CrazyRed | מועדון האוהדים הפועל באר-שבע | קרייזי רד

באחד המשחק היותר גרועים העונה, גברה לפני שעה קלה הפועל ב"ש על קבוצת מכבי דימונה בתוצאה 77-80.
כל מערכי הקבוצה לא תפקדו שסבלה מחוסר ריכוז משווע, והתעקשה "לשמור על מתח" גם כשהמשחק היה עמוק ביד. המשך ישיר למשחק האחרון בערד, ועושה רושם שמישהו שם חייב ניעור עצבני..אולי מהחיזוק החדש החל מהמשחק הבא תבוא הישועה..

אחרי התקופה האחרונה שעוברת הקבוצה היינו זקוקים לניצחון נקודה. זה ניצחון חשוב
שקורה בתקופה לא קלה בכלל במועדון אבל אני שמח שהשחקנים התעלו ברבע האחרון
וניצחו המשחק. זה היה המשחק החלש ביותר העונה של הקבוצה אבל בסוף נזכור
את הניצחון.

והניעור לא מאחר להגיע...המאמן מתן גל הודיע על התפטרותו.

והשבוע יתקיימו משחקי גביע האיגוד, ככה שהקבוצה שכבר הודחה מהמשך המשחקים תהיה חופשית...

ברביעי הבא, תארח הקבוצה את הפועל עומר במשחק שיפתח את הסיבוב השני..

אני צופה להרבה קהל מול עומר, מקווה שהבכורה שלי תעזור להביא אנשים למגרש + פתיחת הסיבוב החדש.
אנחנו זקוקים לתמיכה שלכם כדי להמשיך במסע הניצחונות.
ולמי שלא היה, הנה הסיפור של הדרמה במשחק הניצחון מול דימונה:
הפועל באר-שבע כדורסל - אוהדים. חברים. שותפים
בצד שמאל איפה שרשום סרטונים.

מהשורה הראשונה, מחזור 13

כמה דברים שאזכור ממשחק הבית האחרון של הסיבוב הראשון:

א. שמונה ועשרים בערב, אני בדרך למשחק, אני מאחרת, משתדלת ללכת מהר. לפני הולך בחור צעיר, לבוש סווטשירט אדום. "סליחה, אולי את יודעת איפה זה מקיף ד'?". בטח שיודעת, אני רוצה להגיד לו. אבל אני מתנשפת בגלל המאמץ, בקושי פולטת כמה חרחורים. בסוף מסמנת לו עם היד: בוא אחרי.

כשהנשימה חוזרת אליי אנחנו מנהלים סמול טוק. "מה, באת לראות את המשחק?", הוא שואל, "אבל למה, לא עדיף לראות בבית משחקים של מכבי?". "ואתה?", אני שואלת. "מה אתה עושה פה?". הוא מספר שהוא אוהד הפועל באר-שבע בכדורגל וגם חבר בארגון הקאמלס. בדרך-כלל הוא אוהד את מכבי תל-אביב בכדורסל, אבל הערב הוא בא לכאן פשוט כי הוא אוהב את הפועל, מכור לאהדה של הקבוצה.

"הגעתי משכונה ט' ברגל", הוא מספר לי שניה לפני שאנחנו נכנסים בשערי האולם וגורם לי ממש להתרגש. אני מוציאה את הארנק ומבקשת ממנו שייתן לי לשלם בכניסה גם עליו, כמחווה. "מה פתאום?!", הוא זורק לי ומשליך כמה מטבעות לתוך הקופסא השקופה, "אני רוצה לשלם!".

ב. פתיחת המשחק מתעכבת. בינתיים חברים, עיתונאים ואנשי כדורסל מתעדכנים בחדשות האחרונות. אני יושבת עם אמא שלי בשורה השישית. פעם, לפני שהפועל באר-שבע הוקמה מחדש, היינו נפגשות פעם בשבוע בבית קפה כדי לפטפט. עכשיו אימא שלי מתעקשת שניפגש במשחקים של הפועל במקיף ד'. "יש אווירה יותר טובה", היא קובעת. צודקת.

ג. הרבע הראשון מתחיל טוב והפועל באר שבע מובילה, אם כי בפער קטן. המשחק צמוד מדי, השופט שורק ליותר מדי עבירות טכניות לחובתנו. האוהדים ביציע צועקים לכיוון הפרקט. אני בעיקר נדהמת מהיכולת של דודו עזריה לצרוח על השופט בקול גבוה ובלתי הגיוני, ושניה אחת אחר-כך לדבר עם החברים שלו בקול נמוך ונוגה.

ד. המצב על הפרקט לא טוב. בשלב מסוים אסף קליין מתעצבן וצורח על החברים שלו. "די כבר. שאף אחד לא ידבר עם השופטים. נועם, אתה תלך לכאן ואתה לשם". אני חושבת שלפעמים רק בזמנים קשים מתגלים המנהיגים האמיתיים. ואם בזכות השריקות הטכניות הלא-הוגנות הרווחנו את קליין, דיינו.

ה. במחצית עולים עשרות ילדים לזרוק לסל, עם כל מה שבא ליד – כדורסל, כדורגל, לא חשוב. מצד אחד, עלינו לשמור על הפרקט, ואירועים כאלה לא צריכים לקרות. מצד שני, כיף לראות הרבה צעירים משתוללים יחד.

ו. ברבע האחרון אנחנו מאבדים כל-כך הרבה כדורים בגלל הוצאות חוץ שטותיות. אני יוצאת מדעתי. אני מתיישבת, נעמדת, קופצת, מתיישבת בחזרה. רק שלא נאבד את המשחק הזה. המשחק מוכרע ממש בשניה האחרונה, בהחטאה של דימונה. ניצחנו, אפשר לנשום.

ז. בסוף המשחק אני ניגשת למאמן מתן גל. הוא שרוע לאחור, חסר יכולת לזוז, על כיסא שמצא. מזיע, נרגש, נראה מותש. זו הפעם האחרונה שהוא ינהל משחק מהקווים כמאמן הפועל באר-שבע. יש כל-כך דברים שאני רוצה לומר לו; כמה אנחנו מודים לו, וכמה מעריכים ואוהבים אותו על העבודה שעשה והקבוצה שבנה. אבל אני חנוקה מהדרמה וההתרגשות. אז אני רק פולטת "תודה", והולכת.

נארגן לך קבלת פנים חמה, מושיקו..