יום השואה - האחריות שלנו

[yedidel]

אני מניח שרוב הגולשים פה הם בין הגילאים 14-40, אז לכולנו זה רלוונטי.

אני יודע שלא כולם מתחברים לאווירת יום השואה. אבל חשוב שנבין כמה הדור שלנו קריטי. אנחנו האחרונים שיכולים לשמוע ממקור ראשון, והיחידים שיכולים לשמור על ההסטוריה שהולכת ומטשטשת.

תקדישו יום אחד בשנה כדי שב-2030 עדיין נזכור.

[8red]

לצערי בשנים האחרונות היום שקרוי "יום השואה" הופך יותר ויותר ל"יום הצפירה". ככה לצערנו מכיר חלק גדול מהדור הצעיר יותר ומהדור הצעיר פחות (בעיקר לאלו שאין להם נגיעה משפחתית בעניין) את היום הזה.
מערכת החינוך שלנו לא עושה הרבה כדי לעניין את הילדים ובני הנוער בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה של העם וככה בשביל רבים היום הזה מסתכם בצפירה,שירים עצובים ברדיו ובסרטים מדכאים בשחור לבן בטלוויזיה.

דווקא היום, כשקם צורר כמו נשיא אירן, שרוצה לחקות את היטלר וחושב בקול על השמדת יהודים ומדינת ישראל - האחריות עוברת אל כל אחד מאיתנו (גם אם אין לו קרובים ניצולי שואה) לזכור ולהזכיר, כדי שלא יקרה לעם שלנו שוב דבר נורא שכזה.

בשנים האחרונות אפשר למצוא לא מעט סרטים עלילתיים מרתקים, ספרים מעניינים שמראים זוויות שונות על הנושא ואפילו כתבות ספורט כמו זאת: https://one.co.il/Article/156226.html" onclick="window.open(this.href);return false; או זאת: https://www.sport5.co.il/HTML/articles/ ... 76622.html" onclick="window.open(this.href);return false;, שאני בטוח שגם מי שגולש פה ולא בדיוק מתחבר לאווירה, יוכל להתעניין בהם ותוך כדי כך ללמוד על הנושא.

אם כל אחד מאיתנו יקרא כתבה או ספר או יצפה בסרט שמדבר אפילו על סיפור אישי אחד של אדם או קבוצת אנשים שחיו והתמודדו עם המציאות הנוראית באותה תקופה - האמרה "לזכור ולא לשכוח" תתקיים גם בו.

יהי זכרם של קורבנות השואה ברוך.

[אורי אדום בנשמה]

יהי זכר ששת מיליון הנופלים ברוך.

השם יקום דמם ושאר חללי עמו ישראל.

[ג'וני]

יום מאוד חשוב, השואה היא הבסיס להקמת המדינה וחייבים תמיד לדאוג שלא תישכח.

[RedRock]

מחזק ומצטרף לקריאתך.

ולכל אלה שעוד יש בידם ההזדמנות לשאול ולשמוע - עשו זאת. על אף תחושת ה-'לא מדברים שואה בבית הזה' שנותנים חלק גדול מניצולי השואה (ובכלל זה במשפחתי).

[אורי אדום בנשמה]

אם כל אחד מאיתנו יקרא כתבה או ספר או יצפה בסרט שמדבר אפילו על סיפור אישי אחד של אדם או קבוצת אנשים שחיו והתמודדו עם המציאות הנוראית באותה תקופה - האמרה "לזכור ולא לשכוח" תתקיים גם בו.

זה המקום לסיפור מאלף ומדהים.

כידוע, הגיעו שלוחותיה של מכונת הטרף הנאצית גם לצפון אפריקה, ומבין הארצות שנכנסו לעול כיבושה היו גם טוניסיה והאי השכן ג'רבה. כשהושלם כיבושן, ניגש מפקד הכוחות הגרמניים לרב הראשי של ג'רבא, הרב משה כלפון הכהן זצ"ל (עצמותיו הועלו ארצה לפני כארבע שנים, 56 שנים לאחר פטירתו כשתכריכיו צחורים כשלג וגופו הקדוש שלם!! הרב עובדיה יוסף יבדל"א, ויתר למענו על חלקתו בהר הזיתים לאחר שצצה בעיית מקום ראוי לענק הרוח. החלטתו הושפעה ממקרה בו התוודע לעומק חריפותו וגאונותו, לאחר שקושייה הלכתית עצומה אשר זמן רב לא נתנה לו מנוח, באה על פתרונה מקריאה אקראית באחד מספריו, בו נשטחה תשובה קולעת בבהירות נפלאה), והציב אולטימטום בן מס' ימים לאסוף 50 ק"ג זהב, אחרת ישרפו חיים את כל יהודי האי. בצוותא עם ראב"ד הרבני הגדול הרב רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (סב גיסתי) החל הרב מכתת רגליו ועורך מגבית בין בתי היהודים ברובע, אבל היה רחוק מאוד להגיע לכמות הנדרשת והיה נראה שסופם של יהודי האי קרב...ואז, הגיע הרב לבית, אחד מאחרוני בתי היהודים, בו גרה אישה צעירה, שנישאה לא מכבר...אותה אישה שקיבלה המון תכשיטים מארוסה ומשפחתה, לא היססה לרגע, ומסרה בלב שלם לידי הרב את כל תכשיטיה, מה שהשלים את המכסה הדרושה. הרב, שהתרגש מאוד מאותו מעשה אצילי, בירך אותה שתאריך ימים ושנים, עד 110 שנים, ואכן אותה אישה חיה עד היום ב..באר שבע, בת קרוב למאה שנים...לפני מס' שנים, נפלה האישה למשכב, והיה נראה שאפסו סיכוייה לקום ממיטת חוליה...גם משפחתה השלימה עם לכתה בדרך כל הארץ בשיבה טובה. אולם האישה הצדיקה הרגיעה את קרוביה, שברכת הצדיק לא תשוב ריקם...ואכן - לאחר מס' ימים, בניגוד לתחזיות הרופאים, החלימה האישה באורח פלאי וקמה ממיטת חוליה..

סבי ז"ל, עבד בפרך במחנה כפייה שבנו הנאצים ימח שמם ליהודי טוניסיה. הם, כמו שאר יהודי צפון אפריקה, ניצלו לאחר שכוחות בעלות הברית הגיעו כשליחי שמיים להצילם, רגע לפני שבניית תאי הגזים עבורם הושלמה...