פשוט מופלא מה שקורה בקבוצה הזאת.
אתמול חגגנו - היום צריכים כולם להרגע ולהתכונן טוב טוב למלחמה שהולכת להיות מול החיה הפצועה הזאת מכבי חיפה באצטדיון שבו ידענו לא מעט השפלות ואכזבות.
שוב יש את ההרגשה המוזרה הזאת בגוף של שילוב בין הרצון להגיע כבר למשחק הזה לבין הפחד מפני המוקש הענק שמחכה לנו בקרית אליעזר.
העיר באטרף כל מקום מדברים על המשחק
בנות שהקשר שלהם לכדורגל זה כמו הקשר שלנו לברביות (סליחה לקהל הגי שבנינו) לא מפסיקות להתעניין ושואלות אם נוסעים לחיפה
נכנסים למשרד ומה ששומעים זה ״כל היציע״
אני עובר ליד האצטדיון ומסתכל כאילו זה כוסית במסיבה
העיר משתגעתתתת
"אם אני משה מלאך, שמואל אדמון, אליהו עופר, ג'קי דקל, שלמה לוי הגדול, חיים כהן או מרדכי נידם, אני מה-זה נעלב לגלות שהתקשורת הארצית מגדירה את פתיחת העונה הנוכחית של הפועל באר-שבע כטובה ביותר בהיסטוריה של המועדון. כי בפתיחת עונת 1964-5 השיגו האגדות האלה חמישה ניצחונות רצופים (הפועל רמלה, בית"ר רמלה, הפועל הבירה ירושלים, בית"ר ירושלים והפועל חולון).
ואם אני דוד גנון, יוסף אלקסלסי, אנדריי כהן, יעיש לוי, פרג'י מימון, שלום בלחסן, מסעוד בן-שאנן, סימון סבן, מרדכי ביטון או מרכוס אברג'יל, אני אפילו מתבייש שכמעט לא מציינים את מה שהוא באמת שיא המועדון ועליו הם חתומים, שבעה ניצחונות רצופים בפתיחת 1957-8 (בית"ר מחנה יהודה, הפועל קרית-אונו, הפועל רעננה, מכבי רמת-גן, מכבי שמואל תל-אביב, הפועל ראשון-לציון, וס.כ נס-ציונה).
חלק מהשמות הללו כבר לא בחיים, אחרים בוודאי כבר לא כל-כך בעניינים ואין מי שיכאב את כאבם. עצוב, אבל הייתי חייב להגיד".