אז ככה, במילים הכי פשוטות:
הפועל באר שבע לא מסוגלת לנצח (לא בבית ולא בחוץ) קבוצות טובות ממנה, מקבלת פיק ברכיים עוד לפני שהמשחק התחיל רק מלשמוע את שם היריבה. לא מתרשם מההברקות של השחקנים שלנו פה ושם. הפועל חיפה פתחה אתמול בווסרמיל בית ספר לכדורגל, שלטה ללא עוררין ב-90 אחוז מהמשחק. ההחטאות המצחיקות של פדידה אן מליקסון לא עושים אותנו לשווים להם.
משחק חלש של השחקנים שלנו, עלוב, ואני לא מדבר עכשיו על גיא.
איך קבוצה כמו הפועל חיפה רוצה לנצח אותנו ואנחנו לא רוצים לנצח אותם? לא רוצים, כן!!! כי אם היינו רוצים, כבר מהדקה הראשונה היינו נלחמים על כל כדור וכדור. שחקנים שרצים באטרף כל המשחק, כל כדור שמגיע לרחבה שלנו הוא 80 אחוז בפנים בעוד שכשאנחנו מגיעים לרחבה שלהם - אולי 10 אחוז שהכדור ייבעט בכלל לשער...
חברים, הבעיה כאן מסובכת:
לא משנה איזה שחקנים נביא לבאר שבע. ותאמינו לי שיש לנו שמות. רק מלומר את השם מליקסון, קדוסי וסימיוני כולם מפחדים מאיתנו. אבל השמות האלו פחדנים, לא רצים, כלום!! לא נלחמים!! באיזה פוקס הגיע השער שלנו... בניגוד גמור לכל מהלך המשחק...
אה,
ודבר אחרון - גם אתם הרגשתם, ולו לשניה אחת, שדווקא הפועל חיפה היתה הקבוצה הביתית אתמול??
עצוב. עצוב. עצוב.
מה יהיה?
