ט' באב - 1943 שנה לחורבן בית המקדש

[אורי אדום בנשמה]

"ותשעה באב - חמישה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ (בעקבות חטא המרגלים); וחרב הבית בראשונה, ובשנייה (חרב בית המקדש השני); ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, (ביתר בזמן מרד בר כוכבא) והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש; ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו,יח; מיכה ג,יב)."

– משנה תורה לרמב"ם, הלכות תענית פרק ה', הלכה ג'.

שיהיה צום קל ומועיל לכולנו (מי שצם..).
חוץ מחמשת הדברים לעיל, ארעו ביום הזה לא מעט אסונות נוספים לעמנו מדי תקופה - יום המסמל את תמצית הכאב והסבל היהודי לאורך הדורות.

[yossi]

בס"ד
צום קל לכולם.
סיפור יפה ומרגש:
https://www.aish.co.il/h/yy/48848787.html" onclick="window.open(this.href);return false;

[אורי אדום בנשמה]

עוד סיפור מרגש עם מוסר השכל ולקח היסטורי:

מספרים על שליט צרפת נפוליאון בונפרטה, שיצא בערב ט' באב לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע, הופתע לראות שפנסי הרחוב אינם דולקים והבתים חשוכים ונעולים. דממה שררה ברובע, אין איש יוצא ואין בא. הדבר עורר את סקרנותו של נפוליאון, ולצדה החשש שמא פרעו שוב ביהודים. נפוליאון פקד על הרכָּב להמשיך בדרכו עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקרבה אל מקור האור, שנתגלה כבניין גדול ומרכזי ברובע. נפוליאון ירד ממרכבתו, ניגש אל המבנה ופתח את דלתו. מחזה משונה נגלה לעיניו: כל יהודי הרובע היו מכונסים במקום, ישבו על הרצפה בבגדים בלויים ושירת נכאים בקעה מגרונם. הפנסים סביב היו כבויים, ורק נרות מעטים הפיצו אור קלוש. קרא נפוליאון אליו את מנהיג היהודים ושאלו לפשר הדבר. "הפסדנו בקרב," אמר היהודי, "והתוצאות היו הרות אסון: העיר נכבשה, ביתנו עלה באש." "ומתי נערך קרב זה עליו אתם מתאבלים," שאל נפוליאון בפליאה. "אדוני הקיסר," ענה האיש, "הדבר קרה לפני אלף וחמש מאות שנה." נפוליאון התמלא תמיהה. הוא קרא בקול לפני הקהל שמילא את בית הכנסת: "עַם השומר על זיכרון חורבנו הלאומי אלפיים שנה ולכאוב אותו כאילו קרה לו עצמו, עַם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוּכל לו."

[שי האדום]

עוד סיפור מרגש עם מוסר השכל ולקח היסטורי:

מספרים על שליט צרפת נפוליאון בונפרטה, שיצא באחד הערבים לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע, הופתע לראות שפנסי הרחוב אינם דולקים והבתים חשוכים ונעולים. דממה שררה ברובע, אין איש יוצא ואין בא. הדבר עורר את סקרנותו של נפוליאון, ולצדה החשש שמא פרעו שוב ביהודים. נפוליאון פקד על הרכָּב להמשיך בדרכו עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקרבה אל מקור האור, שנתגלה כבניין גדול ומרכזי ברובע. נפוליאון ירד ממרכבתו, ניגש אל המבנה ופתח את דלתו. מחזה משונה נגלה לעיניו: כל יהודי הרובע היו מכונסים במקום, ישבו על הרצפה בבגדים בלויים ושירת נכאים בקעה מגרונם. הפנסים סביב היו כבויים, ורק נרות מעטים הפיצו אור קלוש. קרא נפוליאון אליו את מנהיג היהודים ושאלו לפשר הדבר. "הפסדנו בקרב," אמר היהודי, "והתוצאות היו הרות אסון: העיר נכבשה, ביתנו עלה באש." "ומתי נערך קרב זה עליו אתם מתאבלים," שאל נפוליאון בפליאה. "אדוני הקיסר," ענה האיש, "הדבר קרה לפני אלף וחמש מאות שנה." נפוליאון התמלא תמיהה. הוא קרא בקול לפני הקהל שמילא את בית הכנסת: "עַם השומר על זיכרון חורבנו הלאומי אלפיים שנה ולכאוב אותו כאילו קרה לו עצמו, עַם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוּכל לו."

מדהים. עם ישראל חזק מאין כמוהו.

[8red]

ועדיין מייחלים בכל יום לביאת המשיח ולבניין בית המקדש - סוף וקץ לכל מכותינו, צרותינו ומכאובינו.