-איך נפתחת פינה פסימית שהולכת וטופחת חצי שעה אחרי המשחק אם ניתוחים טקטיים מפה ועד הודעה חדשה שאף אחד אפילו לא ראה את המשחק?
-איך אנשים שוכחים כל כך מהר את התרומה של אליה לקבוצה הזאת ולא מבינים שאלמלא הוא היינו עדיין צריכים להתחנן לסיראז' נסאר ותומר סוויסה שיועילו בטובם להאריך חוזה?
-למה אנשים שוכחים ככ מהר איפה היינו לפני שנתיים- שתיקו עם חיפה היה כמו לזכות בצ'מפיונס?
-למה אחרי הפסד מסכן/תיקו הכל צריך להתפוצץ וכולם צריכים ללכת הביתה ואחרי הצגה כל דובב גבאי הוא ניימאר?
-למה אי אפשר להנות מהדרך ולהבין שזה ממש לא ברור מאליו שאנחנו רצים בצמרת שלא הכל מגיע כאן ועכשיו?
-למה לאנשים יש יצר הרס עצמי כל כך גדול?
סבלנות. סבלנות. סבלנות. זאת מילת המפתח.