אכן כואב הלב, אבל תחשוב כמה זה היה הרבה יותר כואב אם הקורונה הייתה מתרחשת באותו זמן של עונת השיא שלנו, זה היה הרבה יותר כואב לראות את הקבוצה ההיא מתרסקת.
זה לדעתי הדבר הכי חיובי מהבחינה הזאת. הפועל באר שבע כמועדון כדורגל כבר שנה וחצי מתה לחלוטין. הקורונה היא סוג של תכנית הבראה כפויה שטוב שבאה עלינו בהרבה מאוד מובנים.
אלונה כבודה במקומה מונח, יש לה הרבה מגרעות, ואמנם בתקופה שהצלחת הקבוצה עניינה אותה היא הבריקה והביאה לנו הצלחה מבורכת, אבל זהו לא המצב כבר ממזמן, וכולנו ראינו בשנים האחרונות כיצד לוקחים כסף רב ותקציבים גבוהים ומציגים כדורגל מזוויע שבוע אחר שבוע, עם אפס עניין בדבר.
אז לאור כל זה, ולאור העובדה שגם בתקופות שדובב גבאי היה השחקן הכי מרגש בסגל, יותר עניין אותי ללכת לראות את הקבוצה באצטדיון פרהיסטורי, מאשר בתקופה הנוכחית - אני באמת חושב ובטוח שיותר נמוך מאיפה שהיינו בשנה פלוס האחרונה אי אפשר לרדת.
וכן אני מבין לחלוטין שכן אפשר לרדת מתחת לפלייאוף עליון, אבל החוסר עניין בקבוצה כ"כ גדול לאור המוות הקליני שאלונה יצרה בשדרה המקצועית, שאני טוען שגם בעונות שנסיים בהן מקום שישי לכולנו יהיה יותר כיף להגיע לטרנר ולעודד את השחקנים הבינוניים שמשתדלים, מאשר לקלל את הנייג'לים והממנים המדושנים שבאים לעשות כסף וללכת הביתה (ועל הדרך לסגור חשבונות אישיים עם מכות ליריב בזמן משחק פלייאוף קריטי מול ענקית הולנדית שעיר שלמה כוססת אצבעות).
אז תביאו לי את התקציב הדל, תביאו לי את הבעלים הפחות אמידים, רק תראו לי קצת אמביציה ורצינות. ואני אגיע לטרנר, האצטדיון הכי יפה בארץ שגם יבטיח לנו פלייאוף עליון כל עונה (לדעתי, אבל זורם עם ההיסטריים), ואהנה פי מאה משכמה שנהניתי השנה, ואחזור לאהוב את השחקנים שלי, ואחזור ליהנות מהניצחונות, ולהתאכזב מההפסדים, ולאהוד את הפועל באר שבע.
ובאמת תודה לאלונה על כל הזכרונות
