את הכדור ננעץ ברשתו של לירן שטראובר ואני צועק כמו מטורף ומודה לאלוהים על השער הזה.

השעה 21:45, שריקת הסיום כאן באיצטדיון בלומפילד, אנחנו אחרי משחק מצויין בסך הכל, אבל אנחנו מחכים לדבר האמיתי, אלונה ! אנחנו קוראים לאלונה בקולי קולות בתקווה שהיא תבוא, היא באה !, ברגע שראיתי אותה הזלתי דמעה (באמת !) ולא יכולתי לעצור את עצמי. עודדתי אותה יותר ממה שעודדתי בכל חיי וקראתי לה להישאר !

השעה 22:00, אנחנו כבר מחוץ לבלומפילד, שמחים ומאושרים מחפשים את האוטובוסים. ואני אומר לעצמי, ללא ספק אחד המשחקים הטובים שלנו העונה, שאפו לויקו חדד.


מקווה שנהנתם לקרוא ולא חפרתי יותר מידי ערב טוב.

הסניגורון... כתב:אחלה רעיון ..

מהזווית שלי..

השעה 10:00 בבוקר, אני בדיוק מסיים משחק ומתקשר לאבא שלי, ''הלו אבא? נוסעים למשחק?'' - ''תגיע לבאר שבע ונדבר''

השעה 12:00, אני מתקשר לאבא שלי ושואל אותו: ''נו נוסעים למשחק?'' - ''נדבר יותר מאוחר''

השעה 15:30, אחי מעיר אותי משינה ושואל אותי: ''אתה רוצה לבוא למשחק?'' בלי לחשוב פעמיים קפצתי מהמיטה, התלבשתי ויצאתי לאוטו של אבא שלי שחיכה לי בחוץ.

השעה 16:00, אנחנו מגיעים לרחבת האיצטדיון, בנתיים אנו רואים את שחקני הקבוצה עולים לאוטובוס ומשוחחים מעט עם ויקו חדד. ברקע אנו רואים את המוני האוהדים מתארגנים לעלות להסעה.

השעה 17:00, לאחר שכל האוהדים כבר על ההסעות, אנחנו מוכנים לצאת לדרך.

השעה 18:15, אנחנו מגיעים לבלומפילד, ובזמן שאנו רואים את המוני האוהדים של באר שבע קונים כרטיסים למשחק הלכנו לאכול משהו במסעדה שליד האיצטדיון.

השעה 18:45, אנחנו נכנסים לאיצטדיון, רואים את מאות האוהדים של באר שבע ממקמים את עצמם ביציע בזמן שהיציע רק מתמלא ומתמלא.

השעה 19:15, לאחר שכולם כבר התמקמו (והשדר המעצבן שלא מפסיק להקריא את החסויות של מכבי) אנחנו מתחילים בעידוד. אני אומר לעצמי, יא אלוהים, איזה קהל אנחנו ! (כאילו שלא ידעתי את זה לפני זה)

השעה 19:30, שריקת הפתיחה באיצטדיון בלומפילד ואני אומר לעצמי, סוף סוף הגיע השריקה הזאת !
בזמן שאני ועוד כ2000 אוהדים באר שבעים מוציאים את הגרון, אנחנו רואים את הכדור מתגלגל אט אט לרשתו של קאלה, אני אומר לעצמי, כמה חבל, גול כזה שטותי !

השעה 21:00, נשמעת השריקה לפתיחת המחצית השנייה, אנחנו רואים את השליטה המוחלטת שלנו במגרש, את ההזדמנויות (ההחמצות) הרבות שלנו, אבל בתוך תוכי אני יודע שזה יגיע מתישהו.

השעה 21:30, אני רואה את קדוסי מקבל כדור בטווח של כ20 מטר מן השער, ואני אומר לעצמי, נו אוהד, איך תאבד את הכדור הפעם? פתאום אני רואה את הכדור המעולה שלו לאביתר, ואני צועק לאביה: ''תבעט כבר !'' פתאום אני רואה את הכדור ננעץ ברשתו של לירן שטראובר ואני צועק כמו מטורף ומודה לאלוהים על השער הזה.

השעה 21:45, שריקת הסיום כאן באיצטדיון בלומפילד, אנחנו אחרי משחק מצויין בסך הכל, אבל אנחנו מחכים לדבר האמיתי, אלונה ! אנחנו קוראים לאלונה בקולי קולות בתקווה שהיא תבוא, היא באה !, ברגע שראיתי אותה הזלתי דמעה (באמת !) ולא יכולתי לעצור את עצמי. עודדתי אותה יותר ממה שעודדתי בכל חיי וקראתי לה להישאר !

השעה 22:00, אנחנו כבר מחוץ לבלומפילד, שמחים ומאושרים מחפשים את האוטובוסים. ואני אומר לעצמי, ללא ספק אחד המשחקים הטובים שלנו העונה, שאפו לויקו חדד.


מקווה שנהנתם לקרוא ולא חפרתי יותר מידי ערב טוב.

לפחות אותך אבא שלך לא מסנן בטלפון

וואוו - איזה סיום מטורף לנסיעה מטורפת לשבוע מטורף....
מיום ראשון אישתי הייתה מאושפזת כשאני מתזז בינה לבין הילדים (שהיו אצל הסבתות) לבין העבודה כשברקע ההתפטרות של עזורי (יששששש!!) וההודעה הדרמטית של אלונה ביום שני וההמולה התקשורתית.
כל זה בלי לשכוח שהמשחק ב-19:30 כששבת יוצאת רק ב-18:20.
כל הגורמים האלו הביאו אותי להבנה שאין מצב שאני מצליח לעזוב הכל ולהגיע תוך שעה מיציאת השבת לבלומפילד ובכלל לא חשבתי על לנסוע.
אבל אז באה ההודעה של אורי ביום שלישי על זה שהוא נוסע והודעות של עוד שומרי שבת אחרים שאמרו שפעם כבר הצליחו לעשות את הדרך מב"ש ליפו בשעה.
ביום רביעי אורי אומר לי שהטרמפ עם מי שהוא בנה עליו כבר מלא ושואל אם אני נוסע. אמרתי לו שאין כל כך סיכוי אבל שאני אהיה איתו בקשר.
ביום חמישי חל שיפור במצב של אשתי אבל עדיין לא הסכימו לשחרר אותה ואמרתי לאורי שעדיין לא יודע מה יהיה.
ביום שישי בבוקר, אורי שולח שוב הודעה לשאול מה קורה מחר. אני אומר לו שלא יודע ושיהיה זמין עד כניסת שבת כדי שאעדכן אותו. במקביל עוד שיפור במצבה של אשתי אבל עדיין לא ברור אם משחררים אותה ואני עוזב אותה לקראת הצהריים לכיוון הבית של ההורים שלה ששמרו על הילדים כדי שגם הם יספיקו לבקר אותה לפני שבת.
שעה אחרי, בסביבות 12:30 אני שומע אותם חוזרים מהביקור בבית חולים אבל כשהדלת של הבית נפתחת היא איתם! הסכימו לשחרר אותה מהאישפוז ומכיוון שאנחנו גם ככה מתנחלים אצל ההורים שלה היא הסכימה שאני אסע למשחק.
מתקשר ישר לאורי ומודיע לו, אבל עדיין יש חשש שלא נצליח להגיע תוך שעה. הוא קונה לנו כרטיסים מ-לונה טורס (החלטה שחסכה לנו זמן יקר) ואנחנו קובעים שאני אוסף אותו במוצ"ש ב-18:25.
מסביבות 18:10 אני לייד הרכב, מחכה שהשבת תצא ואודרוב....ניראה כאילו עובר נצח אבל הנה כבר 18:20 - מתניע ודוהר לעבר אורי.
אני לא רוצה להפליל את עצמי, אבל יעיד הפרצוף ההמום של אורי (שכידוע לכם לא מתרגש בקלות...) על הנהיגה שלי במיוחד בכביש 6. בואו נאמר שהמילה "שומאכר" עלתה מפיו לא אחת....
19:10 יורדים בבן שמן לכיוון תל אביב אבל אני מפספס את מחלף גנות כדי לרדת ממנו ליפו ומוצא את עצמי באיילון צפון. עם הרבה תושיה אני יורד בקיבוץ גלויות וממשיך משם מערבה לכיוון יפו. האזור מתחיל להיות לי מוכר אבל לא לוקח סיכון ושואל נהג מונית איך מגיעים לבלומפילד. למזלנו הוא בדיוק נוסע לשם ואנחנו אחריו.
19:25 אנחנו מול האצטדיון - המשימה הכי קשה שנתקלנו בה עד כה: למצוא חניה!
יצאה לנו הנשמה ובסוף החניתי על אחת המדרכות איזה 500 מטר מהאצטדיון ופתחנו בריצה מטורפת לעבר האצטדיון(אורי אח שלי אתה חייב להפסיק לעשן...) כשברקע שומעים בעיקר את הקהל של הפועל.
נכנסנו לאצטדיון כשהשעון מראה 4 דקות משחק.
המשחק עצמו והאווירה מצד הקהל של מכבי אבל בעיקר מהצד שלנו היו מדהימים וכמובן שלא הלכנו עד שאלונה ירדה אלינו וגם אחרי שיצאה מהאצטדיון.
בדרך דרומה היו על הכביש עשרות מכוניות עם צעיפים אדומים - שזה היה פשוט מטורף, כשאורי מעדכן לגבי כל מיני פרשיות פליליות והנפשות הפועלות...
מרוב כל האנרגיה והאנדרנלין היינו כל כך רעבים שיכלנו לטרוף פרה שלמה, אבל הסתפקנו בבאגט שווארמה במרכז אורן שם ראינו כמה מהנפשות הפועלות פה בפורום שחזרו גם הם מהמשחק.
23:45 נכנס למיטה מנסה לא להעיר את אשתי והילדים אבל לא מצליח להרדם. לא יודע אם זה האנדרלנלין זורם עדיין בדם או שזה הבאגט באורן....
היה שווה כל רגע!

קוקי כתב:
לפחות אותך אבא שלך לא מסנן בטלפון

מי שיראה אותי יגיד בטוח שאף גז צחוק או משהו!!