עירית לינור מבטלת את המנוי לעיתון הארץ!!! חזק

[הסניגור האדום]

מצ"ב מכתבה של עירית לינור למערכת "הארץ"
כל ישראלי ששוקל לעשות מנוי לעיתון, כדאי לו לקרוא !

לכבוד

עמוס שוקן

חנוך מרמרי

יואל אסתרון

היום ביטלתי את המנוי שלי ל"הארץ", לאחר שנים של התמכרות. קשר שנמשך זמן רב כל כך, ראוי שיסתיים באופן חגיגי יותר מאשר הודעה למחלקת המנויים, לכן נראה לי יאה לנמק את החלטתי.

אני מקבלת את העובדה שזכותו של אדם להיות שמאלני-רדיקלי, ולהוציא עיתון בהתאם להשקפת עולמו. אני לא חושבת שלקורא מסויים (כלומר, אני) ייגרם נזק מוחי אם מדי פעם יקרא מאמרים שאינם עולים בקנה אחד עם עמדותיו. אבל "הארץ" הגיע לשלב בו האנטי-ציונות שלו הופכת לעתים קרובות מדי לעיתונות מטופשת ומרושעת, וגם אם קשה לי להחליט מי משתיהן מפריעה לי יותר, נמאס לי לגמרי משתיהן.

עייפתי מלקרוא בכל ביקורת טלוויזיה, בין אם נכתבה על-ידי רוגל אלפר, שגיא גרין, בני ציפר או אביב לביא, שהבעייה המרכזית של כל מהדורת חדשות, כל משדר לפני ואחרי פיגוע, היא פטריוטיות יתר, ושהכתבים הצבאיים עובדים בשירות דובר צה"ל.
אני חושבת שהם טועים, משעממים, ושהנחת העבודה שלהם שקרית, ומנוכרת למציאות ולמקום בו הם חיים.

כשבני ציפר יוצא להגנתה של ז'ולייט בינוש, לאחר שנחשפה בורותה בענייני הסכסוך הישראלי-פלשתיני בתוכנית טלוויזיה צרפתית, הוא מצטייר לא רק כשמאלן רדיקלי ואנטי-ציוני, אלא גם כשמאלן רדיקלי ואנטי ציוני מהזן האידיוטי, ויכול להיות שזה לא המקום לציין שמדור הספרות בעריכתו הוא מופת של טרחנות משמימה, אבל הנה ציינתי את זה.

כשגדעון לוי מאשים את ישראל בהפיכתו של מרואן ברגותי משוחר שלום לאמרגן פיגועי התאבדות, זו פרשנות הגיונית, ממש כמו הטענה שגל הפיגועים ב-11 בספטמבר הוא מזימה של המוסד.

בשיחה פרטית איתו, אמר לי פעם שהוא לא היה נוסע מאה מטר כדי להציל את חייו של מתנחל, ונראה לי שאהבותיו ושנאותיו מכתימות כבר מזמן את דיווחיו הנוגעים ללב מהשטחים הפלשתינים הכבושים.

כמו כן, ואולי גם את זה לא צריך לציין, כל הקריירה שלו נגועה בחלטוריזם, מכיוון שהוא אחד הכתבים היחידים בעולם לעניינים ערביים, שלא יודע ערבית, לא מבין ערבית ולא קורא ערבית. מתרגמים לו סימולטנית, וזה מספיק. לטעמי, זו עיתונות חובבנית.

גדעון לוי ועמירה הס הם מחזיקי התיק הפלשתיני ב"הארץ". בעוד שכמוכם, אני מכירה בחשיבות העיתונאית והאנושית של דיווחים כאלה, יש לי בעיה עם ההוצאה לפועל.
מבחינתם, ישראל לעולם תישא באחריות גם על הסבל הפלשתיני, וגם על הרצחנות הפלשתינית. זו פרשנות צרת מוחין ושטחית, פגומה מבחינה עיתונאית ומוסרית כאחד.
כמו כן, שניהם נמנעים מלדווח על מעשי זוועה שהפלשתינים מבצעים זה בזה, ויש פלשתינים שמשום מה לא יוצא להם לפגוש: האנטישמים, השוביניסטים, המושחתים, מוחאי הכפיים לפיגועים. כשהנטיות הפרו-פלשתיניות של הרפורטרים הס ולוי הן הדבר הבולט והעקבי ביותר בדיווחיהם מהשטחים, אני מתקשה לייחס אמינות לכתבותיהם. ומכיוון שאני, תסלחו לי, ציונית, לא בא לי בזמן מלחמה לקבל כל בוקר הביתה את קול הרעם מקהיר.

ולא מדובר רק בהם. בגלריה הופיעה השבוע כתבה שכותרתה "מקרתיזם תוצרת ישראל", מאת מיכל פלטי. הכותרת עצמה מעידה על בורות, ועל שימוש בקלישאה הקיצונית והזמינה ביותר. אני לא חושבת שאתם זקוקים להרצאה על המקרתיזם, אבל פלטי ועורכי גלריה - כנראה שכן. אני רוצה להתייחס לכתבה הזאת בהרחבה, ברשותכם, כי אחרי קריאתה הרמתי טלפון למחלקת המנויים. הכתבה לוקחת כמובן מאליו את קיומו של מקרתיזם בישראל.

פלטי כותבת על מפעל הפיס, שהסיר את תמיכתו הכספית מפסטיבל דוקאביב, מכיוון שבמאי שוודי שסרטו משתתף בתחרות, דרש? וקיבל? הקראת הצהרת תמיכה בעם הפלשתיני לפני הקרנת סרטו. בעיני פלטי, זהו גילוי מקרתיזם. גואל פינטו מבשר על תוצאות התחרות בידיעה אחרת, מתוך אמונה שלמה שמובן מאליו שהיה צריך להקריא את הצהרת הבמאי לפני כל הקרנה, ואף מגנה את הנהלת פסטיבל שהתכופפה בפני איומי מפעל הפיס.
ייתכן שאני משוגעת, ובגלל זה נדמה לי שההתכופפות המבישה היתה זו שהתבצעה בפני הבמאי, ואולי הפשיזם שלי גורם לי לחשוב שבזמן מלחמה המדינה ממש אינה חייבת לממן אירועים בהם מקריאים הצהרות תמיכה באויב. אבל אולי בעיתון שמוכן לקבל כל צורה של פטריוטיות? בתנאי שהיא פלשתינית? אפשר לקרוא לזה מקרתיזם.

ועוד מהכתבה: חנות ספרים תלתה שלט על הדלת "לא מוכרים ספרים של סאראמאגו". מנחם פרי, עורך "הספריה החדשה" בה יוצאים לאור ספריו של סאראמאגו, משווה את זה לשריפת ספרים של יהודים, ומוכיח שהוא ליברל אמיתי, כי לא עלה על דעתו להפסיק את ההתקשרות עם הסופר. לא צריך להיות עיתונאי "הארץ" כדי להבין, שפרי הוא לא רק ליברל, אלא גם יהודי שמחפש פרנסה, וסאראמאגו, אחרי הכל, הוא אחד מרבי המכר של פרי. כך כשפרי מסביר למה צריך להפריד בין הספר לסופר, אפשר להציע תשובה: כדי לא לגרום למו"ל הפסדים.

ואילו אני, שאינני כתבת "הארץ", תוהה מדוע לא נמסרה תגובתם של בעלי חנות הספרים, ומציעה לענות במקומם: לא מתחשק לי לפרנס את מי שמשווה אותנו לנאצים.
החנות שלי היא עסק פרטי, וזו זכותי. אגב, בעיני, החלטת בעל החנות להפסיד כסף ולא למכור את ספריו רבי המכר של האנטישמי הטיפש הזה, אצילית ומעוררת כבוד לא פחות מהחלטתו של עמוס שוקן להרוויח כסף מפרסום מודעות זנות ב"העיר".

הוכחה נוספת למקארתיזם תוצרת ישראל היא רדיפתו של המעצב דוד טרטקובר בידי הממסד. הוא מספר כיצד עמיתיו למקצוע שיכנעו אותו להסיר עבודה פוליטית מתערוכת "ירושלים 3000", מכיוון שהם פחדו מתגובתו של שרון, אז שר המסחר והתעשיה. ומה שיותר מקרתיסטי מזה, היא העובדה שטרטקובר נרדף עד כדי כך שקיבל את פרס ישראל ביום העצמאות, בעוד אותו שרון עצמו מכהן כראש ממשלה.

כמובן, יפה ירקוני. בעוד שהכותרת מתייחסת לביטול מופע ההוקרה לכבודה כאל מקרתיזם, מהכתבה עצמה עולה כי הסיבה האמיתית לביטול המופע היתה רכישת כרטיסים מועטה. העובדה שירקוני לא ממלאה אולמות כבר זמן רב אינה נזכרת כלל בכתבה, ואכן, יכול להיות שקהל רוכשי הכרטיסים, שרובו שירת או משרת בצה"ל או תומך במבצע "חומת מגן", לא רצה להוקיר מישהי שמעודדת סרבנות ומשווה את צה"ל לנאצים. זכותו של אדם פרטי להחליט למי הוא רוצה למחוא כפיים. זכותו של אמ"י להחליט שלא לגונן על ירקוני יותר מדי. אני יודעת היטב שתומכי הסרבנות הם בשר מבשרו של "הארץ" בפרט ורשת שוקן בכלל.

ב"העיר", עיתון שממנו אשמח להיפטר במיוחד, הפכו את הסרבנות לתפארת מוסרית, כמובן מאליו. מה פה מובן מאליו?

מעניין שהשמאלנות שלכם מגוייסת אך ורק לפסים פוליטיים ואנטי-ציונים.

במישור החברתי "הארץ" הוא עיתון לאנשים עשירים. המאמרים הכלכליים שמרניים, מחיר המנוי יקר יותר משל עיתוני הצהריים (שמגיעים, אגב, לדירת השכן הרבה יותר מוקדם מש"הארץ" מגיע אלי). נכון, המובטלים קיבלו תמונה יומית במדור המכתבים, אבל נירה רוסו כותבת על כלי מטבח יקרים ואתרי נופש יקרים, ועל מאכלים שאפשר להכין מפרי הגינה הפרטית, ובמדור האופנה אפשר להתרשם משמלות מכיכר המדינה שעולות אלפי שקלים. ככה שפלנטת "הארץ" היא מקום נהדר, שמאלני למשעי וקוסמופוליטי, רק חבל שמסביב הכל כל כך מכוער.

אחרי עשרות שנים של קריאה יומית ב"הארץ" אני מגיעה למסקנה שאתם ואני לא גרים באותו מקום. חלק גדל והולך מהכתבות והמאמרים בעיתון שלכם מדיף ריח של עיתונות זרה, המתייחסת לישראל כאל טריטוריה אחרת, מרוחקת ודוחה.

אני מרגישה שמדינת ישראל, באופן בסיסי, מגעילה אתכם. אז זהו, שאותי דווקא לא.
אני לא רוצה להיות מנויה על עיתון שמנסה בכל דרך אפשרית לגרום לי להתבייש בציונות שלי, בפטריוטיות שלי ובאינטליגנציה שלי, שלוש תכונות אותן אני מוקירה ביותר. שיהיה לכם יום נעים, תשמרו על הילדים ואל תשבו במסעדה בלי מאבטח.

עירית לינור
ו
לכל הטיעונים הללו הייתי מוסיף עוד פרט אחד קטן:
השותפות (25% !!!) עם קבוצת התקשורת הגרמנית בעלת העבר הנאצי, אתם יודעים מה, אולי יש קשר בין הדברים.

[RedRock]

האמת? כמעט ולא ניסיתי לקרוא את העיתון מעולם...
הספיקו לי טורים בודדים של גדעון לוי ומטומטמים נוספים כדי להבין לאן נושבת הרוח...בטח ובטח לאור האנטיגוניזם שהוא יוצר בחלקו הגדול של העם וכידוע - אין עשן בלי אש.

אבל בכל מקרה, אין ספק שמדובר באחד הטורים החזקים שקראתי בזמן האחרון.
כל הכבוד לגברת הנכבדה.

[זה שי !]

גדעון לוי הוא שעורריה אחת גדולה צריך לזרוק אותו מהארץ הבנאדם לא יודע על מה הוא מדבר
על דם של יהודים הוא לא בוכה אבל דם של פלסטינים הוא עושה מזה סקנדל
זה שי !

[אורי אדום בנשמה]

חזק ביותר.

גדעון לוי? רק לראות ולשמוע אותו ב"פולטיקה" ולהקיא...

[8red]

מכתב חזק...
העברתי אותו לכל רשימת התפוצה שלי.
תודה מישל!

[8red]

הנה עוד מכתב ל"הארץ" (או בשמו הנכון יותר - "הארס")
"אל מר גדעון לוי, הארץ.

בעקבות "אחמד בא לעולם" , עמוד שלם שלך, "הארץ", 25 ינואר 08.

תגיד, האם אי פעם שאלת את עצמך, כיצד זה קרה שהפלסטינים חיים לצידנו מזה 60 שנה, ועדיין אין להם דבר חוץ ממערכת ענפה של טרור, חימוש, לוחמים נשק והרג ???
מדוע אין לאשה שכרעה ללדת בתל רומיידה, עיר ערבית שגודלה כגודל נתניה, חדר יולדות משלה? פשוט - חדר עזרה ראשונה וחדר יולדות.


הלילה פשוט לא הצלחתי להירדם מהמילים הנרגשות, האנושיות, המתחשבות, החמות ואינטלקטואליות כל כך שלך.


כדרכך וכהרגלך, כל כך אנושי ומרגש : " אשה כורעת ללדת בשכונת תל רומיידה בחברון. היא הולכת ברגל למחסום..."וכאן נשבר ליבי :"אסור לאמבולנס פלשתיני להכנס..." -- ומדוע האמבולנס לא לוקח אותה ל"חדר הלידה על שם יאסר עראפאת" הגדול והזכור לטוב שבנה מדינה לעמו האהוב, ושאותה השיג ביגע רב כתוצאה ממלאכת כפיו היעילה.

איזו פואטיקה ! ממש התעוררתי במיטה רטובה מדמעות:" כיפאח סידר לא הגיעה אל המחסום...... שכבה משתרעת על הכביש , בעלה לצידה, השכנים מביאים מזרן " - איזה נשמות טובות, חס וחלילה לא יכניסו אותה לביתם.
"בקור מקפיא, נולד בנם, אחמד", שכשיגדל, הוא לא ישאל מדוע אמו היתה צריכה לקפוא מקור על הכביש ?!...
גם אביו ואמו לא ישאלו מדוע מליוני דולרים מוזרמים לנשק וחומרי נפץ,
וחדר לידה אחד (!) אין בחברון !! הערבית.

כל היהודים אינם רגישים ואינטלקטואלים כמוך, מר לוי, הם פשוט דואגים קודם כל לבניהם שלהם, לבני משפחתם, ורק כשהם מוכרחים - כי הורגים אותם, הם משיגים ידם גם לנשק,
וכל זאת כאשר בדיוק באותו אזור ובדיוק באותם ימים - מרצחים פלסטינים פרצו להרוג את בני הישיבה בירושלים.


המרצחים הללו הגיעו בדיוק באותו כביש שכיפאח כמעט קיפחה את ישבנה מקור. אינני מופתע ממך, אני קורא אותך כמו דו"ח מודיעין, כמו חומר זמין על מה שהאויב חושב. כמוך לא חסרים לנו בעם המופלא והמורכב שלנו במגוון דעותיו.


כמוך, היו לנו רבים לאורך כל ההיסטוריה של עמינו. תמיד קמו כאלה שדאגו לאויבינו, ולא השמיעו כל מילה של נוחם בנפול בני עמם ........


כל אותם "קלגסים, כובשים ומנוולים" הם אלה שבנו את הארץ המופלאה שלנו, שאפילו 21 המדינות הערביות, בעלות כל אוצרות הטבע שבעולם, עם כל אוכלוסיית המאות מיליונים שלהן, ואמונת "העל" שלהם ב"אללה ואכבאר", מתאמצים כל כך להשמידה ואינם מצליחים, שמעולם לא הצליחו להקים מדינה אחת שתשווה לה, ולא מדינה כדי לפתור את בעיית "אחיהם" הפלסטינים ה"מסכנים" !


בעיתון שנותן לך במה כל כך נרחבת והולכת הפכת ל"בינתחומי". אפילו לפרשן טלוויזיה הפכת ! חוץ מלרקוד אתה עושה הכל.


אבל, מעולם לא קראתי מילה אחת שלך למשל על השוטר הישראלי שנרצח השבוע, או על החקלאי העובד הזר שנרצח בעוטף עזה. או אולי על תושבי שדרות, שעירם מזדעזעת ונחרדת מזה שבע שנים !


וודאי שלא תכתוב מילה על אותם 18,000 יהודים שנעקרו מבתיהם מחבל עזה וראו את הרס בתיהם, אותם בנו בדמם וזיעתם, ושמפעל חייהם קם וחי על חולות המדבר והשממה שהפריחו, בשכנות לעזה !


זאת עזה המקוללת לעד ושתישאר כזו, כל עוד מנהיגיה עוסקים בירי טילים
לישראל יום יום , ואינם דואגים לשנייה לבני עמם.


הפעם החלטתי להקדיש מספר דקות לתגובה זו פשוט, בגלל רמת הפואטיקה המדהימה של הסיפור ה"מרגש" כל כך שכתבת.


אינני מתפלא עליך, בכלל לא, האינטלקט נשפך לך מהאוזניים כמו לעאזמי בשארה המשכיל והנאור.אך רק אני תמה מה קרה לבוס שלך, מר שוקן, אותו הנני מעריך באמת, שנותן לזבל שלך להשתלט כך על העיתון.


אני מודה באשמה. אני הנני "קלגס", אחד מיני רבים, אשר נלחם למען שכמותך, עשרים וארבע שנים בשרות סדיר, ועוד עשרים שנה במילואים, בעל עיטור המופת, ועם אחי היקר, רב העיטורים, שנהרג בקרב, הי"ד . וכן כמו כל בני משפחתי, וכל הרבים האחרים שנתנו ונותנים הכל למען העם הזה והארץ הזאת ,כדי שאתה ושכמותך, תחיו ותשגשגו בארץ הזו, ומעל לכל כדי שיהיה לך החופש והחירות לכתוב את כל דברי הבלע שלך על העם ועל הבית שלך.


אל"מ (מיל.) אליעזר כהן
צ'יטה