הזמן לרדת לקרקע
נשלח: 25 מרץ 2010, 22:13
אני חושבת שהפרופורציות נעלמו כאן מזמן, אי שם לפני 3 שנים כשאלונה קנתה את הקבוצה. מעולם לא הצטיינו ביציבות על הקרקע אבל זה פשוט הרקיע שחקים.
אני מסכימה עם נדב סגרון שכתב שהעובדה שיש סימן שאלה ענקי על עתיד המועדון משפיע על השחקנים שלא רואים סיבה להשקיע כשלא ברור אם בכלל יהיה מועדון שנה הבאה.
אני מסכימה עם ניב שכתב שהחורבן של עזורי עדיין מורגש כאן, כי חדד לא קוסם, לא היה מעולם ובטח לא יהיה כעת, שנים אחרי "קריירת אימון" ובמעמד מושיע שאין לו מה להפסיד. (כשהצליח הוא לקח קרדיט, בהפסד מיהר לומר בצדק "אני לא קוסם")
נכון שזה לא סגל שמתאים ל"בניית קבוצה חדשה" אבל! - זה כן סגל שלא רחוק ממה שאפשר להשיג. עם הסגל הקיים, ומישהו שבאמת יכול להיקרא "מאמן" ולא איזה מתחזה על הקווים, אפשר היה להשיג הרבה יותר מהסגל הקיים.
"זה פשוט גדול עליהם, הם לא מתאימים, לא ראויים אבל הם לא אשמים.
אשם מי שהציב להם אתגר שגדול מגבול היכולת שלהם."
ניב יקירי, צר לי אבל אתה רק חצי צודק (לדעתי כמובן), כי זה נכון שהמתחזה שהביא אותם אשם, אבל הוא אשם ביכולת שהציגו כאן, עם מאמן אמיתי הם היו נראים הרבה יותר טוב. לא בן דיין ולא ורמוט, אבל הרבה יותר טוב, מספיק טוב למקום 5-6, ותצוגות יפות של כדורגל ולא מה שראינו העונה, שהיה בעיקר חושך.
"אבל מה כבר ציפית משחקנים כמו אייל שן, יוסי אופיר, שמעון הרוש וברק בדש? שחקנים שכל הקריירה שלהם היו תקועים בקבוצות בינוניות. להביא שחקנים כאלה לקבוצה ששואפת להגיע לפלייאוף העליון זו אשמתו הישירה של המאמן."
אז בוא תגיד לי את מי רצית?
שכטר? בן דיין? יצחקי? ברוכיאן? ורמוט? ארבייטמן?
בתחילת העונה אנשים פה חיו בסרט וכתבו שלא רוצים את בנאדו, זנדברג וכדומה... ותאמין לי שהם לא רצו לבוא בכלל. השמות שלהם סתם נזרקו לאוויר.
פ"ת היתה מזלזלת ולא רוצה את בנאדו? היו מחייכים ואומרים תודה. ובכן צר לי לנפץ פה משהו, אבל אנחנו, הפועל באר שבע, בדיוק כמו פ"ת, אם לא פחות אפילו. כי הם לפחות שומרים על יציבות מדי שנה, באמצע הטבלה. הדבר ששונה הוא שלנו יש שאיפות גדולות, לנו יש דרישות גבוהות. אבל גם אם תלביש עני מרוד בחליפת הוגו בוס, בסופו של יום, הוא עדיין יהיה עני מרוד שלבוש יפה.
מקצועית אנחנו כמו פ"ת - קבוצה בינונית. (מה לעשות, האמת כואבת לפעמים)
קהל ו"פוטנציאל" - אנחנו כמו חיפה (מכבי) ותל אביב.
הרגע עלינו ליגה מהמקום ה3 אחרי 4 שנים בלאומית. איזה אימפריה אנחנו בדיוק? זה שהקהל דורש אליפות בעונה שרק עלינו בה ליגה זה כבר בעיה שלנו, שהופכת להיות גם בעיה של השחקנים ושל אלונה.
נכון שבהרבה משחקים (ברובם) הם בכלל לא נלחמו ולא השקיעו על הדשא, אבל זו חלק מהאשמה של זה שהביא אותם, והנהיג אותם, נכון שזו עונה חלשה עם 5 קבוצות מליגת המשנה, ושאלונה נסחפה עם הזרם שדרש מקום 2-4 אבל תזכרו שאנחנו 1 מהחמש האלו שרק עלו... ונכון שלקהל כמונו מגיע יותר, כי באמת שיש לנו קהל מדהים, אבל מכאן ועד לריצה בצמרת... וואלה. תסתכלו על הטבלה, נראה לכם שגם עם מאמן אחר, היינו עוקפים השנה את בית"ר? את מכבי תל אביב? את בני יהודה? את הפועל תל אביב? אולי את אשדוד, אולי, ואולי את נתניה, לא מעבר, לא השנה בכל אופן. גם לא עם תקציב של 70 מליון. כי כסף זה לא הכל בכדורגל. זה עוזר, אבל זה לא הכל.
אנחנו קבוצה בינונית. כרגע בכל אופן. קבוצה שלא לקחה אליפות 30 שנה, היא קבוצה בינונית, קבוצה שהגאווה הכי קרובה שלה היא גביע ב97, וגמר ב2003 זו קבוצה בינונית. נכון שיש פוטנציאל (שנשבר הז..ן לשמוע עליו), נכון שיש קהל שעולה בכמה דרגות על רוב הקהלים בארץ, וזו הסיבה לבלבול. כי כולנו גאים, כי יש לנו קהל שעומד בגאווה בסטנדרטים של "4 הגדולות" ומזה נובעת התחושה שבאר שבע היא מעין אימפריה שברור שכולם ששים לבוא לשחק ולאמן כאן.
ברגע שנפנים את זה ולא נבוא בציפיות חסרות פרופורציה להנהלה, אולי תהיה פה קצת יציבות, חשיבה רציונאלית (שמאוד חסרה בבאר שבע), סבלנות, בעלים שלא תקרוס תחת היסטריית האוהדים ותישאר ואולי גם תצליח להנות פה אפילו , אולי נצליח להגיע לאן שהו. עם בנייה נכונה ולא היסטרית שרק מנסה לרצות את דרישות הקהל.
ברגע שנדע את מקומנו ולא נזלזל בשחקנים כמו בנאדו וזנדברג (שאגב מעדיף את הספסל של תל אביב מאשר את ההרכב אצלנו כמו עוד רבים וטובים). לדעת את מקומנו לא בקטע של רגשי נחיתות, אל תיקחו את זה לשם. אלא הפנמה שאנחנו לא מכבי חיפה ולא מכבי תל אביב וגם לא בני יהודה ולא בית"ר וגם לא נתניה. פשוט לא. אנחנו קבוצה שלא היתה בליגת העל 4 שנים ושעשתה טובה שעלתה יחד עם עוד 4 קבוצות כשעכו מסתכלת עלינו מלמעלה, עכו!
אנחנו קבוצה שלא הביאה אליפות כבר 30 שנה והפעם האחרונה שהגענו למקומות 1-4 בליגת העל היתה כל כך מזמן שאני צריכה לבדוק בארכיון (או לשאול את דודו\אביב\חנן). אבל לדעתי זה לא קרה מאז אותה שנה מוצלחת ב97.
אז שוב, אני לא חושבת שהכל גדול עלינו, שאין לנו סיכוי ושהתיקו עם מכבי היה מקרי. לא. אני פשוט חושבת שצריך לשנות גישה. אנחנו צריכים לצאת מהסרט ולשנות גישה. להפסיק להלחיץ את המערכת עם דרישות בשמיים עד כדי קריסה, ואז לכולם יהיה יותר כיף, יותר תקין, ולאט לאט גם נגיע למקום שבו אנחנו חושבים שאנחנו היום – עם "הגדולות". כי זו הסיבה לתסכול העצום בקרבינו, כי הציפיות הן לקבוצה שנראית כמו גדולה כשבפועל אנחנו לא שונים ממכבי פ"ת, אשדוד וכל קבוצות אמצע הטבלה שאנו ממהרים לקרוא להן "אפורות ובינוניות". חברים, אנחנו לא יותר טובים מהם, לא מקצועית בכל אופן. הן לפחות יודעות את מקומן, הגיע הזמן שגם אנחנו. סכנין ניצחה את חיפה, לא בגלל גישה מזלזלת, אלא בידיעה שהיא אנדרדוג. אנחנו באנו לרמת השרון עם האף למעלה. להזכירכם רק לפני פחות משנה עוד שיחקנו באותה ליגה. והתוצאה ידועה... אז מה אם יש לנו תקציב שגדול פי 2 אם לא 3 מהם. ומה תגיד חיפה שנוצחה ע"י רמת גן? מישהו שם דורש את ראשו של המאמן? לא!
קצת צניעות, קצת ירידה לקרקע, וכולנו נצא פחות מתוסכלים אחרי כל משחק.
צריך להפסיק עם סיר הלחץ ולהפסיק להגיד ש"מי שלא יכול להתמודד עם הלחץ שיילך" כי עובדה שכולם הלכו, ואף אחד לא רוצה לבוא. והבלאגן שיש ביציעים ומחוצה להם, הוא תוצאה ישירה של הלחץ הזה, של הציפייה הגבוהה וחסרת הפרופורציה הזו.
עדיף לבוא קטנים ולצאת גדולים, מאשר לחיות בפיקציה של גדולים ולצאת קטנים, כל שבת מחדש עם שביבי שמחה מקריים מדי פעם.
צריך לבנות סגל צנוע, בדיוק כמו שעשו אשדוד ונתניה, שלהזכירכם מעלינו בטבלה, ולהשקיע בנוער, במאמן ובצוות מקצועי. תאמינו לי שכולנו נצא מורווחים, ותוך שנתיים שלוש תהיה לנו קבוצה שכן תרוץ בצמרת, וסוף סוף תצטרף, אבל באמת ולא רק בנושא איכות הקהל ובראשינו, לקבוצות הגדולות ששולטות בראש הטבלה. לא צריך להביא כוכבים (דועכים), עדיף לייצר אותם, לשמור ולטפח אותם, וליהנות מהם בבוגרת. ככה ייחסך כסף רב לבעלים, וייחסך הרבה מפח נפש מאיתנו.
מה קרה כשבאנו בלי לחץ, ובלי ציפיות? עשינו תיקו ותכלס הגיע לנו לנצח את מכבי בבלומפילד וניצחנו את סכנין בבית. ואז, הגיע גביע, חזר הלחץ, "חייבים לנצח!" ומה קרה? השחקנים שוב עשו במכנסיים.
"נולדנו לסבול" יש שאומרים. אני אומרת: בואו נתחיל להנות, סך הכל לא מדובר באיום גרעיני על העולם. מדובר על אהבת קבוצה מתוך אהבת כדורגל, שהוא – משחק. מ-ש-ח-ק. אם נוריד את הלחץ מעצמנו, נוכל להנות יותר ביציע, ואם נוריד את הלחץ מהשחקנים, אולי, אולי הם ייזכרו למה בכלל התאהבו בכדור ויתחילו להיזכר מה צריך לעשות איתו, ייהנו על המגרש ויתנו יותר מעצמם ואז אולי, ייראו סוף סוף כמו קבוצת כדורגל ולא כאוסף של אומללים שתקועים בחוזה שמכניס להם משכורת כל חודש. כדורגל זה משחק פשוט, לא צריך לסבך הכל.
זהו לחפירות, חג שמח לכולם
אני מסכימה עם נדב סגרון שכתב שהעובדה שיש סימן שאלה ענקי על עתיד המועדון משפיע על השחקנים שלא רואים סיבה להשקיע כשלא ברור אם בכלל יהיה מועדון שנה הבאה.
אני מסכימה עם ניב שכתב שהחורבן של עזורי עדיין מורגש כאן, כי חדד לא קוסם, לא היה מעולם ובטח לא יהיה כעת, שנים אחרי "קריירת אימון" ובמעמד מושיע שאין לו מה להפסיד. (כשהצליח הוא לקח קרדיט, בהפסד מיהר לומר בצדק "אני לא קוסם")
נכון שזה לא סגל שמתאים ל"בניית קבוצה חדשה" אבל! - זה כן סגל שלא רחוק ממה שאפשר להשיג. עם הסגל הקיים, ומישהו שבאמת יכול להיקרא "מאמן" ולא איזה מתחזה על הקווים, אפשר היה להשיג הרבה יותר מהסגל הקיים.
"זה פשוט גדול עליהם, הם לא מתאימים, לא ראויים אבל הם לא אשמים.
אשם מי שהציב להם אתגר שגדול מגבול היכולת שלהם."
ניב יקירי, צר לי אבל אתה רק חצי צודק (לדעתי כמובן), כי זה נכון שהמתחזה שהביא אותם אשם, אבל הוא אשם ביכולת שהציגו כאן, עם מאמן אמיתי הם היו נראים הרבה יותר טוב. לא בן דיין ולא ורמוט, אבל הרבה יותר טוב, מספיק טוב למקום 5-6, ותצוגות יפות של כדורגל ולא מה שראינו העונה, שהיה בעיקר חושך.
"אבל מה כבר ציפית משחקנים כמו אייל שן, יוסי אופיר, שמעון הרוש וברק בדש? שחקנים שכל הקריירה שלהם היו תקועים בקבוצות בינוניות. להביא שחקנים כאלה לקבוצה ששואפת להגיע לפלייאוף העליון זו אשמתו הישירה של המאמן."
אז בוא תגיד לי את מי רצית?
שכטר? בן דיין? יצחקי? ברוכיאן? ורמוט? ארבייטמן?
בתחילת העונה אנשים פה חיו בסרט וכתבו שלא רוצים את בנאדו, זנדברג וכדומה... ותאמין לי שהם לא רצו לבוא בכלל. השמות שלהם סתם נזרקו לאוויר.
פ"ת היתה מזלזלת ולא רוצה את בנאדו? היו מחייכים ואומרים תודה. ובכן צר לי לנפץ פה משהו, אבל אנחנו, הפועל באר שבע, בדיוק כמו פ"ת, אם לא פחות אפילו. כי הם לפחות שומרים על יציבות מדי שנה, באמצע הטבלה. הדבר ששונה הוא שלנו יש שאיפות גדולות, לנו יש דרישות גבוהות. אבל גם אם תלביש עני מרוד בחליפת הוגו בוס, בסופו של יום, הוא עדיין יהיה עני מרוד שלבוש יפה.
מקצועית אנחנו כמו פ"ת - קבוצה בינונית. (מה לעשות, האמת כואבת לפעמים)
קהל ו"פוטנציאל" - אנחנו כמו חיפה (מכבי) ותל אביב.
הרגע עלינו ליגה מהמקום ה3 אחרי 4 שנים בלאומית. איזה אימפריה אנחנו בדיוק? זה שהקהל דורש אליפות בעונה שרק עלינו בה ליגה זה כבר בעיה שלנו, שהופכת להיות גם בעיה של השחקנים ושל אלונה.
נכון שבהרבה משחקים (ברובם) הם בכלל לא נלחמו ולא השקיעו על הדשא, אבל זו חלק מהאשמה של זה שהביא אותם, והנהיג אותם, נכון שזו עונה חלשה עם 5 קבוצות מליגת המשנה, ושאלונה נסחפה עם הזרם שדרש מקום 2-4 אבל תזכרו שאנחנו 1 מהחמש האלו שרק עלו... ונכון שלקהל כמונו מגיע יותר, כי באמת שיש לנו קהל מדהים, אבל מכאן ועד לריצה בצמרת... וואלה. תסתכלו על הטבלה, נראה לכם שגם עם מאמן אחר, היינו עוקפים השנה את בית"ר? את מכבי תל אביב? את בני יהודה? את הפועל תל אביב? אולי את אשדוד, אולי, ואולי את נתניה, לא מעבר, לא השנה בכל אופן. גם לא עם תקציב של 70 מליון. כי כסף זה לא הכל בכדורגל. זה עוזר, אבל זה לא הכל.
אנחנו קבוצה בינונית. כרגע בכל אופן. קבוצה שלא לקחה אליפות 30 שנה, היא קבוצה בינונית, קבוצה שהגאווה הכי קרובה שלה היא גביע ב97, וגמר ב2003 זו קבוצה בינונית. נכון שיש פוטנציאל (שנשבר הז..ן לשמוע עליו), נכון שיש קהל שעולה בכמה דרגות על רוב הקהלים בארץ, וזו הסיבה לבלבול. כי כולנו גאים, כי יש לנו קהל שעומד בגאווה בסטנדרטים של "4 הגדולות" ומזה נובעת התחושה שבאר שבע היא מעין אימפריה שברור שכולם ששים לבוא לשחק ולאמן כאן.
ברגע שנפנים את זה ולא נבוא בציפיות חסרות פרופורציה להנהלה, אולי תהיה פה קצת יציבות, חשיבה רציונאלית (שמאוד חסרה בבאר שבע), סבלנות, בעלים שלא תקרוס תחת היסטריית האוהדים ותישאר ואולי גם תצליח להנות פה אפילו , אולי נצליח להגיע לאן שהו. עם בנייה נכונה ולא היסטרית שרק מנסה לרצות את דרישות הקהל.
ברגע שנדע את מקומנו ולא נזלזל בשחקנים כמו בנאדו וזנדברג (שאגב מעדיף את הספסל של תל אביב מאשר את ההרכב אצלנו כמו עוד רבים וטובים). לדעת את מקומנו לא בקטע של רגשי נחיתות, אל תיקחו את זה לשם. אלא הפנמה שאנחנו לא מכבי חיפה ולא מכבי תל אביב וגם לא בני יהודה ולא בית"ר וגם לא נתניה. פשוט לא. אנחנו קבוצה שלא היתה בליגת העל 4 שנים ושעשתה טובה שעלתה יחד עם עוד 4 קבוצות כשעכו מסתכלת עלינו מלמעלה, עכו!
אנחנו קבוצה שלא הביאה אליפות כבר 30 שנה והפעם האחרונה שהגענו למקומות 1-4 בליגת העל היתה כל כך מזמן שאני צריכה לבדוק בארכיון (או לשאול את דודו\אביב\חנן). אבל לדעתי זה לא קרה מאז אותה שנה מוצלחת ב97.
אז שוב, אני לא חושבת שהכל גדול עלינו, שאין לנו סיכוי ושהתיקו עם מכבי היה מקרי. לא. אני פשוט חושבת שצריך לשנות גישה. אנחנו צריכים לצאת מהסרט ולשנות גישה. להפסיק להלחיץ את המערכת עם דרישות בשמיים עד כדי קריסה, ואז לכולם יהיה יותר כיף, יותר תקין, ולאט לאט גם נגיע למקום שבו אנחנו חושבים שאנחנו היום – עם "הגדולות". כי זו הסיבה לתסכול העצום בקרבינו, כי הציפיות הן לקבוצה שנראית כמו גדולה כשבפועל אנחנו לא שונים ממכבי פ"ת, אשדוד וכל קבוצות אמצע הטבלה שאנו ממהרים לקרוא להן "אפורות ובינוניות". חברים, אנחנו לא יותר טובים מהם, לא מקצועית בכל אופן. הן לפחות יודעות את מקומן, הגיע הזמן שגם אנחנו. סכנין ניצחה את חיפה, לא בגלל גישה מזלזלת, אלא בידיעה שהיא אנדרדוג. אנחנו באנו לרמת השרון עם האף למעלה. להזכירכם רק לפני פחות משנה עוד שיחקנו באותה ליגה. והתוצאה ידועה... אז מה אם יש לנו תקציב שגדול פי 2 אם לא 3 מהם. ומה תגיד חיפה שנוצחה ע"י רמת גן? מישהו שם דורש את ראשו של המאמן? לא!
קצת צניעות, קצת ירידה לקרקע, וכולנו נצא פחות מתוסכלים אחרי כל משחק.
צריך להפסיק עם סיר הלחץ ולהפסיק להגיד ש"מי שלא יכול להתמודד עם הלחץ שיילך" כי עובדה שכולם הלכו, ואף אחד לא רוצה לבוא. והבלאגן שיש ביציעים ומחוצה להם, הוא תוצאה ישירה של הלחץ הזה, של הציפייה הגבוהה וחסרת הפרופורציה הזו.
עדיף לבוא קטנים ולצאת גדולים, מאשר לחיות בפיקציה של גדולים ולצאת קטנים, כל שבת מחדש עם שביבי שמחה מקריים מדי פעם.
צריך לבנות סגל צנוע, בדיוק כמו שעשו אשדוד ונתניה, שלהזכירכם מעלינו בטבלה, ולהשקיע בנוער, במאמן ובצוות מקצועי. תאמינו לי שכולנו נצא מורווחים, ותוך שנתיים שלוש תהיה לנו קבוצה שכן תרוץ בצמרת, וסוף סוף תצטרף, אבל באמת ולא רק בנושא איכות הקהל ובראשינו, לקבוצות הגדולות ששולטות בראש הטבלה. לא צריך להביא כוכבים (דועכים), עדיף לייצר אותם, לשמור ולטפח אותם, וליהנות מהם בבוגרת. ככה ייחסך כסף רב לבעלים, וייחסך הרבה מפח נפש מאיתנו.
מה קרה כשבאנו בלי לחץ, ובלי ציפיות? עשינו תיקו ותכלס הגיע לנו לנצח את מכבי בבלומפילד וניצחנו את סכנין בבית. ואז, הגיע גביע, חזר הלחץ, "חייבים לנצח!" ומה קרה? השחקנים שוב עשו במכנסיים.
"נולדנו לסבול" יש שאומרים. אני אומרת: בואו נתחיל להנות, סך הכל לא מדובר באיום גרעיני על העולם. מדובר על אהבת קבוצה מתוך אהבת כדורגל, שהוא – משחק. מ-ש-ח-ק. אם נוריד את הלחץ מעצמנו, נוכל להנות יותר ביציע, ואם נוריד את הלחץ מהשחקנים, אולי, אולי הם ייזכרו למה בכלל התאהבו בכדור ויתחילו להיזכר מה צריך לעשות איתו, ייהנו על המגרש ויתנו יותר מעצמם ואז אולי, ייראו סוף סוף כמו קבוצת כדורגל ולא כאוסף של אומללים שתקועים בחוזה שמכניס להם משכורת כל חודש. כדורגל זה משחק פשוט, לא צריך לסבך הכל.
זהו לחפירות, חג שמח לכולם