סיפור לתשעה באב

[אורי אדום בנשמה]

מספרים על שליט צרפת נפוליאון בונפרטה, שיצא בערב ט' באב לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע, הופתע לראות שפנסי הרחוב אינם דולקים והבתים חשוכים ונעולים. דממה שררה ברובע, אין איש יוצא ואין בא. הדבר עורר את סקרנותו של נפוליאון, ולצדה החשש שמא פרעו שוב ביהודים. נפוליאון פקד על הרכָּב להמשיך בדרכו עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקרבה אל מקור האור, שנתגלה כבניין גדול ומרכזי ברובע. נפוליאון ירד ממרכבתו, ניגש אל המבנה ופתח את דלתו. מחזה משונה נגלה לעיניו: כל יהודי הרובע היו מכונסים במקום, ישבו על הרצפה בבגדים בלויים ושירת נכאים בקעה מגרונם. הפנסים סביב היו כבויים, ורק נרות מעטים הפיצו אור קלוש. קרא נפוליאון אליו את מנהיג היהודים ושאלו לפשר הדבר. "הפסדנו בקרב," אמר היהודי, "והתוצאות היו הרות אסון: העיר נכבשה, ביתנו עלה באש." "ומתי נערך קרב זה עליו אתם מתאבלים," שאל נפוליאון בפליאה. "אדוני הקיסר," ענה האיש, "הדבר קרה לפני אלף וחמש מאות שנה." נפוליאון התמלא תמיהה. הוא קרא בקול לפני הקהל שמילא את בית הכנסת: "עַם השומר על זיכרון חורבנו הלאומי אלפיים שנה ולכאוב אותו כאילו קרה לו עצמו, עַם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוּכל לו."

[אלדר]

מעניין
תודה