בני סכנין-הפועל ב"ש, שבת, 17:45, דוחא

[Totti]

משום מה הייתי בטוח שזה הרבה יותר עתיק, מימי hbs

יש מצב...אני נתקלתי בזה לראשונה אז

[OMERREMO33]

כבר הרבה זמן רציתי לשאול.
תסביר את עניין האסי, דגים בבקשה...

זכור לי הסבר שלו. משהו על אוהד בשער 2 או 6 שצעק כל הזמן "אסי, תרים" אבל בגלל מבטא כבד נשמע כמו אסי,דגים

[אסי, דגים]

זה היה יום קריר, בשלהי 1993, כך האגדה מספרת. יום לפני משחק פורסם ראיון במקומון ״שבע״ עם אסי רחמים שהודה שהמאכל האהוב עליו זה דגים.

יום למחרת הקבוצה היריבה הרימה קרן מול שער שש. איזה שבור אחד בשער שש צעק צעקה גורלית ״אסי!!!!!! דגייייייים!!!״ שפילחה את האויר, נשמעה בכל האצטדיון ונצרבה בתודעה הבאר שבעית. יש האומרים שאותה צעקה נשמעה עד לנווה נוי.

מאז, בכל פעם שהרימו קרן מול שער שש, כדי לזכור ולא לשכוח את אותו יום סגרירי ומיוחד, כל פעם מישהו אחר בקהל, לא חשוב מי, הרי מאותו יום שער שש הפך לישות קולקטיבית אחת, צעק את הצעקה ההיא. הצעקה ששינתה חיים לאלפי אנשים.

לא נשכח, לא נסלח.

[dor69]

זה היה יום קריר, בשלהי 1993, כך האגדה מספרת. יום לפני משחק פורסם ראיון במקומון ״שבע״ עם אסי רחמים שהודה שהמאכל האהוב עליו זה דגים.

יום למחרת הקבוצה היריבה הרימה קרן מול שער שש. איזה שבור אחד בשער שש צעק צעקה גורלית ״אסי!!!!!! דגייייייים!!!״ שפילחה את האויר, נשמעה בכל האצטדיון ונצרבה בתודעה הבאר שבעית. יש האומרים שאותה צעקה נשמעה עד לנווה נוי.

מאז, בכל פעם שהרימו קרן מול שער שש, כדי לזכור ולא לשכוח את אותו יום סגרירי ומיוחד, כל פעם מישהו אחר בקהל, לא חשוב מי, הרי מאותו יום שער שש הפך לישות קולקטיבית אחת, צעק את הצעקה ההיא. הצעקה ששינתה חיים לאלפי אנשים.

לא נשכח, לא נסלח.

איך אני אוהב את הפלאשבקים שלכם יא אללה

[אביאל]

זה היה יום קריר, בשלהי 1993, כך האגדה מספרת. יום לפני משחק פורסם ראיון במקומון ״שבע״ עם אסי רחמים שהודה שהמאכל האהוב עליו זה דגים.

יום למחרת הקבוצה היריבה הרימה קרן מול שער שש. איזה שבור אחד בשער שש צעק צעקה גורלית ״אסי!!!!!! דגייייייים!!!״ שפילחה את האויר, נשמעה בכל האצטדיון ונצרבה בתודעה הבאר שבעית. יש האומרים שאותה צעקה נשמעה עד לנווה נוי.

מאז, בכל פעם שהרימו קרן מול שער שש, כדי לזכור ולא לשכוח את אותו יום סגרירי ומיוחד, כל פעם מישהו אחר בקהל, לא חשוב מי, הרי מאותו יום שער שש הפך לישות קולקטיבית אחת, צעק את הצעקה ההיא. הצעקה ששינתה חיים לאלפי אנשים.

לא נשכח, לא נסלח.

ככה אני זוכר אותך. רומנטי.

[אורי אדום בנשמה]

זה היה יום קריר, בשלהי 1993, כך האגדה מספרת. יום לפני משחק פורסם ראיון במקומון ״שבע״ עם אסי רחמים שהודה שהמאכל האהוב עליו זה דגים.

יום למחרת הקבוצה היריבה הרימה קרן מול שער שש. איזה שבור אחד בשער שש צעק צעקה גורלית ״אסי!!!!!! דגייייייים!!!״ שפילחה את האויר, נשמעה בכל האצטדיון ונצרבה בתודעה הבאר שבעית. יש האומרים שאותה צעקה נשמעה עד לנווה נוי.

מאז, בכל פעם שהרימו קרן מול שער שש, כדי לזכור ולא לשכוח את אותו יום סגרירי ומיוחד, כל פעם מישהו אחר בקהל, לא חשוב מי, הרי מאותו יום שער שש הפך לישות קולקטיבית אחת, צעק את הצעקה ההיא. הצעקה ששינתה חיים לאלפי אנשים.

לא נשכח, לא נסלח.

זה כלום לעומת ה"ז'ינו, שירותים"! של פיכו!