מכתב גלוי לאליניב ברדה

[סתיו אלימלך]

איש יקר (תרתי משמע...)!

קיבלת החלטה אשר מאוד מאוד משמחת אותי באופן אישי
ומנפחת את החזה מגאווה! שחקן בית שחוזר אחרי הצלחה גדולה
בחו"ל(ואתה הצלחת!!!),זה לא משהו שקורה כל יום בקבוצתנו האהובה.
אתה וההנהלה עשיתם את המקסימום והצלחתם להגיע לנוסחה ואתה עכשיו איתנו.
אבל מה? אני מלא חששות! שמעתי שאתה נכנס לפורומים ולכן אני מנסה אולי
לומר לך משהו שבתוך כל האופוריה- חשוב שייאמר!
ממה אני חושש? אני חושש ששחקן מקצוען וכוכב נוצץ(בלי ציניות)
עלול למצוא את עצמו בביצה המקומית בעוד כחודשיים-שלושה כשהוא נגרר
לרמה המקומית ומהר מאוד השפעתו הולכת ומתנדפת.
אני קורא לך להיות כל הזמן במודעות גבוהה לנושא הזה ולהוות סמל
ומודל לחיקוי עבור שאר השחקנים בכל מה שקשור להשקעה במגרש ובאימונים, באכפתיות
מהקבוצה ובעבודה מקצוענית אמיתית. אם תיגרר לבינוניות המקומית- מהר מאוד אתה
והמועדון תצטערו על הצעד שעשיתם. לא חסרות דוגמאות: אבי כהן התל אביבי,
אייל ברקוביץ,חיים רביבו... אני רוצה לקוות שתיזכר בדברי ימי המועדון כמי שהביא
לתפנית אמיתית בגישה וביחס למקצוע ואין סיבה שלא תהיה כזה.

אוהב אותך ומעריך מאוד את הצעד שעשית,
אבל זה רק צעד ראשון. עכשיו צריך להמשיך את המרתון הזה.

[אורי אדום בנשמה]

דווקא פה אני חושב שמדובר במקרה יוצא דופן מהדוגמאות המקבילות שהבאת, וזה בגלל שתי סיבות עיקריות: א. האישיות שלו. ב. החיבור השורשי שלו לקהילה עוד מראשית ימיו במועדון. בכל אופן, מדובר בצעד משמעותי מאוד ובעל ערך מוסף גבוה בכל מה שקשור למיתוג המועדון.