ההגנה הכי טובה היא התקפה- מאת אורי קופר

[Totti]

לא קשור להפועל באר שבע במיישרין, אבל אורי קופר בפוסט מעניין נוסף מעלה אחלה נקודת הסתכלות על מה שמכונה בפי רבים "כדורגל אפור".


מרתק מה שקורה עם נבחרת ארגנטינה.
היום לפני שנה בדיוק היינו בין שלב הבתים של המונדיאל לשמינית הגמר. בשנה הזו לארגנטינה היו שמונה משחקים רשמיים, כלומר לא ידידות. הנה התוצאות.
ארגנטינה - שווייץ 0:1
ארגנטינה - בלגיה 0:1
ארגנטינה - הולנד 0:0
ארגנטינה - גרמניה 1:0
ארגנטינה - פרגוואי 2:2
ארגנטינה - אורוגוואי 0:1
ארגנטינה - ג'מאייקה 0:1
ארגנטינה - קולומביה 0:0
תסתכלו טוב - אתם מבינים מה הולך פה? 7 משחקים מתוך 8 הסתיימו עם שער אחד מקסימום לשתי הקבוצות יחד. במשחק היחיד שהיו בו יותר שערים ארגנטינה לא ניצחה. עכשיו, במשחקים מול שווייץ, הולנד וגרמניה היתה הארכה ככה שבמצטבר אנחנו מדברים על 810 דקות בהן ארגנטינה כבשה 6 שערים. שער כל 135 דקות זה הישג עלוב גם עבור נבחרת בינונית מינוס.
הסיפור הזה מדהים כי ארגנטינה, למרות שיש לה שמות גדולים גם בחלק האחורי, אמורה להיות נבחרת על בזכות החלק הקדמי. מסי, אגוארו, פסטורה ודי מריה בהרכב. טבס, היגוואין, לאבסי ולאמלה על הספסל.
אז מה גורם לכך, מזל או משהו מעבר לכך? יש תיאוריה שאומרת שכיוון שארגנטינה משחקת עם כמות גדולה של שחקנים בעלי אופי התקפי, ההוראות הטקטיות, שמטרתן לאזן את המצב, דווקא מביאות למשחק של הפוך-על-הפוך ומעט שערים. שזו הדרך של ארגנטינה לנצח ולמרות הכיעור המסוים (לא בלילה האחרון) יש תוצאות, כולל גמר מונדיאל.
מצד שני, הגיוני ואפילו נראה לעין שמדובר הרבה בחוסר מזל. באותם שמונה משחקים ארגנטינה בעטה 113 פעמים לשער לעומת 68 של היריבות. הלילה מול קולומביה זה היה 2:16 - ואיזו הצגה של אוספינה.