גם סמלים מזדקנים, מתעייפים...
נשלח: 02 ינואר 2015, 13:23
הסמל הגדול מכולם בכדורגל העולמי (אליניב, תסלח לי...), סטיבן ג'רארד הודיע כי בסוף העונה, בגיל 35, לאחר 27 שנים בליברפול, יעבור למועדון אחר.
אינספור הצעות כספיות אדירות שזרמו אליו במהלך הקריירה לא פיתו את האיש המחויב כ"כ למועדון ולאוהדים לעזוב, עד שהגיעה העת.
יש טובים ממנו, יש מעוטרים ממנו, יש יפים ממנו אך כמוהו אין.
https://sports.walla.co.il/item/2816138" onclick="window.open(this.href);return false;
הקפטן הבלתי מעורער של המועדון הגדול הזה שאני (ומן הסתם רבים מכם) אוהד מגיל צעיר (מי היה בטריבונות עת שאחת מקריאות העידוד הייתה "ליברפול באנגליה באר שבע בישראל"?) החליט כי היגיע הזמן להיפרד.
לשמחתי יצא לי במשך השנים לראות במו עיני את הווינר הזה משחק במספר משחקים בהם הייתי נוכח, הזכור והמרגש ביותר היה זה שבלי ספק יוגדר (גם על ידיו) כגדול בקריירה האדירה שלו, במשחק גמר האלופות מול מילאן ב - 2005 באיסטנבול, בו הרימו הוא והאוהדים את הקבוצה מהקרשים, ממינוס 3 במחצית אל עבר הגביע הנכסף תוך שהקפטן כובש את הראשון, מוכשל לפנדל שבעקבותיו הובקע השני ודוחף את הקבוצה לעבר הלא יאומן.
מאידך אין ספק כי הרגע העצוב בקריירה שלו עד עתה היה לפני חודשים ספורים, 3 מחזורים לסיום העונה הקודמת, כל שליברפול צריכה הוא 7 מ - 9 נקודות והאליפות, התואר שסטיבי ג'י כ"כ רצה אך לא זכה בו מעולם, יהיה שלו. בשניות האחרונות של המחצית הראשונה במשחק הבית מול צ'לסי הקפטן מחליק, מאבד כדור לדמבה בה שרץ חצי מגרש וכובש. ליברפול לא חזרה, איבדה את הבכורה במאבק לאליפות וסיימה עונה נפלאה במקום השני בלבד. ג'רארד לא חזר גם הוא. כולנו ראינו אותו בחולשתו במדי נבחרת אנגליה בגביע העולמי בקיץ האחרון. כולנו רואים כי העונה אין המדובר באותו שחקן נפלא משנים קודמות (אם כי רבים יטענו ובלא מעט צדק, שלא ממש יש לו עם מי לשחק) ונראה כי ההחלטה הייתה בלתי נמנעת.
שלום לך ג'רארד, האיש שהעניק כ"כ הרבה רגעי הערכה ואושר לכ"כ הרבה אנשים, הסמל הגדול והבלתי מעורער של אחד המועדונים הגדולים בהיסטוריה, הצלח בדרכך החדשה. יש חיים גם אחרי ליברפול.
אינספור הצעות כספיות אדירות שזרמו אליו במהלך הקריירה לא פיתו את האיש המחויב כ"כ למועדון ולאוהדים לעזוב, עד שהגיעה העת.
יש טובים ממנו, יש מעוטרים ממנו, יש יפים ממנו אך כמוהו אין.
https://sports.walla.co.il/item/2816138" onclick="window.open(this.href);return false;
הקפטן הבלתי מעורער של המועדון הגדול הזה שאני (ומן הסתם רבים מכם) אוהד מגיל צעיר (מי היה בטריבונות עת שאחת מקריאות העידוד הייתה "ליברפול באנגליה באר שבע בישראל"?) החליט כי היגיע הזמן להיפרד.
לשמחתי יצא לי במשך השנים לראות במו עיני את הווינר הזה משחק במספר משחקים בהם הייתי נוכח, הזכור והמרגש ביותר היה זה שבלי ספק יוגדר (גם על ידיו) כגדול בקריירה האדירה שלו, במשחק גמר האלופות מול מילאן ב - 2005 באיסטנבול, בו הרימו הוא והאוהדים את הקבוצה מהקרשים, ממינוס 3 במחצית אל עבר הגביע הנכסף תוך שהקפטן כובש את הראשון, מוכשל לפנדל שבעקבותיו הובקע השני ודוחף את הקבוצה לעבר הלא יאומן.
מאידך אין ספק כי הרגע העצוב בקריירה שלו עד עתה היה לפני חודשים ספורים, 3 מחזורים לסיום העונה הקודמת, כל שליברפול צריכה הוא 7 מ - 9 נקודות והאליפות, התואר שסטיבי ג'י כ"כ רצה אך לא זכה בו מעולם, יהיה שלו. בשניות האחרונות של המחצית הראשונה במשחק הבית מול צ'לסי הקפטן מחליק, מאבד כדור לדמבה בה שרץ חצי מגרש וכובש. ליברפול לא חזרה, איבדה את הבכורה במאבק לאליפות וסיימה עונה נפלאה במקום השני בלבד. ג'רארד לא חזר גם הוא. כולנו ראינו אותו בחולשתו במדי נבחרת אנגליה בגביע העולמי בקיץ האחרון. כולנו רואים כי העונה אין המדובר באותו שחקן נפלא משנים קודמות (אם כי רבים יטענו ובלא מעט צדק, שלא ממש יש לו עם מי לשחק) ונראה כי ההחלטה הייתה בלתי נמנעת.
שלום לך ג'רארד, האיש שהעניק כ"כ הרבה רגעי הערכה ואושר לכ"כ הרבה אנשים, הסמל הגדול והבלתי מעורער של אחד המועדונים הגדולים בהיסטוריה, הצלח בדרכך החדשה. יש חיים גם אחרי ליברפול.
