סימני השאלה
נשלח: 07 דצמבר 2008, 15:16
הרבה החתמות לטווח ארוך נעשו בקיץ האחרון. כולם הגיעו עם סימן שאלה די גדול, שיכול ללכת להצלחה אדירה או לכישלון טוטאלי. אחרי 13 מחזורים אפשר לעשות סיכומון קטן:
ג'סטין זולו - כנראה השחקן בתפקיד הכי קשה. זולו הוא תקוות המועדון לעמדה הכי קריטית בכדורגל היום, הקשר האחורי. אין תפקיד שבו יותר קשה לשחקן צעיר להשתלב, ויעידו על כך רוב הקבוצות בעולם שמעדיפות ניסיון בעמדה הזו.
אז מה היה לנו עד היום? קשה לדעת. לצד פעולות מעוררות התפעלות (השער מול קרית אתא, מהלך השער במכתש, הפריצה בכפ"ס וה"בישול" שלא נוצל ע"י קדוסי בקרית אליעזר), באות הרבה דקות מתות של חוסר מעורבות. משחק הראש לוקה בחסר. סיפרו לנו על בעיטות פצצה מחוץ לרחבה שעדיין לא ראינו, ולפעמים נראה שזולו עסוק בלשחק על מטר מרובע ולא רואה מה קורה במגרש.
לסיכום, שנחה עליו הרוח, רואים כישרון אדיר. בהחלט שווה להמשיך ולהאמין בו ולא לשכוח שהוא נמצא בתפקיד שלא הרבה שחקנים בני 19 עושים. מה גם שחניכה לצד אוקוגו בטח יותר מועילה מחניכה לצד זרקו...
איגור קוסטרוב - לכאורה אכזבה. איבד את מקומו בהרכב וגם לפני זה לא הרשים יותר מדי. שחקן עם תנועה מצויינת, ראיית משחק ובעיטה מצויינת, אך מצד שני הרבה פעמים לוקה בפעולות ומסירות פשוטות (לחץ? הגיל הצעיר?) שמונעות ממנו באמת להרשים לאורך משחק שלם.
איגור מסיים 13 מחזורים עם שני שערים ובישול, אך אי אפשר לקחת ממנו את התנועה ללא כדור הבלתי פוסקת שפותחת אופציות מסירה כל פעם שהוא על המגרש.
לסיכום, שמירה על ריכוז במשך 90 דקות והימנעות מאיבודי כדור אלה הדברים שהוא צריך לעבוד עליהם. השאלה בינואר גם יכולה להיות אופציה.
מאור מליקסון - כנראה הסימן שאלה הכי גדול שהגיע לפה. אחרי חצי עונה גרועה בכפ"ס ועוד עונה וחצי איומות בחיפה היו לא מעט אנשים (כולל אני) שהספידו אותו. הוא נראה שהולך במסלול של ראובן עובד ורבים טובים אחרים, שסומנו ככישרון גדול אך לא הצליחו לתרגם זאת למספרים (והמאזן הגרוע שלו בליגת העל יעיד על כך).
תקוות כולנו היתה שבדיוק העונה מאור ייקח את עצמו בידיים. בינתיים זה נראה מבטיח, כולם מתרכזים בחמישה בישולים ושני שערים ושוכחים את הדברים הבאמת חשובים שעצרו למאור את הקריירה עד עכשיו: המאמץ, הריצה, המלחמה, הגליצ'ים והעבודה הקשה. סוף סוף הוא הבין את זה וזכינו שזה קורה אצלנו.
לסיכום, מאור אל תעצור. כבר היו לך פתיחות עונה טובות ותמיד סבלת מחוסר יציבות שנבע הרבה מהתקשורת והמחמאות - תמשיך עם העבודה הקשה והשמיים הם הגבול.
אוהד קדוסי - דווקא אוהד הגיע כמניה הכי בטוחה. למרות עונה די חלשה במכבי פ"ת, כולם היו בטוחים שזה בגלל הבלאגן שם וחילופי המאמנים, מה גם שקדוסי הרי תפר את הליגה הלאומית פעמיים.
על התוצאות אין ויכוח, שלושה שערים בלבד ויכולת חלשה. אם במחזורים הראשונים התנועה היתה טובה ורק ההחמצות היו מסמרות שיער, בחודש האחרון גם התנועה והמהירות נעלמו וזה נראה כאילו משחקים עם שחקן פחות. חוסר הביטחון פשוט מחמיר ממחזור למחזור עד למצב שמול רמה"ש הוא העדיף לנסות למסור שהוא עמד מול השוער במקום לבעוט.
לסיכום, קשה לי להאמין ששחקן בן 23 פתאום שוכח לשחק כדורגל. מצד שני, הורדה לספסל זה לא בהכרח דבר רע ויכול רק לתרום לו. לקדוסי יש עוד הרבה מה להוכיח.
נא להגיב אך ורק לגופו של עניין ולא לגרור את הטופיק לנושאים אחרים.
ג'סטין זולו - כנראה השחקן בתפקיד הכי קשה. זולו הוא תקוות המועדון לעמדה הכי קריטית בכדורגל היום, הקשר האחורי. אין תפקיד שבו יותר קשה לשחקן צעיר להשתלב, ויעידו על כך רוב הקבוצות בעולם שמעדיפות ניסיון בעמדה הזו.
אז מה היה לנו עד היום? קשה לדעת. לצד פעולות מעוררות התפעלות (השער מול קרית אתא, מהלך השער במכתש, הפריצה בכפ"ס וה"בישול" שלא נוצל ע"י קדוסי בקרית אליעזר), באות הרבה דקות מתות של חוסר מעורבות. משחק הראש לוקה בחסר. סיפרו לנו על בעיטות פצצה מחוץ לרחבה שעדיין לא ראינו, ולפעמים נראה שזולו עסוק בלשחק על מטר מרובע ולא רואה מה קורה במגרש.
לסיכום, שנחה עליו הרוח, רואים כישרון אדיר. בהחלט שווה להמשיך ולהאמין בו ולא לשכוח שהוא נמצא בתפקיד שלא הרבה שחקנים בני 19 עושים. מה גם שחניכה לצד אוקוגו בטח יותר מועילה מחניכה לצד זרקו...
איגור קוסטרוב - לכאורה אכזבה. איבד את מקומו בהרכב וגם לפני זה לא הרשים יותר מדי. שחקן עם תנועה מצויינת, ראיית משחק ובעיטה מצויינת, אך מצד שני הרבה פעמים לוקה בפעולות ומסירות פשוטות (לחץ? הגיל הצעיר?) שמונעות ממנו באמת להרשים לאורך משחק שלם.
איגור מסיים 13 מחזורים עם שני שערים ובישול, אך אי אפשר לקחת ממנו את התנועה ללא כדור הבלתי פוסקת שפותחת אופציות מסירה כל פעם שהוא על המגרש.
לסיכום, שמירה על ריכוז במשך 90 דקות והימנעות מאיבודי כדור אלה הדברים שהוא צריך לעבוד עליהם. השאלה בינואר גם יכולה להיות אופציה.
מאור מליקסון - כנראה הסימן שאלה הכי גדול שהגיע לפה. אחרי חצי עונה גרועה בכפ"ס ועוד עונה וחצי איומות בחיפה היו לא מעט אנשים (כולל אני) שהספידו אותו. הוא נראה שהולך במסלול של ראובן עובד ורבים טובים אחרים, שסומנו ככישרון גדול אך לא הצליחו לתרגם זאת למספרים (והמאזן הגרוע שלו בליגת העל יעיד על כך).
תקוות כולנו היתה שבדיוק העונה מאור ייקח את עצמו בידיים. בינתיים זה נראה מבטיח, כולם מתרכזים בחמישה בישולים ושני שערים ושוכחים את הדברים הבאמת חשובים שעצרו למאור את הקריירה עד עכשיו: המאמץ, הריצה, המלחמה, הגליצ'ים והעבודה הקשה. סוף סוף הוא הבין את זה וזכינו שזה קורה אצלנו.
לסיכום, מאור אל תעצור. כבר היו לך פתיחות עונה טובות ותמיד סבלת מחוסר יציבות שנבע הרבה מהתקשורת והמחמאות - תמשיך עם העבודה הקשה והשמיים הם הגבול.
אוהד קדוסי - דווקא אוהד הגיע כמניה הכי בטוחה. למרות עונה די חלשה במכבי פ"ת, כולם היו בטוחים שזה בגלל הבלאגן שם וחילופי המאמנים, מה גם שקדוסי הרי תפר את הליגה הלאומית פעמיים.
על התוצאות אין ויכוח, שלושה שערים בלבד ויכולת חלשה. אם במחזורים הראשונים התנועה היתה טובה ורק ההחמצות היו מסמרות שיער, בחודש האחרון גם התנועה והמהירות נעלמו וזה נראה כאילו משחקים עם שחקן פחות. חוסר הביטחון פשוט מחמיר ממחזור למחזור עד למצב שמול רמה"ש הוא העדיף לנסות למסור שהוא עמד מול השוער במקום לבעוט.
לסיכום, קשה לי להאמין ששחקן בן 23 פתאום שוכח לשחק כדורגל. מצד שני, הורדה לספסל זה לא בהכרח דבר רע ויכול רק לתרום לו. לקדוסי יש עוד הרבה מה להוכיח.
נא להגיב אך ורק לגופו של עניין ולא לגרור את הטופיק לנושאים אחרים.