מי אני ומה שמי?

[הסניגור האדום]

שלום לכולם,

לאחר כחודשיים שהאתר עלה לאוויר ולאחר שעברנו את כל חבלי הלידה(מקווה מאוד) זה הזמן להכיר את החברים שמאחורי
המקלדת, את האוהדים שאנחנו רואים ביציע ואף פעם אנחנו לא מכירים וגם את אלה שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים.
מה השם שלהם, מה הם עושים בחייהם הפרטיים ומי הם מחוץ למגרש. כולנו שייכים לאותה קהילה ולכולנו יש את אותה האהבה,
הפועל באר-שבע האחת והיחידה. אני מקווה שחלקכם יצרפו גם תמונה ושכולם ישתפו פעולה, גם אלה שלא נוהגים להגיב בפורום.
זוהי הזדמנות לשבור את הקרח ולהתחיל להשתתף בדיונים המעניינים שמתנהלים כאן באתר, וחלקם אפילו קובעים את עתיד
המועדון אשר יקר כאן לכולם.

אני אתחיל וכולם בלי יוצא מן הכלל. עזבו את גיא ועזבו סימיוני, זה הזמן להכיר.
מישל בשני בן 42 עובד בקיבוץ חצרים, אוהד את הקבוצה משנת 1975, אני גרוש ואב לשני ילדים- רון ואדר.
ראיתי אליפות וראיתי גם גביע.

האהבה לקבוצה היא דבר שאני לא יכול לתאר. אני מוכן לעשות הכול למען הצלחתה. ישבתי כול חיי בשער שתיים.
כן הייתי בין הנצמדים לגדר, לא יכול לשבת כל הזמן בלחץ ולא משנה באיזה מסגרת האהבה מטריפה.
עד שיום אחד באחד ממשחקי הקבוצה לפני תחילת המשחק התבקשו האוהדים לכבד דקת דומיה לזכרו של חייל
שנהרג בפיגוע באותו שבוע. היו שם כמה שלא היו מסוגלים לכבד את הדקה והחלו לקלל את המאמן, אני לא יכולתי
והשמעתי את דעתי על אותם מקללים מה שגרם לשאר יושבי היציע להביע את דעתם על המקללים.
אני קיבלתי החלטה לעבור ליציע 9 ישבתי שם כמה שנים. עד לאותו זמן שהחלה להתאגד אותה קבוצת מעודדים בשער 5
וגם אני עברתי ואני יושב שם עד עצם היום הזה .

[ניב]

ניב דימור, 16.5, תלמיד בית ספר, מתוגרר בראש העין.
משתדל להגיע לכמה שיותר משחקים שאני יכול ולעודד את הקבוצה.
אוהד את הקבוצה מגיל 5-6 הרבה תארים לא ראיתי, בעצם לא ראיתי בכלל, אבל ראיתי עלייה ושזו הייתה חוויה עצומה בפני עצמה.

האמת שכל מה שצריך לדעת עליי יש בפינה הכר את האוהד תחת הקרייזי-רד בעמוד הראשי.

[אורי אדום בנשמה]

אורי סגרiן. בן 27.
עובד מדינה. באר שבעי גאה מבטן ולידה.

מרבית שנותי כאוהד ישבתי בשער 2, ועם התמקמות מועדון האוהדים בשער 5 עברתי דירה כמו רבים וטובים מהאוהדים דאז.

[אריק]

אריק אבקסיס, בן 27, נשוי לשלי היקרה ואב לרן המתוק שחוגג בסופ"ש 3 חודשים.
ביום יום אני עובד כסטאז'ר במשרד רואה-חשבון "KPMG סומך-חייקין".

אני אוהד את הקבוצה מגיל 8. כמו כולם אני חושב עשיתי את הבכורה במנהרה (שער 6), עם השנים
האהבה רק הלכה והתחזקה ומצאתי עצמי די מהר בשער 2. בשנת 2000 עברתי לשער 5 המחודש
והמעודד ושם אני נמצא עד היום. בקרייזי רד אני פעיל החל מ-"עונת העירייה" (זה הרגיש כמו עונה)
שם נרכשה הקבוצה ע"י אלונה. מאז ועד היום אני משתדל לתרום ככל יכולתי לקרייזי רד ולקידום המועדון.
גביע אחד ראיתי, בשני יצאתי עם דמעות מהאיצטדיון ולצערי לא הייתי בתכנון שזכינו באליפות.

[רווית (:]

רווית דמרי , בת 16.5 , תלמידת תיכון .

אני אוהדת את הקבוצה בערך מגיל 6, המשחק שהכי זכור לי מאותה תקופה זה משחק הירידה, אז שבניון בכה.
בשנתיים האחרונות בערך אני עם מנוי, בכל משחק (אם הוא לא בשבת כמובן) ,
וכמו כולכם - אהבת הקבוצה נמצאת איתי כל הזמן .

[AS1]

אביב סרוסי ,בן 31 נשוי ללימור ואב לאדיר (הקמע -פרטים אצל אליק) בן השלוש ושירה בת חמישה חודשים (אריק אפשר לבדוק אפשרות לשידוך של שירה עם רן...תגיש קורות חיים ונבדוק ).
עובד בNESS טכנולוגיות.
אוהד הקבוצה מגיל 8.התחלתי בשער שש בימיו הטובים ראיתי משחקים גדולים כמו הניצחון על בית"ר ירושלים (ההפסד היחיד שלה באותה עונה משער של ...שמעון ביטון).אכלתי את הלב כשמכבי תל אביב לקחו פה אליפות אכלתי אותו בשנית כשירדנו ליגה בפעם הראשונה.
הייתי ברמת גן כשלקחנו גביע והייתי שם כשהפסדנו אותו.
עברתי לשער שתיים בשנותיו היפות ולאחר מכן לשער חמש.
במשחקים האחרונים מנסה להכניס קצת קולות שפויים לשער שתיים.
מת לעוף מהליגה הלאומית ולשבת בשער 7 בבלומפילד ולהוביל 0-2 במחצית על מכבי תל אביב ....

[אימפריה באדום]

אלכס קונדרטיוק בן 15, עליתי בגיל 3 מאוקראינה בשנת 1997 באותם הימים הייתה חגיגה אדירה בעיר באר שבע שאלאה היגענו לקרובים(ובסוף נשארנו) אלה היו ימי הזכיה בגביע המדינה. חוץ מי זה
אני תלמיד בטכני בבאר שבע .
יש לי אח תאום שדומה לי מאוד, הוא גדול מימני ב5 דקות , לכל המשחקים
אנחנו הולכים יחד ומתמקמים בשער 5 בגוש המעודד.
אוהד מושבע של הקבוצה.

[זה שי !]

שי נווה 22
עבודה: ספר
אוהד הקבוצה משנת 1995 משחק ראשון מול מכבי חיפה נגמר 1-1 גוסייב משווה בדקה ה90!
התחלתי בשער שש כמו כולם ומשם ל2 בשנת 2002 עברתי לשער חמש לכמה שנים וחזרתי ל2
ההיתי ברמת גן בשער 13 שגובאני הבקיע !!
ההיתי ברמת גן ב11 שהפסדנו גביע
ישבתי בשער 3 שירדנו ליגה עם בניון
וישבתי גם בשער 3 ברמת גן שעלינו ליגה
משחק גדול : 3-0 על מכבי בבלומפילד אחרי מספרת של ריבלדו אההה סליחה אבוטבול !!
זה שי !

[אביאל]

אביאל בטיטו, 27, רווק.
סטודנט להנדסת תעשייה וניהול בבן-גוריון, עובד באינטל קרית גת.

מאז ומתמיד גרתי מול שער 3 מעבר לכביש וכפועל יוצא מכך אכלתי ונשמתי הפועל באר-שבע מאז שאני זוכר את עצמי.
במשך שנות ילדותי הייתי הולך לאימונים ומביא כדורים לשוערים....
באותה תקופה סתיו חשב שאני אח של משה ניר(אין לי מושג למה) אבל בעקבות כך קיבלתי יחס מועדף והשחקנים תמיד אמרו לי שלום והתייחסו אליי יפה ...
גם אני כמו אריק התחלתי את פעילותי בקרייזי רד בעונת העירייה ומאז ועד היום משתדל לתרום ככל שאני יכול להצלחת מועדון האוהדים ובכך לתרום להצלחת הקבוצה.

[red fox]

אלירן חסן, 23.5, רווק.
סטודנט להנדסת תוכנה, עובד במועדון הפועל באר-שבע.
אוהד את הקבוצה עוד מימי הבניים.גם אני כמו כל אוהד נולדתי בשער המנהרה, משם הגעתי לשער 2 עד המעבר לשער 5. משם כמו שכולם יודעים הגעתי לדשא.
מי שעוד לא הכיר, אני הבנאדם שדואג שכולכם לא תפספסו אף רגע של הקבוצה.

[yedidel]

ידידאל אלחיאני, 25, רווק .
סטודנט להנדסת מערכות תקשורת בבן גוריון, במקביל יש לי עסק לבניית אתרי אינטרנט, שבזכותו קיבלתי את הפרוייקט של האתר הזה שהביא אותי להכיר את מישל, אביאל, אריק, אליק ושאר האנשים הנפלאים שכאן.

התחלתי להתעניין בכדורגל בגיל די מאוחר, בעונת הירידה הראשונה. אמא של חבר שלי מלהבים (שם "גדלתי") היתה עובדת עירייה והיתה מביאה לו כרטיסים מדי פעם (כן, כנראה כבר מאז הייתי מושחת), אז הוא גרר אותי למשחק בית מול בית"ר י-ם. בסוף המשחק התעצבנתי עליו איך הוא מביא אותי לקבוצה שמובילה 2-0 במחצית ומפסידה 5-2, זאת אחרי שברגע האחרון הצלחתי להתחמק מבלוק מעופף שנחת חצי מטר לידי.

סוף אותה שנה עברתי לפנימייה בכפ"ס שם כולם היו חולי כדורגל, כך שהייתי חייב לתפוס צד. שלוש שנים נאלצתי לצפות במשחק המרכזי עם כולם ביום שבת בלי שהקבוצה שלי תופיע שם, ספגתי עלבונות אין-ספור עד שהקבוצה נזכרה לעלות ליגה איך שסיימנו י"ב.

זגזגתי בין שער 2 ל-3 בתחילת הדרך עד שהתייצבתי על הטיילת בשער 5 בשלוש עונות האחרונות (איפה שכבר אי אפשר לעמוד בגלל הספסלים).

פינת הפרט הפיקנטי - אמא שלי היתה המורה למוזיקה של סתיו אלימלך בתיכון.

[bs war]

ליאב אלחיאני, בן 14, לומד באשל הנשיא. האח של ידידאל
התחלתי לאהוד את הקבוצה (והכדורגל בכלל) לאחר שראיתי ניצחון 1-3 בבלומפילד על מכבי, שלושער של אופיר חיים, עונת 03/04, זוכרים?
המשחק הראשון שלי היה בסוף אותה עונה, ניצחון 1-2 בוסרמיל על אחי נצרת (כן, גם הם היו בליגת העל).
אז מה הספקתי לראות? לא הרבה. מקום 4 עם גוטמן, ירידה מאכזבת שנה אחר כך, ו- 3 עונות בליגה הלאומית. מקווה שזאתי האחרונה.
תמיד נמצא בגוש המעודד של שער 5, המנוי הראשון שלי נחנך השנה.

[DoR]

דור שוקר, 16+, תלמיד תיכון, באר שבע.
אוהד הקבוצה מגיל 4/5 , לא זוכר משחק ספציפי.

בתחילת דרכי כאוהד הקבוצה ישבתי עם סבא בשער 3 ולאחר שנסגר עברנו לשער 2.
עם הזמן כשהתבגרתי התחלתי ללכת לשער 5 ולקרוע ת'גרון ..
בשנה האחרונה קם תת ארגון, ה"ג'וניור" ..
אני ושאר החבר'ה מגיעים כמה שעות לפני כל משחק, עושים את מה שצריך..
תולים את השלטים, מארגנים את הקונפטי וכו'..

בשנים האחרונות הקבוצה הפכה לאחד הדברים החשובים בחיי.. ואני מפסיד לא מעט בחיים עקב כך.
מקווה שישתלם לי בסוף .

אללה הפועל !!!

[מוטי]

מוטי בן סנן, בן 22.
השתחררתי לפני ארבעה חודשים שירתתי בנח"ל.

גדלתי עם הקבוצה והיא תמיד הייתה חלק אינטגרלי מהבית.
מגיל ארבע בערך אני הולך למשחקים (אני זוכר שבמשחקים הראשונים הייתי משתעמם אז הייתי יורד לשחק כדורגל עם בקבוק למטה). אני לעומתכם לא טיילתי ברחבי ווסרמיל מאז ומעולם ישבתי בשער 5.
מעט אחרי הגעת מועדון האוהדים לשער 5 נטשתי את המקום שהיה לי ליד אבא ועברתי לעודד וככל שעברו להם השנים גם ירדתי יותר ויותר למטה.
בשבילי להיות אוהד הפועל ב"ש זה לדעת שנולדנו לסבול כי הרבה הצלחות אין לנו.
תמיד יייתחיסו אלינו בביטול ובתור אלה שבאו מהמדבר, לכן במיוחד בצבא הקבוצה הייתה עילה לצחוק וכשרצו לעצבן אותי ידעו על איזהכפתור ללחוץ.

אליפות יצא לי לראות רק בליגה השנייה ואת הגביע.

רגע מאושר פרט לתארים היה הרגע שהודיעו לי בפלאפון (ואני נמצא במוצב מתחת לאדמה מול לבנון) עם פס אחד של קליטה שאלונה קנתה את הקבוצה. באותו הרגע צעקתי לשמיים ואף אחד לא הבין ממה אני כל כך מבסוט.

[נאור סייס]

נאור סייס, 14, תלמיד תיכון.
אוהד את הקבוצה מגיל 11-10, העונה זה המנוי הראשון שלי.
בנתיים לא היה לי כול כך רגעים יפים עם הפועל, ומאמין שסוף העונה בחגיגות זה יהיה הסיפתח בע"ה.
התחלתי ללכת למשחקים בגלל סבא שלי, אוהד מושבע של הקבוצה כול שישי\שבת לפני המשחק הוא מספר לי על האליפויות או על הגביע הרבה פעמיים זה אותו הסיפור אבל אני עדיין מתעניין כול פעם כאילו זאתי הפעם הראשונה.
אני מאוד אוהב את הקבוצה ובשנתיים האחרונות היא נהיית חלק בלתי נפרד ממני, ומקור נחמד מאוד של החברים לרדת עלי, "כמה קיבלתם השבוע ?" ועוד עקיצות מעצבנות כאלה.