אז איך הגענו לזה? ככה:
ב25.10.08 נערך משחק בווסרמיל שבו ניצחנו את הרצליה 1-2
מי שמכיר אותי יודע שזה תאריך נפילתו של אחי שנהרג בלבנון והיה אוהד שרוף מאוד של הפועל.
באותו יום נסעתי למשחק עם הדגל שהוא צייר כנער, הצעיף שלו שתמיד עלי וישבתי ביציע ובכיתי רוב המשחק, בגולים זה היה בכי של שמחה מהולה בעצב.
תמיד אני רוצה שהקבוצה תנצח אבל באותו יום זה היה חשוב במיוחד, שכן המשחק נערך בתאריך הספציפי הזה. רציתי שהם ינצחו בשביל אחי.
לאחר המשחק חזרתי הביתה ולמרות שזה יום מאוד עצוב ושחור אצלנו, הייתי שמחה וההורים שלי שגם הם אוהבים את באר שבע היו קצת שמחים.
הניצחון תרם לשיפור מצב הרוח בבית בצורה משמעותית והיה חשוב לי לומר לשחקנים תודה.
אז ישבתי וכתבתי מכתב לקבוצה - לאלונה, לצוות המקצועי ולשחקנים, מכתב תודה על שהם ניצחו במשחק ושיפרו אתמצב הרוח הקודר בבית משפחת גולן.
שלחתי אותו למחרת אבל היו קצת בעיות בדואר והוא הלך לאיבוד והגיע רק השבוע למועדון, חודשיים וחצי אחרי.
לא השארתי טלפוןאו מייל או שום דבר אחר, רק באמת רציתי להגיד להם תודה, אני יודעת שזה תמיד כיף לקבל פידבקים וחיזוקים חיוביים, להראות לשחקנים שמה שהם עושים על המגרש הוא בעל השלכות להרבה מעבר...
אתמול גיא התקשר אלי, לאחר שהמזכירה השיגה את מס' הטלפון שלי ממזכירות המושב. הופתעתי לגמרי האמת, כבר חשבתי שאו שהם קיבלו את המכתב ובסדר, או שהוא כלל לא הגיע. הוא סיפר לי שכולם קראו את המכתב ושהוא תלה אותו בחדר ההלבשה ושהוא והשחקנים מאוד התרגשו והזמין אותי להפגש איתם.
וכך היה: הגעתי לווסרמיל במהלך האימון, התיישבתי ביציע, נופפתי לגיא שיידע שהגעתי והוא סימן לי לרדת לדשא.
דיברנו קצת ואז הוא אסף את כל השחקנים על הדשא וביקש שאני אספר להם על אחי, על אותו משחק שעליו דיברתי במכתב, עליי כאוהדת...
מיותר לציין כמה התרגשתי לעמוד מול כל הקבוצה, ישובים, מפנים את תשומת ליבם אלי. הלב שלי היה בסכנת פיצוץ והברכיים רעדו לי. בשבילי לפגוש את שחקני הפועל היה הרבה יותר מרגש מאשר כל זמר\שחקן\סלב או לא יודעת מה שפגשתי עד היום. (כאמור גרתי בלוס אנג'לס ויצא לי לפגוש די הרבה סלבס). לא יודעת, תקראו לי נסחפת אבל ככה אני מרגישה, בעיקר כשזה עם כולם ביחד, במיוחד כשעמדתי וסיפרתי להם על אחי.
התאפקתי שלא לבכות. השחקנים התרשמו מהעובדה שכולי אדומה (נעליים, חולצה, משקפי שמש, תיק, רכב...) ושאני אוהדת במסירות למרות שאני לא תושבת העיר, הביעו עניין לצפות בסרט שעשיתי על אחי שבו רואים אותו מדבר על הפועל. סיפרתי להם גם על הסרט שאני עושה על הקבוצה.
נכנסנו פנימה וגיא ערך לי סיור במועדון, הכרתי את כולם. הייתי בהלם לגלות שכולם ידעו מי אני וקראו את המכתב. ואז הוא נכנס לישיבות עם שחקנים ואני ישבתי עם ניסים, סמיוני, קדוסי, עמוס ו... עוד שחקן בחדר שחקנים. כולם הקיפו אותי באהבה ודאגו שאני יאכל וישתה וכל רגע מישהו נכנס וסיפר שריגשתי אותו וזה ממש עשה לי טוב על הלב והתרגשתי מאוד. כמובן שהלכתי מצויידת בצעיף ומצלמה, כולם חתמו על הצעיף ועשיתי כמה תמונות עם כמה שחקנים. דיברתי קצת עם ניסים, עם סמיוני, עם אופיר (איזה כיף שהוא חזר!) וראיתי איך עמוס קורע בשש-בש את אסולין (נראה לי שזה היה הוא)
פה אין להם צבע אדום, יש אזעקה כזו של פעם. לא זיהיתי אותה, אני רגילה ל "צבע אדום". נשמעה אזעקה ואורן תפס לי את היד והריץ אותי למנהרה. האזעקה תפסה חצי מהסגל במקלחת וכולם רצו עם תחתונים ומגבות. בתור בחורה הייתי חייבת לזרוק הערה מתבקשת לאוויר ואמרתי להם "טוב, הביקור יצא יותר מוצלח ממה שחשבתי" כשאני עומדת מול שורה של שחקנים משועשעים במגבת. למרות שהיתה לי מצלמת סטילס ביד (קיללתי את עצמי על שהשארתי את הוידאו באוטו) הרגשתי לא בנוח לצלם את השחקנים העירומים למחצה. אחרי הכל הייתי על תקן אורחת ולא צלמת אבל אחד השחקנים עודד אותי לצלם אז עשיתי כמה תמונות בסיטואציה מלחיצה אבל עם אווירה משעשת לגמרי. אחרי כמה דקות כל אחד שב למה שעשה.
אחר כך נפגשתי עם גיא, ישבנו מעל שעה ודיברנו על הכל, לא רק כדורגל. בשם הכנות אמרתי לו שאני לא מתומכיו אבל הרגעתי והסברתי שלא נמניתי גם על מקלליו. הוא הסביר לי את ה"אני מאמין" שלו, השיחה היתה מאוד נעימה וזורמת. כבר שמעתי עליו שהוא אדם משכיל שיודע לדבר ונוכחתי לכך בעצמי היום. יש מאמנים שמדברים יותר מדי, גיא צריך לדבר קצת יותר ואולי יהיו לו חיים קלים יותר בקרב האוהדים. אה, גם סיפרתי לו שיבוא יום ואני אהיה הבעלים של הפועל!
לסיכום:
היה מעולה!
כולי התפעלות מהחום ואהבה שכולם הרעיפו מעליי (אופיר ממש התרגש כשהראתי לו את הצעיף של אחי)
זה מצחיק אבל ככה זה יצא - כל הקטע עם האזעקה היה בונוס, זה עוד לא תפס אותי בבאר שבע ובטח לא בווסרמיל עם כל המועדון.
השיחה עם גיא היתה מאוד מעניינת ומפתיעה לטובה.
הוא הזמין אותי להתארח במשחק בית אחד בתא הכבוד ולוותר לפעם אחת על שער 5
אופיר חוזר לשחק!
קיבלתי הוכחה שמצדיקה את אהבתי המטורפת לקבוצה
איחלתי להם בהצלחה מחר.
היה כיף כיף כיף ואני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה שם ולגיא שאירגן את כל זה
שלומית אני מצטערת על אי ההבנה אבל נראה לי שזה יצא לטובה כי היה ממש טוב ולא היתי רוצה לשנות שום דבר
